ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
אפורים כשק 

אפורים כשק

 
 
 גדי שמשון

גדי שמשון על איסור סיכת (מריחת) הגוף בשמן ובשמים, ועל 'גריי פלנל', הניחוח שליווה את חייו

 
 
 
 
 
 
 
 
 
איור מחשב: דביר וולק
 איור מחשב: דביר וולק   
ברוב המקרים, אם הוא לא נצמד למותגים, נוטה גם הגבר המודרני והעצמאי ביותר, כזה שלעולם לא אומר "דואל", לקבל החלטות ערכיות בנושאי ניחוחות (כמו ברוב הנושאים שאינם כדורגל או פוליטיקה רב לאומית), לפי טעמה של האשה שאיתו. כך גם פגשתי את "גריי פלנל" - בזכות אשה שהיתה איתי.

זו היתה הפעם הראשונה אחרי הצבא שהייתי במערכת יחסים אמיתית, כזו שכוללת גם "מערכת" ולא רק "יחסים". עברנו לגור ביחד, ואיכשהו הטעם שלה התחיל לחלחל אלי - בנושאים של מה ללבוש, מה צבע הריפוד (מה זה? ומה זה חשוב?) בסלון ומתי אוכלים אצל ההורים - ושל מי. כשאוהבים, כנראה, הכניעה מתוקה, ואני אהבתי את א`, ונכנעתי לטעמה.
 
כשארזנו את הדברים שלה לקראת המעבר למגורים משותפים, היא גילתה באחת הפינות בקבוקון כחלחל ירקרק אפרפר, ובששון התיזה מעט ניחוח אלוהי ממנו על עצמה. "יו, גריי פלנל. גדי, בוא נראה אם זה מתאים לך". וזה התאים. שנות השמונים, המדינה אך השתחררה מלפיתת החנק של ``ברוט" של פאברז`ה, ניחוח ברוטאלי ודי ג`יפי שהשתלב מצויין עם המיצפז בשק"ם של רפידים, ועדיין לא היתה בשלה למשהו שהוא יותר ממותג עולמי שמיוצר במקרה גם במפעל בירוחם.

"נורא מתאים לך", היא גלשה מעבר לשקע הכתף, "זה לא תמיד מתחבר לכימיה של העור, אתה יודע". עכשיו ידעתי. רק היו עוד כמה דברים שהייתי צריך לברר. פעם היא התגוררה באמסטרדם, והשאיר את זה אצלה ידיד ניו-זילנדי בשם סטיב, שמסתובב בעולם ולך תדע איפה הוא היום. אמסטרדם? סטיב? מי זה לעזאזל הסטיב הזה? אי אפשר להכחיש שהיתה נקיפה של היסוס, חריקה בקשר שהלך והתרקם ביני לבין הבקבוק האפרפר כחלחל, הפשוט והאלגנטי למראה כמו בקבוקי רוקחים ישנים.

אני עובד היום עם אנשים כל כך צעירים שהם בטוחים ש"פלייבוי" זה אתר ברשת שיש לו במקרה גם מגזין, אבל הדור שלי גדל עם ערכים ולא עם האינטרנט המדיח. הווה אומר, עם ספרים. ובספרים האלו, לגבר הכי, אהם, גדול, קראו סטיב. ומכיוון שזו היתה מערכת היחסים האמיתית הראשונה שלי, ועוד לא ידעתי שבמופלא ממך ובעברה של האשה שאתך אל תחקור - רבנו.

ואחרי זה השלמנו, כמו שאוהבים משלימים בטמטומם המתוק, כשהם בטוחים שלתמיד הם יאהבו לגעת ככה, ושאף פעם זה לא ישעמם. וה"גריי פלאנל", יאמר לזכותו, הגיב לכל השינויים בכימיה של העור שלי, ושלה, בגוונים משתנים ווריאציות מקסימות על הנושא המקורי. בסיגריה שאחרי (שנות השמונים, מותר) כבר הוחלט: סטיב ימשיך לטייל בין ג`קרטה להונג קונג, גריי פלנל נשאר.

