ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
יומנה (האינטרנטי) של אנה פראנק 

יומנה (האינטרנטי) של אנה פראנק

 
 
עידו קינן

אנה פראנק הפכה לדמות משפיעה על מגזר לא צפוי - גולשי אינטרנט המנהלים יומנים אינטרנטיים, או בלוגים. הנערה היהודיה מאמסטרדם הנצורה של שנות ה-40, דילגה בקלילות על מחסומי הזמן והתרבות והפכה לאובייקט התייחסות, ציטוט ואפילו קנאה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אנה פראנק היא גיבורת תרבות. זה לא סוד גדול. מקובל לראות בה סמל להתגברות על קשיי בחיי היומיום, על היכולת לשמר ניצוץ אנושיות למרות תנאים בלתי אפשריים והתעלות הגניוס היהודי מול הצורר הנאצי. מזה כשנתיים משמשת דמותה של הנערה היהודיה כהשראה דווקא לגולשים, הכותבים את יומן חייהם באינטרנט. הם מזדהים איתה, הדמות שלה עושה להם משהו. סביר להניח שמעבר לאמפתיה הבסיסית למצבה של אנה פראנק באמסטרדם הנצורה, זו דווקא הכתיבה הפשוטה והכנה שלה שדיברה אל כותבי היומנים באשר הם,אשר שהפכו אותה לקדושה פטרונית שלהם. נראה שהבלוגרים (כותבי הבלוגים) הצטרפו אליהם.
 

מתנה ליום הולדת

לא התכוונה לכתוב. היומן של אנה פראנק
 לא התכוונה לכתוב. היומן של אנה פראנק   
ההתחלה של היומן היתה מקרית למדי, בתור מתנה שקיבלה פראנק ב-1942 ליום הולדתה ה-13. את היומן עצמו היא ניהלה דווקא כסדרה של מכתבים לקיטי, חברתה הדימיונית. הכתיבה נמשכה כשנתיים, בהן הסתתרה מפני הנאצים בדירת מסתור באמסטרדם, עד אשר הוסגרו תושבי הדירה לנאצים, וכל משפחתה של אנה הושמדה, מלבד אביה, אוטו פראנק. בשנת 1947 החליט האב לפרסם את היומן, שנמצא בדירת המסתור, אם כי בגרסה מקוצרת. רק ב-1995, חמש עשרה שנה אחרי מותו, התפרסמה הגירסה המלאה.
 

לשתף את כולם בחיים האישיים

בלוג (קיצור של ווב-לוג), הוא יומן אישי באינטרנט. ולמרות שכמו יומן אישי רגיל, הוא משמש לתיעוד יומיומי של חייו של הכותב, בלוג הוא יותר מכך. פרסום מיידי וחשיפה (טוב, רק פוטנציאלית) לקהל העצום של גולשים הוא אחד מגורמי המשיכה העיקריים של אלפי הבלוגים הפורחים באינטרנט. על השפעתה של אנה פראנק על בלוגרים אפשר ללמוד מידיעה, פיקטיבית כמובן, שפרסם אתר הסאטירה The Onion תחת הכותרת "רוחה של אנה פראנק: תפסיקו לקרוא ביומן שלי!". אבל בניגוד למשתמע מכך, פראנק דווקא רצתה לספר את הסיפור שלה לעולם. אף שהיומן פורסם אחרי מותה, ולכאורה ללא אישורה, הרי שבימים האחרונים של ההסתתרות בדירה, היא לקחה את המחברות שמילאה והעתיקה אותן מחדש בכתב מסודר, בכוונה לפרסמן כספר אחרי שהמלחמה תסתיים, כך על פי האתר הרשמי של "בית אנה פראנק".
 
 

השפעה חיובית או שלילית?

חבל שאז לא היה כזה. הבלוג של אנה פראנק
 חבל שאז לא היה כזה. הבלוג של אנה פראנק   
"מי מאיתנו יתגלה כאנה פראנק של הבלוגינג?", שואלת הבלוגרית קאת`י, ו-Burning Bird אף מציעה את מועמדותה של אנה פראנק כאחת מאמהות-הבלוג (Blogmothers), נשים שהשפיעו ונתנו השראה בתחום הבלוגים.

לא כל הבלוגרים מרוצים מהמורשת שפראנק השאירה להם. "ברוכים הבאים לעמוד האגו שלי! אני קוראת לו ככה, כי איזה שם אחר אפשר לתת ליומן, אלא אם את אנה פראנק?", כתבה Bureye, בהדגימה איך לצד ההשראה החיובית של פראנק על כותבי היומנים והבלוגים, היא הציבה להם סטנדרט גבוה לכתיבה, אולי גבוה מדי.

