ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
רדיו חלש 

רדיו חלש

 
 

מה עוללו לכם השבוע תאגידי הבידור המשוחתים, אתם בטח תוהים למראה מדור חדש של "המהפכה". ובכן, הפעם נספר לכם איך תאוות הבצע שלהם חונקת את תחנות הרדיו ברשת אחת אחרי השניה. וזה רע לכולם, לכם, לאמנים - ואפילו לתאגידים עצמם

 
 
 
 
 
 
 
 
 
התחנות נופלות אחת-אחת. Live365
 התחנות נופלות אחת-אחת. Live365   
בדיוק השבוע לפני מאה שנה המציא מרקוני את הרדיו. יפה מצידו, תודו. אחרי הכל, בלעדיו המקסימום שהיינו יכולים להאזין לו זה אותות טלגרף קצביים. למרות זאת, סביר להניח שאם היתה לו אפשרות לחזות מראש שהמצאתו תייצר מוטאציות כמו הפליי-ליסט הגלגל"צי, היה גונז אותה בזריזות למען הציוויליזציה המערבית. אבל את הנעשה אין להשיב. הרדיו, וזאת תופעה אוניברסלית, הולך ומתחרבש לכדי המקבילה האודיבלית של ממרח חצילים בטעם כבד.

בדיוק בגלל זה התרגשנו כל כך כשתחנות הרדיו הראשונות באינטרנט החלו לשדר לפתע דרך המודמים שלנו, אי שם ב-1995. פתאום, בבת אחת, קיבלנו בחזרה את חופש הבחירה. אוף-ליין כל התחנות נשמעות אולי אותו דבר, אבל ברשת כל אחד יכול למצוא וובקאסט תפור למידותיו. הקלות המדהימה והעלות הנמוכה-עד-אפסית של הקמת ערוץ ווב-רדיו, הובילה לפריצתן של אלפי תחנות ברשת, המשדרות כל ז`אנר מוזיקלי ורדיופוני שניתן לעלות על הדעת. מהפכה.

ובדיוק בגלל זה כל כך עצוב לראות את העסק הזה מתמוסס וקורס בתאוצה מדהימה לא פחות מזו שבה המריא. אחד אחרי השני, כמו פיסות דומינו הנופלות בסלואו-מושן, מתקפלים אתרי הווב-רדיו הגדולים מהאינטרנט ומותירים אחריהם דממה רועמת. אפילו Live365.com, מהפופולרים והמצטיינים שבהם, עושה לאחרונה קולות של פשיטת רגל. כולם יודעים שרדיו ברשת זה רעיון טוב, אבל אף אחת מאלפי אתרי הוובקאסטינג לא הצליח לעשות מזה מספיק כסף.
 
אול יור מיוזיק אר בילונג טו אס. בריטני
 אול יור מיוזיק אר בילונג טו אס. בריטני   
התאיידותם של עשרות סטארט-אפים ווב-רדיופוניים בחודשים האחרונים אינה טרגדיה בפני עצמה. אותו תהליך מתרחש הרי בכל אגפי האינטרנט, אבולוציה בריאה שמנקה את הרשת מהזבל הדוט.קומי העודף שהצטבר בה בשנים האחרונות. אחרי הכל, מה שיפה בוובקאסטינג זה לא שסטארט-אפים מושקעים יכולים לשדר 60 ערוצי רדיו דרך אתר אחד, אלא העובדה שכל אחד יכול להקים ערוץ רדיו באמצעות מחשב, מודם, תוכנת-חינם או שתיים ותו לא. זאת המהפכה האמיתית.

הטרגדיה כאן היא שהחירות התקשורתית הזאת, שהטכנולוגיה הביאה אל קצות אצבעותינו, נמצאת תחת איום ברור ומיידי. ושוב, איך ניחשתם, חברות התקליטים הגדולות והתאגידים המולטי-לאומיים שמאחוריהן הם התוככים והזוממים. האלטרנטיבה והגיוון המוזיקליים שהרדיו המקוון מציע לגמרי סותרים את האסטרטגיה העסקית שלהם, לפיה כל המבחר המוזיקלי העולמי אמור להיות בשליטתם הבלעדית. אול יור מיוזיק אר בילונג טו אס.

