ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
אמא, אני לא רוצה להתחבר 

אמא, אני לא רוצה להתחבר

 
 
כרמל וייסמן

למרות שנטע-לי אדמון עושה רושם של בחורה אינטליגנטית ונורמלית לחלוטין, מונעים ממנה טיעונים אידאולוגיים להתחבר לאינטרנט. עניינים של סף גירוי, אובדן מיומנויות חברתיות וקשר אנושי מפחידים אותה, אז היא החליטה להשאר בחוץ, עד שהסינים יכריחו אותה. סיפור אמיתי

 
 
 
 
 
 
 
 
 

"כמה שתדע יותר, ילד, אתה רק תבין פחות"

(מתוך "תשמור על העולם, ילד" לדוד ד`אור)


נטע-לי אדמון לא תקרא את הכתבה הזאת, גם אם מישהו יטרח להדפיס אותה עבורה. זה מעצבן אותה שלנענע אין מהדורה מודפסת. בכלל, לכל דבר בעל נוכחות אינטרנטית בלבד, אין זכות קיום של ממש בעיניה.

בצבא היו אומרים לנו שאין דבר כזה "לא יכול" יש "לא רוצה". נטע-לי אדמון, בת 24, בוגרת טריה של החוגים למזרח אסיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, נמנית על אלו שיכולים אבל ממש לא רוצים להתחבר לאינטרנט. יש לה מחשב והיא משתמשת במיומנות רבה בתוכנות אופיס ואפילו דברים ידידותיים פחות, אך לאינטרנט היא לא תתחבר.

על פי מחקרים שהתפרסמו השנה בעולם, 40 אחוז מהבלתי מחוברים לאינטרנט אינם עושים זאת מתוך חוסר עניין. בארץ ההיי-טק הצמאה לתקשורת ולחידושים קשה מאד למצוא אחוז דומה של חסרי עניין. רוב ה"בלתי מחוברים" מכירים ביתרונות המדיום ומתלהבים ממנו, אך מתקשים להתחבר מסיבות כספיות, בורות או פחד טכנולוגי.

נטע-לי חושבת אחרת: "האינטרנט הוא לא טבעי. הפילוסופיה שעומדת מאחוריו גורסת שאפשר לחיות חיים שלמים מבלי לצאת מהבית ובסוף יגדל פה דור שיודע הכל רק באמצעות האינטרנט, דור שסף הגירוי שלו גבוה בטירוף והמיומנויות החברתיות שלו אפסיות. לדבר שם עם כל העולם זו אשליה, הקשר הבלתי אמצעי בין בני אדם הולך לאיבוד" היא מתריעה.
 

ההנאה שבאיטיות

מעדיפה לחכות. דריל האנה, בשבט דוב המערות
 מעדיפה לחכות. דריל האנה, בשבט דוב המערות   
עזבי את מכלול האינטרנט כרגע, אני אומרת לה. בואי נדבר רק על הכלי ששמו דואר אלקטרוני. איך אפשר בלי אימייל? יש לי אנשים שאלמלא האימייל הקשר איתם לא היה נשמר בכלל. "אני לא מעונינת בקשרים שאפשר לשמר רק דרך אימייל", היא עונה. "כמות ושטחיות על חשבון איכות ועומק, זה מה שאת מציעה לי? הקשר באימייל פשוט אחר. ובכלל, זה יכול להיות מישהו אחר שם בחוץ, מתחזה".

אז מה? אני מתגרה בה. בדיקת גבולות הזהות שלנו היא מעניינת ומפרה. "זה יכול להיות מעניין", היא לא נשארת חייבת. "אבל לאורך זמן זה מעוות ואנחנו מפסידים את הזהות שלנו במשחקי זהות. מה קרה, אנחנו זה כבר לא מספיק לנו?".

נטע-לי מודה שלאינטרנט יש יתרונות עבור אנשים בודדים או בעלי מוגבלויות שונות, אך היא מעדיפה את השיטות הישנות של בילוי, חברות ותקשורת. מגיל 14 היא מתכתבת בדואר עם עשרות חברים לעט מרחבי העולם. "לקבל מכתב כתוב בעט על גבי נייר זה יותר אמיתי, יותר מושקע", היא אומרת. "אנשי האימייל רוצים את הכל מהר יותר ומיידי יותר, אין להם דחיית סיפוקים וההנאה שבאיטיות כבר לא קיימת. זה נחמד לקבל תשובה מהר אבל אני מעדיפה לחכות יותר זמן ולקבל יותר בעד זה".
 
לחלק מהמתכתבים שלה יש אימייל, אך הם לא ביקשו ממנה להתקדם. עם זאת, אחת המתכתבות שלה מתמהמהת עם המכתבים ולאחרונה כתבה לה מכתב קצר ופחות מושקע שבו ציינה: "מצטערת, אין לי זמן לאחרונה, אם היה לך אימייל הייתי כותבת לך לעיתים תכופות יותר".

