ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
הך בבאנר 

הך בבאנר

 
 
עידו קינן

מפרסמים באינטרנט רוצים להתאים את הבאנר שלהם לתוכן שלצידו הוא מוצג, אנחנו רוצים לכייף. התוצאה: הך בבאנר, משחק אינטרנט חדש לגולש המשועמם. בלעדי ללקוחות "חיים ברשת"

 
 
 
 
 
 
 
 
 
ההבטחה הנכזבת של איטרייד. באנר מוכה I
 ההבטחה הנכזבת של איטרייד. באנר מוכה I   
נכון שהבאנרים מעצבנים אתכם? מביאים לכם את הסעיף? לא נותנים לגלוש כמו בני אדם? והמפרסמים? תאבי בצע ורודפי ממון, חסרי מודעות לצרכי הגולש, לא מבינים את רוח האינטרנט, כל היום רק כסף-כסף-כסף. נכון שממש מתבקש להחזיר להם, להראות להם מה זה? אז זהו, כמאמר הפתגם העתיק, שלא. ממש לא.

שיהיה ברור, אנחנו לא אוהבים באנרים. ואנחנו אפילו יכולים להוכיח את זה. מצד שני, אמרה פולנית גורסת שאם צוברים הרבה כעסים, מקבלים אולקוס. אז במקום לקטר ולרטון, או אולי אפילו לדבר על זה עם הפסיכולוג שלנו, החלטנו לעשות מעשה. במקום להלחם בבאנרים, דווקא לזרום איתם. לנסות ולמצוא את הטוב. וגם אם זה לא יצליח (כי בכל זאת, באנרים. כאילו דה), לפחות שנעשה קצת שמח. ככה נולד המשחק.

הכאת באנרים היא משחק חדש מבית ``חיים ברשת``, בו אתם יכולים להשיב לפרסומאים ולמפרסמים כגמולם, אבל לעשות את זה בחביבות ובשילוב עם הנאה והומור. משימתכם, אם תבחרו לקחת אותה, היא למצוא את הקישורים המצחיקים\מופרכים\אירוניים ביותר בין הבאנרים לבין התכנים שלצידם.

באנר מוכה לדוגמה מאתר מעריב: כותרת הכתבה היא "שרון לערפאת: `קח כרטיס בכיוון אחד`". הבאנר של אורנג` מעליה שואל: "נוסע לחו"ל?". זו דוגמה פשוטה ולא מבריקה, רק כדי להדגים את הרעיון. מכם, שיהיה ברור, אנחנו מצפים ליותר. משהו כמו באנר שהיכינו בדה מרקר: כותרת הכתבה היא "בנק הפועלים במגעים עם קרדן טכנולוגיות לרכישת חלק ממניותיה באי-טרייד ישראל". הבאנר אמר: "כל מה שבנק לא יתן לך. E-TRADE".
 

שיבוש תרבות

הבאנר הראשון, פרסומת לחברת T&AT, הופיע באתר המגזין Wired באוקטובר .1994 הוא היה באנר פשוט, מלבן גרפיקה סטטי ובלתי מזיק. מאז הלכו והתפתחו הבאנרים, הפסקת הפרסומות של עולם האינטרנט, ולא בהכרח לטובה. הם התקדמו לבאנרים עם אנימציה, באנרים עם מוזיקה ו\או רעשים שונים, באנרים קופצים (pop up) שנפתחים בחלונות נפרדים, באנרים מרחפים ובאנרי ענק אורכיים ורוחביים.
 
יוצא מהשטחים. באנר שאיבד שליטה
 יוצא מהשטחים. באנר שאיבד שליטה   
את כל הרעות החולות האלה אפשר לראות לאחרונה בבאנר חדש, המשווק תחת השם Jumpout והסיסמה "יוצאים מהשטחים". בניגוד לשם מעורר התקווה, התנהגותו מזכירה יותר מתנחל לבוש סנדלי שורש ושמוט כיפה, שעושה בכל שטח המסך כבשלו.

המשווקת, חברת אוק אינטראקטיב הישראלית, מציגה את הבאנרים הללו כבאנרים "אשר אינם מוגבלים לגודל הסטנדרטי שלהם (...) גרפיקה ואנימציה הגולשת מחוץ לתחומי הבאנר ובכך (גורמת) לו לבלוט הרבה יותר וכן להעביר מסרים רבים יותר".

את הגרעין למשחק החדש זרע העיתונאי עידו אמין, שפתח בניוזלטרו המשובח, דו"ח אמין (להשיג כאן), פינה חדשה בשם "לא הוצאו מהקשרם". וכך כתב: "באתרים רבים מותקנת כיום מערכת הממקמת באנרים בהקשר הקונטנט המתאים. או שזה נדמה לי? אם נתקלתם בבאנר שמיקומו העשיר אותו במשמעות, קפצ`רו ושלחו".