לחץ מאסיבי שהפעיל הלובי של חברות התקליטים הגדולות בוושינגטון, ומיליוני דולרים שעשו את דרכם אל קופות הרפובליקנים והדמוקרטים, תרמו לכמה חקיקות קיקיוניות שהשורה התחתונה שלהן פשוטה: כל מי שמשדר דרך האינטרנט בארה"ב צריך לקבל רישיון מארבעה אירגוני זכויות יוצרים שונים ולשלם להם תעריף תמלוגים שנתי "שטוח" בגובה אלפי דולרים. זה תקף גם במקרה שהם רק מתכוונים לשדר את החותנת שלהם פורטת על פסנתר. תמיד קיים הרי סיכוי שהיא תחליט לנגן את החדש של בריטני.
 
חברות התקליטים דוחקות את האלטרנטיבה המוזיקלית מהרשת
 חברות התקליטים דוחקות את האלטרנטיבה המוזיקלית מהרשת   
ג`יימי זבינסקי, הבעלים של מועדון הדי.אן.איי לאונג` בסן-פרנסיסקו, חשב שזה יהיה מגניב אם למועדון שלו תהיה תחנת רדיו באינטרנט. וזה באמת היה מגניב. הוא חשב שיהיה אפילו עוד יותר מגניב לשלם תמלוגים ליוצרים שהדי.ג`ייאים שלו מנגנים. יצא זבינסקי וחקר מה צריך לעשות אדם כדי לשדר ווב-רדיו חוקי. את דרך היסורים שהוא חושף לא מומלץ לקרוא אם יש לכם לב חלש.

עכשיו, כל מי שעתיד המוזיקה באינטרנט יקר לו, יודע שמוכרחים למצוא דרך לפצות מוזיקאים על כל העותקים של יצירותיהם שמשתכפלים ברחבי הרשת. רק שבמסגרת שיטת התמלוגים ל"בעלי זכויות היוצרים" המוזיקאים אינם מפוצים בשום צורה. יותר מכך, חברות התקליטים שודדות את אמניהן הרבה יותר מכל וובקאסט "לא חוקי" או העתקת קובץ mp3 מזדמנת. הן עושות את זה באופן שיטתי, וכל מי שלא מאמין מוזמן לקרוא כאן איך בדיוק הן עושות את זה.

על ידי אינוס תחנות רדיו קטנות ותחנות רדיו בקולג`ים לשלם תמלוגים גבוהים תמורת הזכות לשדר ברשת (שוב, גם אם אינם משדרים כמעט מוזיקה של אמנים חתומים), תמלוגים שתחנות כה קטנות אינן מסוגלות לשלם, דוחקות ומוחקות חברות התקליטים את האלטרנטיבה המוזיקלית מהאינטרנט. תאגידי הבידור - והקייס הזה צריך להפיל את הטלכרט אצל כולנו - לא מפחדים רק ממערכות הפצה חלופיות נוסח נאפסטר/מורפיאוס, אלא מעצם קיומו של תוכן חלופי לשלהן.
 
 
צריך רק להסתכל על הצעת הרישיון לוובקאסטינג שמגיש ה-RIAA לציבור כדי להבין שאין לחוצפה סוף. מערכות החוק האיטיות עדיין לא סיימו לחפף את ההליך שיקנה לחברות התקליטים את הזכות לדרוש תמלוגים על שידורי-רשת, בנפרד מאירגוני זכויות יוצרים אחרים. ככה שבעצם, עדיין לא נקבע כמה יעלה התענוג הכרוך באישור רשמי של הקרטל לשדר דרך הרשת, אבל לחתום על חוזה כבר אפשר. רוצים לשחק ברדיו? אין בעיה, רק תביאו צ`ק פתוח.

תאוות הבצע הזאת תחסל הרבה מהרדיו און-ליין, אלא אם כן מישהו יעשה משהו. למעשה, אנחנו כבר רואים את זה קורה. רשת תחנות הרדיו המונופוליסטית קליר צ`אנל סגרה את זרוע האינטרנט שלה והותירה עשרות תחנות ברשת ללא קורת גג בדיוק מהסיבה הזאת. אבל על כל וובקאסטר לגיטימי שיפסיק את הזרם, יצוץ מישהו שיחליט להקים תחנת רדיו בחדר השינה שלו כדי לספק את הקהל הצמא למוזיקה אמיתית, כלומר, את עצמו. הרגע בו הרדיו באינטרנט ימות, יהיה רגע התחייה של הרדיו הפיראטי באינטרנט.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by