ההערה הזו קוממה את נטע-לי: "האימייל הוא מדיום של מהירות, כסת"ח שמצריך פחות זמן. בשביל המכתב היא היתה צריכה להתפנות ולהשקיע בי וזה פחות נוח לה. השפשוף היומיומי של האימייל הופך אותו לסתמי. אני מאושרת לקבל מכתב. לא הייתי רוצה לקבל כל יום מייל של 2 שורות. זה דבילי".

פעם היינו נאיביים יותר, על כך אנחנו תמימות דעים: "קרובים קרובים" הצחיק אותנו, "מנהרת הזמן" ריתקה אותנו; הו, הנאיביות המתוקה של שנות השמונים. "פתאום הוצפנו בשפע של מידע", היא חוזרת לנושא. "כשאני רואה חברות שלי גולשות אני מקבלת סחרחורת. יש משהו לא טוב בעודף מידע, זה מבלבל, משאיר אותך בלי כלום, תפסת מרובה לא תפסת".

"יש גם משהו מושחת בעודף ידע" היא ממשיכה. "כל הקבוצות האיזוטריות ביותר מיוצגות במכלול הידע. האם אנחנו באמת זקוקים לזה? לפגוש ברשת פתאום אוכלי אדם, אוכלי יבלות. למה צריך לדעת כל הרבה? כבר לא מקשרים בין ידע להבנה, זה נכנס מאוזן אחת, עושה ספירלה במוח, ויוצא מהשניה".
 
 

אינטרנט מהיר, מזרח רחוק

בחודש הבא נוסעת נטע-לי לשנת לימודים בבייג`ינג בעקבות מלגה שזכתה בה. האוניברסיטה הנכספת לא טרחה לשלוח לה חומר בדואר, בתירוץ שהכל נמצא באתר האינטרנט שלה ושם גם אפשר להרשם. נטע-לי לא נכנעה וצלצלה למזכירות החוג שלה בירושלים כדי לנסות לקשר בין המוסדות אך גם מזכירת החוג שלחה אותה לאתר האינטרנט המדובר. כשרצתה לשאול שאלה ספציפית, המזכירה, שישבה במרחק יריקה ממנה בירושלים, התעקשה: "תשלחי לי את השאלה באימייל ותקבלי תשובה מפורטת".

נטע-לי מסרבת לקבל את התשובות הללו: "מה זאת העצלות הזאת, לזרוק את הכל על האימייל, איפה נעלם היחס פנים אל מול פנים? אני לא מוכנה שיקחו כמובן מאליו את זה שלכולם יש אימייל וכולם מחוברים לאינטרנט, אף אחד לא יכול לכפות עלי להשתמש בזה. בגלל שאפשר לבדוק ציונים באינטרנט, עוד מעט יסרבו למסור לי ציון בטלפון או שיפסיקו לתלות רשימות ציונים על לוח המודעות של החוג. זו שערוריה!".

נטע-לי מרגישה שהיא עוזבת את האוניברסיטה בדיוק רגע אחד לפני שאי אפשר בלי אינטרנט בכלל. "ככל שהרשת נלקחת כמובנת מאליה, ישבם פחות מנגנונים מסביב שמספקים לך מידע. במהלך התואר לא נתקלתי בחומר שהיה רק באינטרנט. אולי היה קל יותר למצוא אותו באינטרנט, יותר מהר ובפחות מאמץ, אך אני תמיד העדפתי את האווירה של הספריה. אפילו מאגרי המידע הממוחשבים של האוניברסיטה גרמו לי כאב ראש. אני מרגישה הרבה יותר נוח עם המגע של הנייר והכריכות".

לקראת הנסיעה לסין, נטע-לי מתכוננת לעובדה שכנראה תצטרך להתחבר שם לאינטרנט בלית ברירה, כדי ללמוד ולעבוד שם. "אם לא תהיה שום ברירה, אתחבר, אבל אשתמש בזה בצורה פונקציונלית בלבד. אני לא רואה את עצמי מפתחת שם מערכות יחסים, לעולם לא אחליף את המתכתבים שלי ואני עדיין אעדיף גלויה של כמה שורות על פני אימייל של כמה שורות", היא מצהירה.

בסיום שיחתנו, נטע-לי מביעה משאלה, שלא יהיה אינטרנט בכלל בעולם, רק לשבוע. היא סקרנית לראות מה אנשים יעשו פתאום בלי זה. מעין ניסוי בבני אדם. "אני רוצה שהם יבינו איך פתאום, בלי להרגיש הם הפכו תלויים בכלי הזה ותפסו אותו כמקור היחיד למידע ויתנערו".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by