ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
נג'ארה 

נג'ארה

 
 
אתגר קרת

סיפור חדש של אתגר קרת, אשר נתרם למען קידום תוכנת ההצפנה Ubik ומשמש כאמצעי לקידום האבטחה והפרטיות ברשת והגברת המודעות והדיון בנושא השימוש בסמים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

פתאום, כאילו משומקום, באמצע רחוב נג`ארה, ניגש אליו נרקומן קטן-קטן, דק כמו מחט, חד כמו עפרון ומבקש ממנו, ישר לפנים, חמישים שקל למנה. `בנאדם,` הוא אומר לו `אני חייב, אני קרוע. חמישים - זה כל מה שחסר לי. חמישים, בחייאת אמו, שאלוהים יברך אותך, כולה חמישים ואני מסודר.` והנרקומן, אין לו ממש גיל, כמו ג`ינס סטון-וושד שאתה אף-פעם לא יודע עם הוא בן מאה או שכרגע קנו אותו בחנות, ולמרות שהוא כאילו מתחנן, זה נראה, מהאופן הלא ברור שבו הוא ממלמל, שהוא יותר מדבר לעצמו משהוא באמת מתכנן על איזה מחווה בלתי נשלטת של טוב-לב שתיקרה בדרכו. והאיש שלנו, דווקא בגלל היאוש, דווקא בגלל הכלום טקטיקה, מכניס את היד שלו לכיס ומוציא את הארנק. השכל שלו, או יותר נכון השכל של אמא שלו שנכנס בו חזק עוד כשהיה ילד, צועק לו ברקע שהוא בעצם עושה לנרקומן הזה יותר רע מטוב, כי המנה שתקנה בכסף הזה לא תפתור לנרקומן הזה את הבעיות, ואולי אפילו תהרוג אותו. אבל האיש שלנו יודע שהשכל הצועק הזה הוא שכל טיפש, ובשביל להראות לו מה הוא באמת חושב עליו הוא מקלף מהארנק חמישים ושם לנרקומן ביד. הנרקומן לגמרי לא מאמין. `אתה נשמה. אתה צדיק. אתה קדוש` הוא ממלמל ובוהה בשטר, `אתה מלאך. יש לך אוטו?` והאיש שלנו, שהכי הרבה שהגיע אליו היה טוסטוס, וגם גנבו, נד בראשו מבולבל. `חבל-חבל-חבל,` מתנדנד הנרקומן כמו בתפילת שמונה-עשרה `אם היה אוטו, הייתי שוטף לך אותו מבריק-מבריק, עיניים שלי. אבל אם אין...` `אין,` אומר האיש, שעכשיו כבר מרגיש קצת נבוך, ובשביל להסתיר, מנסה לטפוח על כתפו של הנרקומן טפיחה חזקה מספיק שתיחשב כחברית, אבל גם מספיק חלשה בשביל שלא תפזר את העצמות המשקשקות שלו על המדרכה, `חליק, בנאדם, שיהיה לך רק טוב.` ומנסה ללכת. `אבל אם אין אוטו..` ממשיך הנרקומן בבהירות מפתיעה `אז עכשיו נהיה חייבים להגשים לך משאלה.` `משאלה,` חוזר הבחור על המלה האחרונה, הוא בכלל ירד לרחוב בשביל לקנות סיגריות אצל הרומני לפני שהוא סוגר, והסיפור הזה, כמו שאמרנו, כבר מזמן התחיל להרגיש לו מוגזם. `משאלה, בשביל המנה.` מהנהן הנרקומן `מה אתה אומר? תן לי לצאת איתך קוויט.` והאיש מהנהן עוד הנהון אחד בראש, זורק לנרקומן שבת-שלום לקינוח וממשיך ללכת. ועד שהוא מגיע, הרומני כבר סגר והוא ממשיך לפיצוציה בקינג-ג`ורג`. גנוב היה הנרקומן הזה, גנוב על כל הראש, אפילו לעמוד היה גדול עליו, איך הוא בכלל חשב שיוכל לשטוף למישהו אוטו. בפיצוציה אין `אירופה` אז הוא קונה `L&M` כי משהו בקופסה די דומה, אם היתה לו משאלה, הוא חושב לעצמו בדרך הביתה, אפילו לא היה יודע מה לבקש, והוא עוד חשב שהנרקומן ההוא היה קרוע - מסתבר שיש לו עוד הרבה מה ללמוד. יום שישי היום ומאוד לא מתחשק לו לסוע להורים שלו לארוחת ערב, והקטע הזה שהוא לא מצליח לחשוב על משאלה יושב עליו תחת. הוא חושב וחושב, שובר את הראש, ופתאום הוא יודע. אם היתה לו משאלה היה מבקש לחזור לחברה שלו הראשונה, מילי, לתמיד, ושאף-פעם לא ייפרדו. פייר? רק איתה הוא באמת היה מאושר. ארבע שנים הם היו ביחד, ואחרי הצבא נפרדו, הוא אפילו לא זוכר למה. פעם אחרונה ששמע עליה, זה היה לפני שנתיים. מישהו מהתיכון שפגש בטעות סיפר לו שהיא התאהבה באיזה ג`ינג`י אחד מעצבן שלומד קולנוע, ונסעה איתו ביחד לניו-יורק, כי בישראל אי-אפשר לעשות קולנוע ברצינות. ופתאום נורא מתחשק לו לדבר איתה. מצד אחד יכול להיות שהיא כבר נשואה עם ילדים, ג`ינג`ים. אבל מצד שני, כמו שהוא מכיר אותה, יכול גם מאוד להיות שהם נפרדו. הוא מחייג את הטלפון של ההורים שלה מהזיכרון, זה מדהים שהוא עדיין זוכר אותו, וכשאמא שלו עונה, קצת מתבלבל, ואחרי זה מזדהה. אמא שלה דווקא זוכרת, כשהיו חברים, היא מאוד חיבבה אותו, זה די ברור שהיא מופתעת שהתקשר. `האמת היא,` הוא אומר `שהייתי הרבה זמן בחוצלארץ, ועכשיו חזרתי,` שזה רק חצי נכון, כי הוא באמת נסע, אבל חזר כבר לפני שנה, אולי אפילו טיפה יותר. `ואתמול,` הוא ממשיך לשקר `פתאום חלמתי על מילי, וחשבתי, אולי יש לך את הטלפון... היא בכלל בארץ?` ואמא שלה, במקום לענות, מתחילה לבכות. אחר-כך היא אומרת לו שמילי מתה. מונית צהובה דרסה אותה באמצע מנהטן. הנהג, מקסיקני בלי אישורים, ישב שנה בכלא ואחר-כך גורש, אבל זה לא מנחם אפילו בקצת, והאמא מהצד השני של הקו, ממשיכה לבכות. האיש שלנו לא יודע מה לעשות, איפה לקבור את עצמו, ומבקש מאתיים פעם סליחה, מתפלל שאיזה כוח טבע יחלץ אותו מהשיחה הזאת, זה היה כל-כך מפגר להתקשר.

