ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
איך זה כשהיא אישה 

איך זה כשהיא אישה

 
 
ריקי  כהן

ריקי כהן על איסור הקרבה בין בני זוג ביום הכיפורים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
איור מחשב: דביר וולק
 איור מחשב: דביר וולק   
באמצע הלילה, ובעצם כשהמחוג קרוב יותר ללפנות בוקר, אורי מתחיל לצחוק, ככה, בלי שום סיבה. אאוט אוף דה בלו, הוא אומר לעצמו, כשבחוץ השמיים מפנים את עצמם משחור עמוק לכחלחל עם גוונים סגולים עזים ומיכל במיטה. ישנה.

מיכלי, מיכל. מבעד לקיר חדר העבודה הוא יכול להרגיש את מיכל פועמת, עור ועצבים, ולשאוף את הריח המוכר שלה שכל כך התגעגע אליו. ריח מעורב מכמה וכמה זיכרונות מתקופות אחרות שלהם, שם היו הריחות חזקים בהרבה. לפעמים, הוא כל כך מתבייש, הוא מתעורר באמצע הלילה, ניגש למיטה שלה, מזיז עם האצבע בעדינות את הכותונת כותנה שלה ומריח אותה, להיזכר, איך זה כשהיא אישה.
 
הם הולכים לישון ביחד. זה כן. כל לילה, טקס קבוע ומוכר, אחרי הטלוויזיה, אחרי הארוחה שהם מכינים ביחד בתפקידים קבועים, אחרי שהיא מסיימת את האמבטיות הארוכות שהיא לוקחת. לפעמים היא קוראת לו לאמבטיה, משעמם לה, היא אומרת, דבר איתי. הקצף כבר התפוגג לו והפך לכתמים לבנים בתוך המים, וזה הגוף שלה שמונח שם, בהיר, כמעט שקוף מרוב צחות וניקיון. עוד רגע יימס הגוף הרך הזה לתוך הקרמיקה בצבע דבש ויתמזג איתה. מיכל ממילא לא משתמשת בגוף שלה.

מאז שהפסיקו לשכב, שבעה חודשים ושלושה שבועות, נמשכו האמבטיות האלו זמן ארוך מהרגיל ולפעמים עשתה אותן פעמיים באותו ערב.

אם רק הוא היה יכול להניח את האצבע על הנקודה שבה זה קורה לה. הם יושבים מול הטלוויזיה, מחובקים, מחזיקים ידיים, רואים משתגעים מאהבה ואז סיינפלד, מזפזפים לערוצים אחרים הערב הולך בקצות האצבעות אל סופו ואז כאילו נלחץ כפתור אצלה, היא מחליטה ללכת להתקלח. דוחה את הקץ שממילא לא יבוא.

ומילא, אם הייתה מחזיקה את הבית כמו את עצמה. לא היה מוצא את עצמו מעיר לה, מתי מסדרים קצת מיכלי, הבלאגן חוגג. אבל את זה קיבל יחד איתה בחבילה שהגיעה בדצמבר לפני שלוש שנים, מיכל בלאגניסטית, לא מסודרת, אין לה זמן לשום דבר, מדברת המון, מצחיקה אותו, וחמה כל כך, שגם אחרי שכבר עברו לגור יחד, כשחשב עליה בעבודה, הרגיש איך עומד לו והוא רוצה לנסוע הביתה עכשיו.

אבל ככה הם היו בימים ההם, בעבודה הקודמת שלו. בזו הנוכחית, הוא מחזיק שנה ושלושה חודשים, ואפילו פעם אחת לא תכנן להסתלק מוקדם ולהיכנס למיטה עם אשתו שלא למטרת השלמת שעות שינה.

כי יותר מכל דבר אחר הם לא מוותרים על ללכת לישון ביחד, אורי ומיכל. לפעמים נדמה שכל הדברים שהם עושים בבית לפני השינה הם רק הקדמה להרדמות הגדולה והמתוקה, שבאה בסוף. הוא נכנס לפניה למיטה, שוכב על הגב, השמיכה הדקה מכסה אותו עד הקו התחתון ביותר של הבטן והוא ערום תחתיה. ואז היא יוצאת סוף סוף מהאמבטיה, נוטפת מים בכל החדר ועומדת עם הגב אליו.

היא מציצה לתוך הארון, מעבירה בהיסח הדעת את המגבת מהראש לפנים ומטה, משפשפת אותה על החזה והבטן ומסתובבת אליו, מהורהרת. הגיע הזמן לכבס את השמיכה הזו, לא? היא אומרת, ומושכת אותה בבת אחת מעל רגליו. הוא לא זז, והיא מקפלת אותה יפה, מכניסה אותה לסל שעומד בפינת החדר, ואז נעמדת מול הפנים שלו, בקצה המיטה, ערומה לגמרי, היא מנופפת מולו בסדין כהה גדול, נקי לגמרי, שעכשיו הוציאה מהארון. כמה נעים ללכת לישון עם הריח של המרכך הזה היא אומרת, שואפת את הסדין אליה ונבלעת בתוכו לגמרי
 
--------
כתבות נוספות במוסף יום הכיפורים:

הקסרקטין / יוני שדמי
אפורים כשק / גדי שמשון
האקונומיקה של הנשמה / דביר וולק
שיהיה לכם צום קשה / אורי קושניר

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by