ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
סרבר צר מאד 

סרבר צר מאד

 
 
שקד

ארז, בן הדוד החתיך של שקד, מגלה בזכותה את הרשת, ואת זמינותן של הבנות חסרות המחוייבות שמסתובבות בה, עד שמפגש מקרי עם פיצוצית מוציא לו את החשק

 
 
 
 
 
 
 
 
 
חתיך, רגיש, חריף ומצחיק, אבל מניאק מספיק כדי לזיין אותך
 חתיך, רגיש, חריף ומצחיק, אבל מניאק מספיק כדי לזיין אותך   
זו הייתה אשמתי. חשבתי לעצמי שאם כבר נפלתי, אז שכל המשפחה תגרר איתי. ואם להצית שלהבת, אז בארזים תחילה. בן הדוד שלי, ארז, הוא אחד הגברים השווים ביותר עלי אדמות. הוא חתיך, רגיש, חריף ומצחיק, אבל הוא לבד כבר שלוש שנים, בגלל שהוא מנכ"ל של רשת ארצית ופשוט אין לו זמן לבחורות. "אתה לא לבד" נאמתי לו, "יש ז`אנר אינטרנטי על שמך - המושלמים העסוקים - למעשה, בדיוק בשבילכם המציאו את האינטרנט!"

בהתחלה הוא התמרד, אבל בערב סוכות כשאכלנו אצל סבתא, היא זרקה לו פתאום במבטא רומני: "מה עם כלה, ארז`לה? למה גם אתה לא מביא כלה מהמחשב, כמו הנכד של דיטה? אתה לא במחשב?" ארז העיף בי מבט משתומם ואני מיהרתי להצטדק בקול: "לא ידעתי שסבתא שמעה בכלל על המצאת המחשב ואין לי מושג מי זאת דיטה". אבל ארז ידע שדיטה היא שכנה של סבתא וחשב לעצמו, שאם הסבתות כבר דנות במחשבים בשיחות הספסל שלהן, אולי כדאי שהוא בכל זאת יציץ לראות מה קורה שם.

לילה אחד הוא חזר מהעבודה עם לפטופ וקרא לי להתייצב בביתו ולהוביל אותו יד ביד לתוך מנהרת הזמן. עד ארבע בבוקר הוא כבר ידע איפה, איך ועם מי לדבר וקיוויתי שאוטוטו הוא יעשה נחת לסבתא. אבל כמה שקשה לי לדבר ככה על בן דוד שלי, בשר מבשרי, אני חייבת לספר לכם, שארז לא הביא נחת לאף אחת, אלא התנהג בדיוק בהתאם לכללי הזא`נר שלו: מושלם מספיק כדי להטריף אותך, עסוק מכדי לפתח אתך מערכת יחסים, אבל מניאק מספיק כדי לזיין אותך.
 

למען סבתא שלי

הוא היה מגיע הביתה באזור חצות, מדליק את הלפטופ ומקציב לעצמו חצי שעה למצוא אותה, את הקורבן הלילי. תמיד היתה אחת כזו, אף פעם לא אותה אחת, היא תמיד צלצלה בדלת כבר בסביבות אחת ובשתיים וחצי הוא כבר היה לבד, שבע, מרוצה וישן. לפעמים היה לו נוח שהן יישארו עד הבוקר. לפעמים הוא בכל זאת מיחזר מישהי אם נתקל בה שוב ברשת. אבל לא היה ספק שהרשת סחפה אותו למים העמוקים והעכורים שלה.

"צדקת, האינטרנט כל כך מתאים לצרכים שלי" הוא צלצל לספר לי, "זה להזמין סקס מהבית, בפיג`מה, במהירות, בחינם בתנאים ובזמן שאני קובע. אלו החיים!" ואני, שכבר דמיינתי את סבתא חובטת בי עם המקלדת, רק צייצתי בשקט: "אבל ארז, מה עם למצוא מישהי רצינית? בדקת את האתר ההוא ששלחתי לך?" וארז בשלו: "עזבי, אין לי זמן להשקיע בזה. ככה ממש טוב לי. כל צרכיי מסופקים בזמן אמת".