במדור הראשון הוצג באנר של חברת אורנג` מתוך אתר וואלה. בבאנר מתנהל הדו-שיח הבא:
- "רוצה להזמין סינית?"
- "לא. חברה שלי תהרוג אותי".
מתחת לבאנר הופיעה כתבה מעיתון הארץ, תחת הכותרת "עונשי מאסר כבדים לחוטפי ואונסי נערות ליווי".




 
 
הבאנרים המוכים הם חיבור מקרי שנעשה בין תוכן לבין באנר מתחלף, חיבור שיצר קישור בלתי צפוי, מפתיע, שלפעמים עומד בניגוד לאינטרס של המפרסם. הם ההיפך הגמור מפרסום מפולח.

פילוח, מושג מפתח בשוק הפרסום, הוא התאמת המוצר המפורסם לקהל הרוכשים הפוטנציאלי שלו. רוצים למכור פיצוחים? פרסמו בהפסקת פרסומות של משחק כדורגל; אם אתם חושבים שהכסף הגדול נמצא בוויברטורים, לכו על "סקס והעיר הגדולה" (ובהצלחה בהתמודדות עם הצנזורים מטעם הרשות השנייה).

גם בפרסום אינטרנט יש פילוח. הוא יכול להתבצע, למשל, לפי מילת מפתח (חיפשת "מכונית" - קבל לינק לסוכנות לאדה הקרובה לביתך) או לפי אתר (אינטלקטואלים גבוהי מצח באתר הניו יורק טיימס לעומת גיקים מסורים בסלאשדוט).

אבל לא כל הבאנרים מתוחכמים עד כדי כך. חלקם פשוט יושבים להם מעל תכנים אקראיים לחלוטין, כמו מגנט מכוער של משלוחי פיצה על המקרר, מקווים למשוך תשומת לב ואולי איזה קונה או שניים. וזאת בדיוק מטרת המשחק: למצוא את הקישור המקרי. להכות בבאנר.
 

איך משחקים?

אפשר גם בחו"ל. באנר מוכה II
 אפשר גם בחו"ל. באנר מוכה II   
הכאת הבאנרים האידיאלית היא זו שנתקלים בה במקרה: גולשים באינטרנט ופתאום - בינגו! אבל הדברים הללו לא תמיד קורים לבד, ולפעמים צריך לעזור להם. "דגירה" על כתבה תוך הקלקה חוזרת ונשנית על כפתור F5, שטוען את העמוד מחדש עם באנר שונה בכל פעם - מותרת בהחלט. לא פחות חשוב: אתם גם תעשו טובה גדולה לאתרי התוכן, שכן רבים מהם מוכרים באנרים בתשלום לפי 1000 חשיפות. טעינה חוזרת של העמודים משמעותה גידול במספר החשיפות של הבאנרים, כלומר בהכנסות, (שמשלמות גם את המשכורות שלנו, תודה רבה). שילוב של הנאה ותועלת, תזכרו את זה.

מה שאסור לעשות זה להמציא קישור, כלומר לגזור באנר מסוים ולהדביק אותו מעל כתבה שמתאימה לו. באנר מוכה צריך לציית לכלל הבסיסי של קטעי תוכנית הטלוויזיה המשודרים ב"רק בישראל": "לא נגענו".

אנחנו מעריכים את היצירתיות שלכם ואת כישורי הפוטושופ שלכם, אבל נודה לכם אם תגבילו אותם לזיוף תמונות עירום של בריטני. זכרו: כוחו של באנר מוכה הוא באותנטיות הגולמית שלו. בשביל אירוניה משויפת לפי הזמנה יש לנו את משרדי הפרסום.

 
את הבאנרים המוכים אתם מתבקשים לקפצ`ר (כלומר, לעשות תמונת מסך על ידי לחיצה על מקש ה-Print Scrn והדבקת התמונה בתוכנת ציור) ולפרסם בפורום תרבות דיגיטלית, או לשלוח אלינו באימייל (באיכות סבירה, עדיף לכווץ לפני השליחה).

הבאנרים המוכים המוצלחים ביותר יזכו את שולחיהם ברבע שעה של תהילה (זמן משוער), והם יפורסמו בכתבה נפרדת ב"חיים ברשת".
 

ונטקינג היה אומר...

ונסיים בהכאת באנר שהיתה באמת: באחד משיטוטינו באינטרנט נתקלנו באתר נטקינג בהודעת שגיאה נפוצה, לפיה העמוד שאנחנו מחפשים לא נמצא באתר. מתחת להודעה הופיע באנר עצמי של נטקינג, שאמר: `רוצים לפרסם בעמוד זה? התקשרו אלינו".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by