ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
לא בגדתי 

לא בגדתי

 
 
שקד

שלגיה כינתה אותו בצחוק "איתי סוכן חשאי". הוא בורך בעיניים בצבע זית שאפשר היה לטבוע בתוכן ותמיד טרח להתקשר, אבל אחרי שיצא למילואים של חצי שנה, שלגיה התחילה לחשוב שמשהו כאן מסריח. כמו תמיד, אלה לא היו נעלי הבית שלה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אוווף, את לא יכולה לבוא איתי למילואים?
 אוווף, את לא יכולה לבוא איתי למילואים?   
כמעט לכל גולשת יש זכרון מיתולוגי מפוטנציאל לקשר שלא מומש ונותר בגדר תעלומה. לשלגיה יש עדיין תיק פתוח על איתי, למרות שכבר חלפו שנתיים, ומאז כבר היו לה שני חברים. פעם בכמה זמן היא נזכרת בו ותוהה מה בעצם היה שם ומה עלה בגורלו. ומעשה שהיה כך היה: הם נפגשו באודיגו. הוא היה מצחיק וחמוד, הם גילו שהוא למד שכבה מתחתיה בחטיבת הביניים וכשעברו לטלפון הם הצליחו לרכל חמש שעות על המורים. ההמשך לעבר הבליינד דייט נראה מבטיח.

אבל לבליינד דייט לקח חודשיים לקרות, כי פתאום איתי יצא למילואים, ולמרות שדאג להתקשר פעמיים בשבוע, תמיד יצא לאפטרים בהפתעה ושלגיה לא יכלה לפגוש אותו בהתראה כזו. בסוף היא החליטה להשקיע ובאחת הפעמים בהם צלצל מהבית בשבע בערב היא ביטלה הכל ופגשה אותו כבר בשמונה וחצי. איתי היה שווה את ההשקעה. היו לו עיניים בצבע זית שאפשר היה לטבוע בתוכן, היה בו את כל מה ששלגיה אי פעם ביקשה לעצמה בגבר ולא העזה כבר לצפות. כשהוא הזמין סלט חסה, היא כבר דמיינה אותו עם עניבת פרפר מתחת לחופה.

כמו שקורה רק לעיתים נדירות, הבליינד דייט היה מוצלח לכל הדעות. הם נשארו יחד עד לשעות הקטנות ואפילו הודו בכנות שהיה להם פשוט נפלא. שניה לפני שנפרדו לדרכם הוא שאל בקול מתפנק: "אוווף, את לא יכולה לבוא איתי למילואים?" שלגיה הביטה בגבו המתרחק מבעד לטיפות הגשם ולא יכלה להעלות על דעתה שזו הפעם האחרונה שהיא רואה אותו. המילואים התארכו והטלפונים פחתו. גם אם הוא היה מקבל אפטר באחת בלילה הי הייתה יוצאת מהמיטה לפגוש אותו אבל הוא כל הזמן הבטיח שייצא ולא הגיע.

"מי עושה מילואים חצי שנה?" היא שאלה אותו באחת השיחות. "זאת יחידה מיוחדת, יש לנו משימה ועד שהיא לא תושלם אין מה לעשות, אני מודאג כי הסמסטר שלי כבר התחיל ואני ממש לא רוצה לפספס את כולו אבל אין ברירה" ענה לה. "את כזאת תמימה" אומרת לה פיצוצית. "אני חותמת לך שהוא סוכן מוסד. בפעם הבאה שהוא מתקשר, תבקשי להתקשר אליו חזרה, תשאלי איפה הבסיס". ושלגיה נזכרה שסיפר על תקופה בה עבד כמאבטח של אל-על בקהיר, ושבבליינד דייט הוא בחר את השולחן הפינתי ביותר שחולש על כל החדר וגם גילה ידע עקיף רב במבצעים בטחוניים. בפעם הבאה שצלצל היה נדמה לה שהיא שומעת מטוס ברקע. "אתה באיזה שדה תעופה?" היא שאלה בחשדנות. "אנחנו ליד עובדה, שומעים פה את ההמראות" השיב.
 

סבתא בפתח-תקווה, סדנה בקידרון

בשלב מסוים היא סיפרה לו על חשדותיה. היא כינתה אותו בצחוק "איתי, הסוכן החשאי", בסיום כל שיחה ביקשה משהו מהדיוטי פרי כשהוא חוזר והוא רק התבדח על כך. אבל עדיין, משך ההעדרות שלו נראה בלתי הגיוני לפי כל קנה מידה. "בסוף יסתבר שיש לו אישה ושני ילדים במשאבי-שדה, זה הכל" צחקה פיצוצית. עד שיום אחד הטלפונים פסקו. שלגיה קלטה שיש לה רק מספר טלפון נייד שלו שאף פעם אינו זמין, שהיא יודעת שהוא שוכר בראשל"צ לבד אבל אין לה מושג מי הוא מעבר לזה. מדי יום היא בדקה בעיתונים אם לא מת איזה סוכן בחו"ל, עד שהתייאשה.

