ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
אינטרנט מהיר, לאט לאט 

אינטרנט מהיר, לאט לאט

 
 

רגולציה ממשלתית מסורבלת, תאגידי תקשורת תאבי-בצע, תאגידי בידור הססניים ומיליוני צרכנים חכמים, הם אלה שעוצרים את מהפכת הפס הרחב שמבטיחה כל כך הרבה, אבל עדיין לא מקיימת

 
 
 
 
 
 
 
 
 
למה אין לכם כזה? מודם ADSL
 למה אין לכם כזה? מודם ADSL   
מאוחר בלילה, אם שקט מסביב ומקשיבים ממש טוב, אפשר לשמוע ברחבי הרשת את אנקותיהם של מיליוני אנשים, עולות מתוך תהומות המצוקה ומתערבלות יחדיו לכדי זעקה גדולה. כיישות אחת מקללים כולם את חיבור האינטרנט שלהם, את ספק האינטרנט שלהם ואת הפס הצר להם על האוזניים. איפה? איפה מהפכת האינטרנט המהיר שהבטיחו לנו? למה זה לא קורה? כולם שואלים, תוהים, משתוממים, מאשימים.

בסוף החודש שעבר פשטה את הרגל @Home, ספקית האינטרנט בכבלים הגדולה ביותר בארה"ב, והביאה את המשבר בענף הברודבאנד לשיאים חדשים. UPC, ספקית האינטרנט בכבלים הגדולה של אירופה, מפסידה מאות מיליוני דולרים בשנה וגם קיצה נראה קרוב. ואילו בגזרת ה-ADSL משתולל משבר אמון צרכני בינלאומי; חברות תקשורת רבות שניסו להתבסס על אספקת חיבורי ADSL התקפלו והחזירו ציוד למונופולי הטלפוניה הוותיקים. הפס הרחב מתכווץ.

הנתונים חד-משמעיים: בישראל מחוברים כעשרים אלף לקוחות לפס הרחב באמצעות ADSL ועוד כמה מאות בניסויים של הכבלים. שבעה מכל עשרה בתים בארה"ב יכולים להתחבר לאינטרנט מהיר. רק אחד מתוך עשרה מחובר. זהו כשלון צורם וצורב, שמסב לכלכלה האמריקאית הפסד של 500 מיליארד דולר בשנה. בוושינגטון עובדים עכשיו על תוכנית חירום שנועדה להפוך את הפס הרחב לנחלת הכלל ולהסתייע בו כדי לחסל את המיתון במשק, את המשבר בהיי-טק ואת אוסמה בין-לאדן. אבל הם יסתפקו גם בשניים מהשלושה.
 

טימטום ותאוות בצע

בלייר, כהרגלו, מציית להוראות האמריקאיות, ולובש סוודר מגניב
 בלייר, כהרגלו, מציית להוראות האמריקאיות, ולובש סוודר מגניב   
מהצד השני של האוקיאנוס מציית טוני בלייר כהרגלו להוראות האמריקאיות, ומכריז שהפס הרחב עומד לחולל מהפכה בחיינו. אבל אנחנו, כמו ששמתם לב, עדיין מדשדשים ברשת. לא גולשים, לא דוהרים באוטסטרדת המידע, לא סורקים אינפורמציה במהירות האור. גם שפני הניסיון של האינטרנט המהיר מקוננים על מהירויות תקשורת נמוכות בהרבה מהמצופה. העסק לא עובד. יש לזה הרבה סיבות, ולכל הסיבות מכנה משותף נמוך של טימטום ותאוות בצע.

נתחיל מלמעלה: צמיחת האינטרנט המהיר בעשור הקרוב היא אינטרס כלכלי מובהק של כל מדינה מערבית, ובכל זאת עסוקות רובן ברגולציה חסרת היגיון ועקביות של שוק התקשורת הדיגיטלית, תוך התעלמות ממונופולים העושקים את הציבור (דוגמא פשוטה היא אתם, שמשלמים על טלוויזיה דיגיטלית בכבלים עד פי ששה מאזרח אירופאי ממוצע, בלי שאף אחד בכנסת יפצה את פיו, למעט למטרות טחינת בורקס).

מונופולי הכבלים והטלפוניה, מצידם, מציעים לציבור טכנולוגיות "אינטרנט מהיר" שהן למעשה טכנולוגיות "אינטרנט-פחות-איטי", מין אילתור של הרגע האחרון מעל גבי התשתית הקיימת. הן ממעטות להשקיע בפיתוח תשתית עתידית של טכנולוגיות מהירות באמת (סיבים אופטיים, לוויין, רשתות אלחוטיות או אפילו חשמל). כל זה תוקע אותנו, הצרכנים, עם פתרון ביניים מקרטע ויקר, בלי אפשרויות בחירה ובלי תמורה לאגרה. שגם נתפשט ונתכופף?
 

קאטס ב-DivX

ברודוויי כמעט בלייב. פיצ`ר קהילתי חזק
 ברודוויי כמעט בלייב. פיצ`ר קהילתי חזק   
מעט מאוד אנשים רצים לרוקן את ארנקיהם על חיבור מהיר לאינטרנט. חיבור כזה טוב למשרדים, לעסקים, למי שמבלה ברשת שעות ארוכות ביום ורוצה לחסל את חשבון הטלפון המנופח, טוב גם למי שרוצה להוריד מהר יותר מוזיקה וסרטים ופורנו מורפיאוס/קאזאה. אבל הכסף הגדול נמצא בידיים של הציבור הרחב והבזבזן, ולרובו אין מספיק סיבות טובות להוציא אותו על עוד כמה קילובייטים לשנייה.

גם בתנאים אידיאלים, עם חיבור של ,1Mbps אין כרגע מספיק תוכן בידורי ברשת שיצדיק את ההשקעה. פה ושם עוד רואים ניצנים של בינה. רגע אחד מציגים מחזמר בברודווי, ודקות אחר כך אתם יכולים להוריד את גירסת ה-Divx שלו ולצפות בו במשך חמישה ימים, תמורת ששה דולרים בלבד. גדול, אה? אולי. אבל לא מספיק גדול. זה הרי אמור להיות האס המנצח של האינטרנט המהיר: חגיגת מולטימדיה בהקלקת עכבר. אמרנו אס? יותר כמו ארבע לב אדום.
 
 
כשנוכל להוריד מהאינטרנט כמות בלתי מוגבלת של סרטים, מוזיקה, סדרות טלוויזיה אהובות ומשחקים פופולריים - תמורת תשלום חודשי קבוע וסביר - יש סיכוי שנתחבר לכבלים או ל-ADSL בהמונינו. אבל תאגידי הבידור מתמהמהים עם יוזמות האינטרנט המהיר שלהם (Muscinet, PressPlay, MovieFly); כמה הרבה שמענו על שירותי הורדת מוזיקה וסרטים בתשלום, היישר מחברות התקליטים והקולנוע. כמה מעט ראינו.

תאגידי הבידור, כמה מבדר מצידם, טוענים להגנתם שהעיכוב נובע ממיעוט המשתמשים באינטרנט המהיר. כל עוד אין מספיק קהל, לא בטוח ששווה להם להשקיע. כל עוד יימנעו מלהשקיע, לא יהיה מספיק קהל. הביצה. התרנגולת. הביצה. לא מתחשק לכם פתאום חביתת עוף? זה אמור הרי להיות ברור באופן טריוויאלי: אם מנסים למכור את הפס הרחב להמונים כאלטרנטיבה בידורית, חייב להיות מספיק תוכן און-ליין שיתמוך בטקטיקת המכירה הזאת. ואין.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by