ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
הקסרקטין 

הקסרקטין

 
 
יוני  שדמי

יוני שדמי על איסור נעילת נעלי עור ביום כיפור

 
 
 
 
 
 
 
 
 
איור מחשב: דביר וולק
 איור מחשב: דביר וולק   
7:00 - קמים. כפות ידיים קטנות, מאוגרפות, משפשפות את העיניים. טור מסודר ומנומנם הולך לאכול ארוחת בוקר בחצר. דייסת סולת וקוואקר "בני ישראל - לרוויה", פטריוטיות צעירה של כנופיות בנדיטים מאורגנות שהפכו פתאום למדינה, מערבבים בתנועות מעגליות ומתקבלת עיסה לבנה-חומה ומתוקה עד בחילה, חצי ביצה, ולחם עם צוף, מין תחליף זול לדבש, עם סיומת טעם מתכתית, ו"כולם לגמור את כל האוכל מהצלחת". ורק גדעון, ילד קטן, לא יפה, שמן וחלש בעת ובעונה אחת, מצא שיטה, לא להתפטם עד דמעות ובכל זאת להתגבר על הארוחה הכבדה. הוא אוכל הכל מהר, שומר את הדייסה, הביצה והלחם בתוך גרונו, קצת מעל החזה, ואחרי הארוחה מעלה גרה, הרחק מעיני הגננת, גופו הקטן והכעור מתעוות כשהוא מקיא את העיסה הגושית בנקודה קבועה, ליד הברז החלוד.

8:30 - צועדים לדרום הקיבוץ, לרחצת הבוקר. הילדים העירומים נכנסים באיטיות לתעלת הירדן הקפואה -למחצה, תמיד הייתה יותר שלולית מנהר. הגננת בולשת על החוף, מחפשת מאונני בוקר שמציצים באחותם הגדולה או בחברתה מכיתה ח`, שיער ערווה עדין ושדיים מתפתחים, יוצאות מהמים בעירום כבד ומגושם של גיל ההתבגרות.

10:00 - הולכים חזרה לגן, מתייבשים לאט בשמש, ונדחפים לכיוון הנעליים בחזית הגן. שני תריסרי נעלי עור שחורות וקטועות חרטום, לתת לרגל הקטנה לצמוח, גרסאות מוקטנות אך נאמנות למקור , נעלי הצבא של של הבנים הבוגרים יותר. הולכים ל"שעת העבודה", זה מחשל, ברפת ובלול ובנוי, עבודה גופנית, ועשרות ילדים כפופי גוו עוקרים עשבים עקשניים, שכם אל שכם עם אחראי הענף והגננת, שווים מול שווים, ריכוז עילאי, לשון משורבבת, ושקט מוחלט.


 
12:00 - הגננת מביאה ארוחת צהרים מחדר האוכל, כלי מתכת מקרקשים, קציצת בשר, תרד ותפוחי אדמה מבושלים. מנות מדודות, קבועות, ושוב לגמור הכל מהצלחת, ורק מנשה, פנים נחושות ושיער דליל, מחביא את הקציצות בכיסים. תמיד הגננת תופסת אותו ומכריחה אותו לבלוע מנה נוספת, וכל יום, בטקס, הוא מנסה להחביא אותן שוב בכיסי מכנסי העבודה הכחולים.

13:00 - מתקלחים בחדרי השטיפה המתקלפים, בנים ובנות ביחד, ליטופים בסתר, מחפשים נחמה במיניות שטרם זמנה. אצבעות קטנות, הרחק מהמשגיח, חבר שיחסיו עם סידור עבודה חזקים משל השאר, יושב על כיסא חורק מול החלון המטונף, עיניו פקוחות למחצה, מביט בריכוז.

13:30 - על מנוחת הצהריים אחראי "שומר שקט", שמסתובב בין החדרים ומוודא שכולם ישנים, ראש אל הקיר. אסור לקום לעשות פיפי, בשום פנים ואופן, בכי וצרחות, ובסוף הרטבה מבוישת, כאובה, בתוך התחתונים הדביקים. אבל עמרם כבר למד, הוא גנב ממחסן הנוי כף משוננת והוא קורע את רשת החלון שליד מיטתו, משתין בשכיבה על הצד אל תוך צינור ההשקיה שבחוץ, שהשומר לא ישמע את פגיעת הזרזיף באדמה. דיונים בוועדת הביטחון על ערביי הסביבה או פורץ מתוחכם, כל פעם מתקנים והשטינקר הזה קורע את הרשת.

16:00 - שוקו כשקמים, עם קרום כי זה הכי בריא, המיומנים כבר מצליחים להדביק אותו בעזרת הלשון אל החיך העליון ויורקים בחוץ, האחרים בולעים ומשתעלים שוב ושוב. לובשים בגדי מגן חמים, מגושמים, שיריון קרטוני בלבן בוהק, מפחד זבובי האנופלס. כולם רצים לשחק כדורגל, גם הבנות, עשרות ילדים בבגדי מגן בוהקים באמבטיית שמש, מתרוצצים באיטיות בתוך שיריון המלריה בהילוך ברווז מגושם.

18:00 - ארוחת ארבע בחדר של ההורים, אוכלים בשקט לחם בריבה או בדבש על יד שולחן הפורמייקה, וברקע רדיו, בגל א` נותנים צ`ייקובסקי.



 
20:00 - מנת שמן קיק, הפעם כמעט כולם מקיאים בפעם הראשונה, אבל הטעם העכור נשטף בלגימה השנייה, ושוב למקלחות. שוטפים את הקיא והזיעה, ולובשים את הפיג`מות האחידות, בעלות הפסים. הולכים לישון, מיטות קומותיים קטנות, הראש מופנה אל הקיר, וביחד, כשהאורות כבים, קמים כולם ומרביצים במונוטוניות, אורגייה מכנית של מכות, אגרופים קפוצים וצעקות חנוקות, שהשומר לא ישמע. עד שהוא מגיע אל החדר כולם כבר שוב במיטות, עיניים יבשות, מתחת לשמיכות הזעירות מבצבצים זוגות נעלי עור צבאיות קטנטנות, להוריד אותן רק בבוקר, בחשש כפייתי, תמידי, מפני הפורעים הערבים, וחיית השדה, ופחד גלותי קמאי מפני דפיקה תקיפה בדלת, והצילו את הילדים, קודם את הילדים.
 
 
--------
כתבות נוספות במוסף יום הכיפורים:

איך זה שאישה / ריקי כהן
אפורים כשק / גדי שמשון
האקונומיקה של הנשמה / דביר וולק
שיהיה לכם צום קשה / אורי קושניר
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by