שהרי לא משנה כמה טוב אתם כותבים, נסיבות הכתיבה והפרסום של יומנה של פראנק נותנים לה (ואנחנו מתנצלים מראש על הציניות) יתרון לא הוגן. "הגרון שלי היה מאוד יבש רוב היום. וואו, זה היומן הכי מרגש שנכתב אי פעם או מה? סורי הצידה, אנה פראנק", כתב הבלוגר tonsils, שהבלוג שלו עוסק באיך מרגיש מבוגר שעובר ניתוח להסרת שקדים.

האם כל הבלוגים תורמים לרב שיח האינטרנטי, תוהה הבלוגרית קת`לין גאלאגר במאמרה "בלוגים: חברים או אויבים?". "אני אוהבת לקרוא לזה `סינדרום אנה פראנק` - ההרגשה שבאמצעות פירסום המחשבות שלכם בפומבי כדי שיקראו אותן, מישהו אי שם קורא ומבין. הבעיה היחידה היא, שלא כולנו אנה-פראנקיות. למרות שגדלנו לחשוב שכולנו אינדיבידואלים מיוחדים, אנחנו לא. אז במקום פרשנות ודיון מלאי תובנה, אנחנו מקבלים מחשבות ארכניות מלאות רחמים עצמיים וגחמניות".

אמנם מסקנותיה מרחיקות לכת, אבל הן בסך הכל מציבות את כתיבת הבלוגים בפרופורציה: לפעמים, בלוג הוא רק בלוג. הוא לא חייב להבריק, לעניין, להעלות חיוך או דמעות. הוא לא חייב להיות אנה פראנק. גם גאלאגר מבינה זאת, וכותבת: "עכשיו שאמרתי את זה, אני מתחילה בלוג".
 

"הבלוג של אנה פראנק היה יכול להשפיע"

ומה אם זה היה הפוך? מה אם לאנה פרנק היה בלוג ולא יומן, מה אז העולם היה אומר? העניין הרב של בלוגרים בדמותה של אנה פראנק מביא רבים מהם לתהות על כך. המיידיות של פרסום הסיפור והיכולת של הקוראים להגיב עליו מיד היו בוודאי משפיעים על העולם המערבי, כך חושבים רבים מהם.

"חושבים שהאינטרנט לא משנה את טבעו של המידע? מה אם לאנה פראנק היה וובלוג במקום יומן?", הציע פול אנדרוז במאמרו "מי שומרי הסף שלכם?" במרץ 2001. הוא השתמש בדוגמה של אנה פראנק להדגים את ייחודו של הבלוג, שלדבריו שובר את מחסומי ההוצאה לאור המסורתיים שעומדים בפני ספקי מידע, כמו גם את המחסומים שבחיפוש מידע כזה. "מה היה קורה אם יומנה של אנה פראנק ממלחמת העולם השנייה היה בלוג, ולא רק יומן: האם העולם היה נותן לזה לקרות?", מעלה הבלוגר אלן איגנשיוס בודרואה תהייה דומה. "הייתי רוצה לחשוב שלא".

במאמר "בלוגים", שמנסה להגדיר מה הם בלוגים, ואשר פורסם באתר קומפיוטר ביטס, משתמשת המחברת סאל סטאול בפראנק כדוגמה לכותב יומן אישי, בלי להתייחס לאסוציאציות הנילוות: "אם לאנה פראנק היה בלוג, היה לה את היומן שלה, אבל במקומות המתאימים, היא הייתה מוסיפה לינקים ללהקה האהובה עליה וכוכב הקולנוע שהיא דלוקה עליו, העיר בה היא חיה וחדשות שוטפות".

"כן, בטח", כתב בתגובה הבלוגר Sakaama, תושב הולנד בן 31, "היא _התחבאה_, לעזאזל - היא לא יכלה לעזוב בית של שלושה חדרים במשך שנתיים - היא הייתה מתחברת לאינטרנט, מפעילה את יישומון הבלוג שלה וחושפת את כתובת ה-IP שלה רק כדי שתוכל לכתוב? _זה גורם לי לרתוח_".

"הערות כאלה מוכיחות שהמותג `אנה פראנק` הפך לאייקון - ובזה, איבד חלק מהערך האמיתי שלו", כתב Sakaama. כשעבר ליד בית אנה פראנק לאחרונה, תהה אם מישהו כבר תפס את הכתובת annefrank.blogspot.com באתר הבלוגים BlogSpot, בניסיון לכתוב את "בלוגה של אנה פראנק", וגילה שלא.

"התייחסות הומוריסטית לבלוג של אנה פראנק, לא משנה בכמה זהירות היא היתה מתבצעת (ואני בטח לא הייתי יכול לעשות זאת), תמיד לא תובן כהלכה. אז אני אשאיר את זה למישהו שיכול להיות מאוד-לא-פוליטקלי-קורקט", כתב סאקאאמה. זמן קצר לאחר מכן תפס את הכתובת, ובמקום "הבלוג של אנה פראנק", פרסם שם את תגובתו לכתבה שעוררה את זעמו.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by