ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
הגבול הדק / חרטה 

הגבול הדק / חרטה

 
 
עוזי וייל
 
 
 
 
 
 
 
 
 

2.

     
השבוע מת השחקן ג`ורג` סי סקוט. הוא היה שחקן כל כך ענק, שכמעט ולא היה שום דבר מלבד שחקן ענק. אתם מכירים את הדבר הזה - אתה כולך נכבש על ידי הנוכחות, על ידי העוצמה, על ידי הרגש; אבל משהו כל הזמן מנקר בך, איזה תחושה שמעבר לנוכחות ולעוצמה יש חור שחור, יש כלום. זה יכול להיות מאוד נוגע ללב.

והיה הרגע הזה ב"איים בזרם". סקוט הוא ארנסט המינגווי, או הגיבור-דמוי-המינגווי שהיה מרכז הסרט. הוא חי בקובה, והוא מצייר, ויש מלחמת עולם שניה אבל זה לא ממש מזיז לו, הוא פרש מן העולם. ואז, לפתע, הוא רואה את אשתו לשעבר, היפה, אשתו שלא ראה אותה כבר חמש עשרה שנים, שחיה בניו יורק - והנה היא כאן, אצלו, בקובה, צועדת לקראתו.

בלי מלים הוא יודע מה היא באה לספר לו. הוא יודע שהסיבה היחידה שיכולה להביא אותה לקובה זה לספר לו שמשהו קרה לבנו הבכור, טייס בחיל האוויר הקנדי.

היא נכנסת. הוא מציע לה משקה ומסתובב עם הגב אליה, להכין אותו. אף מילה לא נאמרה עדיין. ואז ראית את הגב של ג`ורג` סי. סקוט, גב ענק, רחב - ראית את הגב שלו בוכה.

וזהו. כשהוא הסתובב, המשקה היה בידו, עיניו היו אדומות ויבשות, וכאילו הכל כבר נאמר.


 

3.

(אל אלוורז. שבוע לאחר הפגישה הזאת, סילביה פלאת` התאבדה)
 (אל אלוורז. שבוע לאחר הפגישה הזאת, סילביה פלאת` התאבדה)   
"היא צילצלה אלי בערב כריסמס: האם אני מוכן לבוא לראות את דירתה החדשה, לאכול ארוחה, לשמוע כמה שירים? בקושי זיהיתי את סילביה כשפתחה את הדלת. הנערה האמריקאית הצעירה, עם החיוך הבטוח בעצמו והלבוש האופנתי, נעלמה; היא היתה חיוורת ורזה, ונראתה כמו כוהנת שנאכלה מבפנים על ידי הטקסים שהיא עצמה המציאה."

 
 

4.

(הוליס ביירד, מפיק תוכנית הטלוויזיה שצלבה את הסנטור ג`ו מקארתי בשידור חי)
 (הוליס ביירד, מפיק תוכנית הטלוויזיה שצלבה את הסנטור ג`ו מקארתי בשידור חי)   
הדבר היחיד שאני מתחרט עליו, זה שלא כיוונתי עליו יותר פנסים. שיזיע, הבנזונה.

 

6.

(אל אלוורז, מתוך האוטוביוגרפיה החדשה שלו Where Did It All Go right?)
 (אל אלוורז, מתוך האוטוביוגרפיה החדשה שלו Where Did It All Go right?)   
"שמרנו על העמדת הפנים. היא קראה שירים, אני ישבתי מול האח הכבוי והנהנתי ועשיתי את הקולות הנכונים. הילדים שלה ישנו למעלה. עד שלבסוף הגיע הזמן. הבטתי בשעוני ואמרתי, "אני חייב ללכת." היא אמרה, "בבקשה, אל תלך," והתחילה לבכות - התייפחויות גדולות ובלתי נשלטות שגרמו לה לשהק, ולרעוד. ליטפתי את ראשה וטפחתי לה על הגב, כאילו היתה ילד שנזנח - "יהיה בסדר. אני אראה אותך אחרי כריסמס" - אבל היא המשיכה לבכות ולהניד בראשה לשלילה. אז הלכתי לארוחת הערב החגיגית שלי, ולא ראיתי אותה יותר בחיים".

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by