מאז עברו כבר שנתיים והיא עדיין חושבת עליו מדי פעם. על מי שגילם את כל מה שרצתה בגבר ונעלם עם החלום שלה מבלי להסביר. בכל פעם שהיא פותחת את האודיגו היא מקווה בסתר ליבה שאולי לפתע יהבהב שמו ברשימת החברים שלה אך הוא נותר כבוי. "אולי הוא פשוט לא היה מעוניין" אני מציעה, אבל היא לא מקבלת. לפני חצי שנה כשביקרה את סבתא שלה בפתח תקווה, היה נדמה לה שראתה אותו אוכל פלאפל במרכז העיר. היא רצתה לגשת אבל הוא כבר נעלם מהמקום, "אני בטוחה שזה היה הוא. אולי היה באמצע משימה. לפחות הוא חי" סיפרה לנו בהתרגשות.

כמעט לכל אחת יש איזה תיק פתוח עם בחור ולא תמיד התעלומה נפתרת, אבל במקרה של שלגיה, התשובה הגיעה באיחור של שנתיים מכיוון לא צפוי. בסוף השבוע שעבר החלטנו כולנו ללכת לסדנה של "עוצמת הרכות" במושב קידרון. בסדנה הכרנו בחורה חמודה בשם דפנה מאיזה מושב בצפון ובתום הסדנה הקפצנו אותה לרכבת בתל אביב. בדרך הארוכה הספקנו לקשקש ארוכות ודפנה הזכירה את העובדה שאחרי הצבא עבדה כסלקטורית בקהיר. פתאום שלגיה שאלה: "הכרתי פעם מישהו שעבד עם אל-על בקהיר בתקופה ההיא. איתי אבנון, מכירה?"
 

דירה בראשון, סלקטורית בקהיר

"אם אני מכירה את איתי?" צחקה דפנה, "חלקנו את אותה דירה בקהיר והוא אחד החברים הכי טובים שלי עד היום. איזה עולם קטן! מאיפה אתם מכירים?" שלגיה בלעה את רוקה וסיפרה לדפנה את הסיפור במלואו. כבר חנינו ליד תחנת הרכבת ודפנה עוד לא התאוששה: "תשמעי, זה לא מסתדר. לאיתי יש חברה עוד מהצבא והם מעולם לא חשבו אפילו על פרידה. היא בחורה מקסימה, סטודנטית לווטרינריה. הם גרים יחד בראשל"צ. זה גם לא מתאים לו לעשות כזה קטע, הוא טיפוס מוסרי בצורה נדירה, ישר כמו סרגל. אולי היה לו עניין אינטלקטואלי בך, במשהו שאת עושה בחיים, זה מתאים לו כל כך להתעניין בכל. רגע, את בטוחה שמדובר באותו איתי, גבוה עם עיניים ענקיות בצבע זית?"

כשחזרנו הביתה כבר ידענו שאיתי אכן משרת ביחידה מיוחדת בצבא ושלפני שנתיים הוא אכן היה כמעט חצי שנה במילואים, אבל גם שהבדיחה של פיצוצית על האישה במשאבי-שדה היתה הקרובה ביותר למציאות. פתרון תעלומת איתי הסוכן החשאי הולידה תעלומה חדשה וגלובאלית יותר שניקרה הן במוחנו והן במוחה של דפנה: למה הוא עשה את זה? "למה הם תמיד עושים את זה? למה הם מסתובבים באינטרנט אם הם כל כך מאושרים? זאת התעלומה הגדולה של הרשת" טוענת פיצוצית. "מה שברור הוא שישראל היא עולם קטן ובין כל שני ישראלים עובר ישראלי שלישי, ככה שלשקר במדינה הזאת זה מסוכן, אפילו באינטרנט".

"יש לציין שהוא לא בגד, הוא לא הניח עליך אצבע" אני מציינת. "עצם הפגישה, האשליה שמתפתח כאן קשר, הטלפונים מהמילואים, זו הבגידה!" שלגיה תוקפת ומותירה אותנו עם התהייה: "מה הוא רצה באמת להשיג? מה עבר לו בראש?"

נשמח לקבל תשובות מאיתי ומשכמותו.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by