קל לומר, וקשה לבצע. בית האופנה של ג`פרי בין, מעצב אמריקני נחשב ובעל סגנון קלאסי, מייצר את ניחוח "גריי פלנל" מאז 1976. הניסוחים השיווקיים שמצאתי באינטרנט מספרים שהניחוח הזה (אפטר שייב, דיאודורנט, או דה קולון ושאר ורייאציות) "מסווג כבושם גברי אוריינטלי, יוקרתי, הכולל שילוב של ניחוחות לימון, גרניום ואלמוג, המעורבים עם ניצוץ של מושק, סיגליות, מרווה, קינמון ותפוז". עוד ניתן למצוא באינטרנט ציטוט של ג`פרי בין עצמו, מעצב הריח: "אין לי מוטיבציה של איש עסקים, יש לי מוטיבציה של אמן. לעולם איני חושב על כסף. דברים יפים עושים כסף".

בקיצור, ארבעים ושניים דולר מחיר מחירון.

רק שאין מחירון, כי אין להשיג בארץ. פעם אפשר היה למצוא אותו בדיוטי-פרי בבן-גוריון. היתה גם תקופה ש"דנשר" התחילו לייבא אותו, והתייאשו. היום יש כנראה יבואן אחר, או מישהו שהביא קונטיינר, כי נתקלתי בו לאחרונה פה ושם בסופרפארמים. אולי עם קצת מזל הוא עוד יתאזרח.

ביום יום, על כל השטח מבתי השחי וצפונה אחראים המוצרים של ג`ילט, ובמדבר הדרומי מטפלים צמד הסוכנים המיוחדים, ג`ונסון אנד ג`ונסון. "גריי פלנל" מגיע רק לשלב הגימור. וגם זה רק כשיוצאים בערב, לא לעבודה.

א` ואני נפרדנו, והבקבוקון נשאר אצלי. אחריו באו עוד. השמירה על מלאי סביר, התנהלה בקפדנות: כל נסיעה לחו"ל, בקשות מחברים שנוסעים וגם קניות מזדמנות כשכבר אפשר היה למצוא אותו בפלשתינה - החזיקו את "גריי פלנל" על אש קטנה. תמיד איתי, לא תמיד עלי.

כמה שנים עברו, ולאשה אחרת, שגם אותה אהבתי מספיק כדי לתת לעצמי להיכנע לטעמה, סיפרתי על דרך הגעתו לחיי, עת עמדנו לצאת לאירוע שהצדיק את שליפת הבקבוק האפרפר. את א` השניה (א` הוא שם קוד מצויין שלא מאפשר זיהוי. אין לי מושג למה, אבל השמות הפרטיים של כל החברות שהיו לי בחיים התחילו באות א`. שאלתי נומרולוג, והוא אמר לי שזה סימן שאני עוד צריך להתבגר) לא עניינו סטיב, אלא א` הראשונה. הריח, הבהירה א` 2 בפסקנות, לא ממש עושה לה את זה. הוא לא "אתה", מה שזה לא אמור להיות. והבקבוק נשאר בארון האמבטיה.

עברו עוד כמה שנים, וגם הא` הזו הלכה, כדרך כל א` לפניה, לעתיד טוב יותר. נפרדנו. היה חרא, היה רע לתפארת, היה הכל כמו שצריך. ה"גריי פלנל", כאקט של עצמאות מחודשת, חזר לחיי וללחיי שבוע אחרי הפרידה. חודשיים אחר כך עשינו פגישת פרוצדורות והעברת רכוש נטוש. ישבנו בבית קפה, כמו גדולים. פטפטנו בצורה חיובית ואיחלנו זה לזו כל טוב, אור ואושר ועושר בהמשך. כשמתכוונים לזה יודעים שזה באמת נגמר. "אתה יודע", היא אמרה כשפתחתי בפניה את דלת בית הקפה, עוברת לידי מספיק קרוב כדי שהלב ינתר לרגע, "טוב שזה נגמר. מאז הפרידה אתה מריח הרבה יותר טוב".
 


--------
כתבות נוספות במוסף יום הכיפורים:

הקסרקטין / יוני שדמי
איך זה שאישה / ריקי כהן
האקונומיקה של הנשמה / דביר וולק
שיהיה לכם צום קשה / אורי קושניר
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by