שלגיה הציעה שארשום אותו לאתר הכרויות ללא ידיעתו ופיצוצית חשבה שאני צריכה לבחור לו בעצמי בחורה ולשלוח אותה להתקל בו "במקרה" בצ`ט, אבל אני הבנתי ששום דבר לא יעזור. ארז מתחבר לרשת למטרה מאד ספציפית, וגם אם אהבת חייו תבעט בו בביצים הוא לא יבחין בה. וכך, לילה אחד, בעודי יושבת אצל פיצוצית לשיחת נשים, כשהצ`ט רץ אצלה ברקע, פתאום מופיע על המסך מסר פרטי.

עונג: מה בחור כמוני יכול לעשות כדי שתארחי לי קצת חברה ותדברי איתי בלילה אפל שכזה?

"ממממ... יש לנו פה משהו חדש ואיכותי" פיצוצית מפנה לי את הגב ומתחילה לתקתק במרץ. "עונג???" אני מזדעקת. "זה הכינוי של ארז"

"ארז בן דוד שלך? את בטוחה?" פיצוצית משהה את התגובה. "זה הוא, זה הסגנון שלו, תאמיני לי", אני נלחצת. "אז מה, להתעלם ממנו?" היא שואלת. "לא, תדברי איתו, אבל אל תיעני לו" תוך כדי מתחיל להתגבש בי רעיון, "תבזבזי לו קצת זמן שכבר לא יצליח לדוג מישהי הלילה ותכניסי לו כמה נקודות למחשבה. את יודעת, למען סבתא שלי".
 

מוסר השכל

פיצוצית החזיקה את ארז שעה וחצי בקשקשת על הרשת והתעלמה מכל הרמזים העבים לפעילות אותה ביקש, בעודי כוססת ציפורנים ומספרת לה על החולשות שלו כדי להתאים את המסרים.

עונג: ברור שאני רוצה את האחת שלי, אבל זה ממש לא נראה לי המקום המתאים למצוא אותה. יש פה אווירה של שוק, אני מיד נכנס למצב רוח של קניות. אני מחפש טוהר מסוים שאין פה. אולי כבר אין בכלל, אולי בגלל זה אני כבר לא ממש מחפש.

"הוא מכיר את שלגיה?" פיצוצית פונה אלי. "כן, הוא לא סובל אותה" אני עונה. "אז מה? גם עלי הוא לא מת במציאות והנה הוא מדבר איתי כאן כבר שעה וחצי, מתלהב מהראש שלי ורוצה לזיין אותי". פיצוצית עולה על נקודה נכונה ומשיבה לו ברוח הדברים: "עונג יקר, עד כמה באמת אנחנו מכירים את האנשים שסביבנו? האם תצליח לזהות כאן בכלל בחורה שהיית רוצה לעצור ברחוב במציאות? או להפך - בחורה שאתה נלהב ממנה כאן, כמוני, מה אם אני אגיד לך שבמציאות אתה לא סובל אותי?"

אבל ארז לא טיפש. "שקד? זו את?" פיצוצית ואני בלענו את רוקנו. "זה אומר שהוא לא סובל אותי?" תהיתי בקול. "אל תהיה פאתטי, זו היתה דוגמא. אין לי מושג למי כיוונת אבל העיקר שהבנת את העקרון", פיצוצית טיפלה במצב במומחיות. "ואם הייתי אותה שקד, זה היה מאד מביך, לא? הכל כאן תעתוע, עונג. עזוב את זה, תצא לאיזה פיק-אפ בר, שם לפחות תדע מול מה אתה עומד".

כעבור כמה ימים ארז החזיר את הלפטופ למשרד. "מיציתי, זה חוזר על עצמו" הוא אמר לי. ומאז עבר חודש והוא עדיין עסוק ומושלם ולבד. סבתא עדיין סופקת כפיים אבל לפחות עכשיו אי אפשר להאשים אותי בזה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by