ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
מובי עושה חשבון 
 
 ככה נראה איש מרוצה. התעשייה ממוסחרת, המעריצים מקללים, אז מה   
 
עידו קינן

בתור יוצר אלקטרוני מוערך ובעל יומן אינטרנט פעיל, למובי יש הרבה מה להגיד על מוזיקה ואינטרנט. את תעשיית המוזיקה הוא מאשים במסחור כתוצאה מ"אפקט פרל ג'אם". לאינטרנט הוא קורא "מעיין של חוכמה", אפילו כשהמעריצים כותבים לו "תחת זקן". והוא בכלל מתגאה בזה שהוא "גיק מחשבים ביישן"

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מחווה גיקית להנדריקס. מובי וידידות
 מחווה גיקית להנדריקס. מובי וידידות   
מכירות הדיסקים של אמנים, שיש להם מעריצים חובבי טכנולוגיה, נמוכות יותר מאלה של אמנים שמעריציהם פחות מבינים בתחום. כך כתב בחודש שעבר המוזיקאי מובי בבלוג (יומן אינטרנט) שבאתרו. לדבריו, הוא לא שופט את התופעה, אך מאשים את תעשיית המוזיקה על שהיא מודדת יוצר לפי מספר האלבומים שמכר, ולא לפי מספר האלבומים שנמצאים בשוק, כולל עותקים לא חוקיים. מובי קשר את הדיון בנושא לאלבום החדש שלו, "18", שיצא באמצע מאי. על הדיון דיווח אתר המוזיקה Launch.

"אפקט פרל ג'אם" הוא השם שבחר מובי לתיאור התופעה, בה להקות בעלות מעריצים חובבי טכנולוגיה זוכות להצלחה פחותה במצעדי המכירות מאשר להקות שמעריציהן פחות מבינים בטכנולוגיה. "זאת בשל העובדה, שללהקות\יוצרים עם מעריצים חובבי טכנולוגיה יהיו מעריצים רבים שיורידו את המוזיקה באינטרנט, או יצרבו דיסק, בעוד מעריצים שפחות מבינים בטכנולוגיה נוטים לקנות את הדיסקים שלהם", כתב מובי.

לדבריו, מכירות התקליט החדש של להקת Weezer מוכיחות את ההשפעה העמוקה של אפקט פרל ג'אם על המכירות, בעיקר בארה"ב. "הייתי מאוד רוצה לדעת לא כמה דיסקים של וויזר נמכרו, אלא כמה עותקים של האלבום שלהם קיימים למעשה", כתב. "יש לי הרגשה שעשויים להיות פי שניים עותקים של האלבום החדש שלהם (בצורת MP3 או דיסקים צרובים), מאשר אלו שנמכרו".


גיק מחשבים ביישן

מובי עצמו הוא חובב טכנולוגיה. לקראת אלבומו החדש, הצטלם לשער המגזין Q בצילום מחווה לעטיפת האלבום Electric Ladyland של ג'ימי הנדריקס. בצילום, מוקף מובי ח"י בחורות עירומות, אולם הוא מעדיף להתעמק דווקא בקטלוג מחשבים. העורך האחראי של Q, מארק בלייק, הסביר ש"מובי מתגאה בתדמיתו כגיק מחשבים בישן".






 
צירף את המקללים למועדון המעריצים. מובי
 צירף את המקללים למועדון המעריצים. מובי   
ביישן? לא בטוח. מובי מתחזק אתר אינטרנט אישי, בו הוא מרבה להתבטא בנושאים שונים, כמו גם לספר על חייו האישיים, עד לפרטים הטריוויאליים ביותר. לפני שבועיים סיפר על אימיילים מצחיקים שהחל לקבל מגולשים: "או, נפלא... אני מניח שזה היה בלתי נמנע, אבל נראה שכתובת האימייל האישי שלי דלפה החוצה איכשהו. אז ביליתי את הערב בקריאת אימיילים מלאי תובנה ושנונים, כמו 'מובי אתה מסריח אתה תחת זקן לך תזדיין'". הדבר לא שינה את דעתו של מובי על האינטרנט, להיפך. "אה, האינטרנט", הוא התפייט. "מעיין בלתי נדלה של שנינות וחוכמה".