בסוף הוא בכל זאת הולך להורים. כל הערב הוא שקט, לא אומר מלה, אפילו לא רב עם אבא שלו, ואחר-כך, כשהוא חוזר, הוא מוצא את מילי יושבת על המדרגות, ליד הבית שלו, מחכה. גם אם לא היה מדבר עם אמא שלה, ישר היה קולט שהיא מתה, או לפחות שהשתנתה. משהו בעיניים שלה, יותר עייף מכבוי. וכבר היא אצלו בדירה, וכבר קפה, וכבר במיטה, וכבר הם ביחד. וכל הזמן הזה הראש שלו אומר `מה אתה צריך את זה, תחתוך, היא מתה - היא מתה - היא מתה..` ולא עוזר. הוא לא הסתלבט הנרקומן הזה, משאלה זה משאלה. ואחרי שנה הם מתחתנים, ככה בשקט, בקפריסין, ואחרי שנתיים ילדה, דווקא יפה אבל עיניים כמו של אמא - עייפות. והכל כאילו נעים, אבל לא ממש מתאים, נגרר ונגרר הלאה. וגם עבודה כבר יש לו עכשיו, לא בדיוק מה שרצה, אבל מפרנסת. ואפילו ההורים שלו מרוצים, וכשהם יוצאים פעם ב- לבלות, נשארים לשמור על הילדה.

יום שישי אחד, בדרך חזרה מהפעוטון, באמצע רחוב נג`ארה, ניגש אליו נרקומן, לא ההוא מפעם, אפילו לא דומה, ההוא כבר בטח גמר מזמן. והחדש מבקש ממנו מאה, כבר לא חמישים, גם בסמים מסתבר יש אינפלציה, והאיש שלנו עוצר לשניה, כאילו שוקל. ופתאום, בלי סיבה, אבל עם הרבה כעס, מוריד לו בעיטה ובורח משם.
 

הסיפור שמאחורי הסיפור

הסיפור פורסם במקור באתר Magaf.org, כשהוא מוצפן בתוכנת .Ubik רוצים לקרוא על הסיפור שמאחורי הסיפור? לחצו כאן
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by