כתובת האימייל של מובי דלפה לאנשים רבים, לא כולם בהכרח מעריצים שלו. אולם את דבריו בבלוג קוראים הגולשים לאתרו, שאפשר לנחש שרובם כן מעריצים. ואמנם, שלושה ימים לאחר שהתלונן על הדליפה, מצא מובי בתיבה מאות אימיילים, שהעידו על התהפכות המגמה: "כמות האהבה והתמיכה שקיבלתי כרגע היא, בכנות, לא תיאמן. תודה לכולם. לפני יומיים היחס היה 60 אחוז מכתבי שנאה ו-40 אחוז מכתבים נחמדים. אחרי היום זה 95 אחוז מכתבים נחמדים וחמישה אחוזים מכתבי שנאה".

גם הנקמה בכותבי מכתבי השנאה לא איחרה לבוא. וכשהיא באה, היה מהול בה יותר מקמצוץ של הומור: כל אימייל שנשלח לכתובת הישנה של מובי מקבל תשובה אוטומטית במילים אלה: "תודה שהבעתם עניין במובי! כמעריצים של מובי נרשמתם אוטומטית במועדון המעריצים של מובי! כחברי מועדון המעריצים של מובי, נמשיך לעדכן אתכם בכל החדשות העדכניות על מובי! שוב תודה שהבעתם עניין במובי!"

"באופן אירוני, מספר אנשים ששלחו לי מכתבי שנאה מאוד התרגזו מהרעיון של להיות חלק מ"מועדון המעריצים של מובי", והם ביקשו מאתנו לא לכתוב להם", כתב מובי. "זה משעשע ואירוני בעיני שמישהו שחושב שזה בסדר לשלוח מכתב שנאה לאדם זר ייפגע מצירופו האוטומטי למועדון המעריצים של אותו אדם. שיהיה".
 

לדבר על הורדת שירים זה כמו לדבר על מזג האוויר

 
מובי, שמחזיק בעותקים לא רשמיים (bootlegs) של שירים, ומסמפל יוצרים אחרים במוזיקה שלו, כנראה לא מרגיש מחוייב לצאת באופן אוטומטי נגד הנאפסטריזציה של המוזיקה. את חיצי הביקורת שלו הוא מפנה דווקא לתעשיית המוזיקה.

"אני לא אומר שזה דבר טוב או רע", הוא כותב על אפקט פרל ג'אם. "החשש שלי נוגע יותר לדרך בה התעשייה מסתכלת על הצלחה של מוזיקאי או של אלבום שנמכר או לא נמכר. יוצרים פופולריים מוכרים הרבה אלבומים באופן מסורתי. זה עשוי לא להיות כך בעתיד. למעשה, ייתכן שזה לא כך אפילו עכשיו", הוא כותב. "רק תביטו ברשימת 20 הגדולים האמריקאית ותראו על מה אני מדבר. רוב השירים ברשימת 20 הגדולים האמריקאית הם של להקות שמעריציהן, ברוב המקרים, נוטים יותר לקנות דיסק מאשר לצרוב או להוריד אותו מהאינטרנט".

"אני לא מביע דעה בנושא", ממהר מובי להבהיר, "אני מצביע על תופעה מוזרה ותוהה על ההשפעה שתהיה לה על עתיד המוזיקה. כל הנושא הזה של צריבה והורדה מהאינטרנט הוא גדול מדי ומסובך מכדי שאצליח להביע דעה עליו (שלא לדבר על זה שלהחזיק בדעה על צריבה והורדה זו בערך כמו להחזיק בדעה על מזג האוויר. הכוונה היא שלהחזיק בדעה על מזג האוויר לא ממש הולך לשנות שום דבר)".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by