ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
טוקיו 2000  

טוקיו 2000

 
 
עוזי וייל

אמריקאי ביפן לפני סוף האלף: הכומר הבודהיסטי שמכור לפלייסטיישן של סוני, ואשתו הממורמרת כי רצתה את הדרים קאסט של סגה. פלנטת המשחקים האלקטרוניים והאנוש הנשאב לתוכה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
כמרים בודהיסטים מתלמדים
 כמרים בודהיסטים מתלמדים   
רגע לפני סוף האלף, שלח המגזין "אטלנטיק מנת`לי" את הכתב הנודד שלו, טרוור קורסון, לשוטט ברחובות הבירה היפנית עם כומר בודהיסטי שאוהב צעצועים אלקטרונים ומכוניות יקרות, על החיים, על הכלכלה היפנית, ועל המשחק החדש של "סוני" שמשגע אותו.
 
הנה הפלייסטיישן של סוני
 הנה הפלייסטיישן של סוני   
"יפן עוברת מיתון נורא," אומר חברי יון, כומר בודהיסטי מוסמך, בעוד הוא לוחץ את דוושת הדלק לרצפה ומזניק את הסאאב 9000 טורבו שלו, שנקנתה ב"שנות הבועה" של הכלכלה היפנית, דרך סימטאות העיר העתיקה של טוקיו. "מצד שני, יש לנו את התצוגה של ראש ההר!"

"יש לכם מה? לא הייתי ביפן מאז קיץ 97`, כשהמטבע התאילנדי התחיל את קפיצת הראש שלו, שתגרום לו לאבד חצי מערכו ולגרור איתו למטה את כל אסיה למערבולת כלכלית.

"אתה יודע, נו: הצוללת," אומר יון ומסובב אלי את ראשו המגולח בחיוך חשוד. "הלילה ננסה אותה עליך. מאה אחוז צלילה." הוא הוריד מהלך, והמכונית חרקה וסבבה בסמטה הצרה. "אתה ואני, ראש מול ראש."

הגענו למקדש הבודהיסטי שלו, והוא הכניס אותי למגוריו הפרטיים. אני מציע טקס קצר של הבעת כבוד לבודהה, בתוך המקדש. "אחר כך," נובח יון, "אני רוצה להראות לך משהו עכשיו."

הוא כרע לפני מסך טלוויזיה ענק ששלט על חדר האורחים, והרים מטלית אבק שהגנה על הטלוויזיה. מתחת התגלה החפץ החשוב ביותר בסביבה: סוני פלייסטיישן.
 
הדרים קאסט של סגה
 הדרים קאסט של סגה   
אשתו של יון קוראת לו: "יקירי, יש לך טקסים של `מחילה על חטאי הנפש` אחרי הצהריים."

"עבודה," אומר יון, ונאנח בהתנצלות. הוא מחזיר את מטלית האבק לפלייסטיישן. "אבל אני אחזור. ואז נלך לראות אות הצוללת."

אשתו, אחרי שנשארנו לבד בבית, אומרת לי: "הלוואי שלא היינו קונים בכלל את המשחק וידאו הזה."
אני מצליח להכניס הברה אחת של השתתפות בצערה, אבל היא חותכת אותי: "מיד אחרי שקנינו את זה, סגה יצאו עם מכשיר הרבה יותר טוב. קוראים לו `מכונת החלומות`."
 
 
ואכן, בערב, יון לקח אותי לאקיבארה, רובע המשחקים האלקטרונים. אולם שלא כמו בפעמים קודמות בהן ביקרתי במקום, הכל נראה אחרת. החנויות היו מלאות צעצועים, עמדות ההדגמה מאויישות בשחקנים חובבים, אבל לא היו תורים ליד הקופות - רוב האנשים פשוט עמדו בחלון הראווה, והסתכלו.

הלכתי אחרי יון, ועד מהרה מצאתי את עצמי בחדר הדגמה אלקטרוני נוצץ. "אתה רואה?" - הוא אמר - "זאת הצוללת."
על במה קטנה עמדה קסדה אלקטרונית כל כך מאובזרת, שנראתה כאילו נלקחה מסרט מדע בדיוני. "Virtual Immersion Visor", זה השם המדוייק. שמתי את זה על הראש, ושקעתי מיד שחשיכה מוחלטת, מנותק מכל קשר עם העולם החיצון. אחרי רגע, נדלקו שני מסכי טלוויזיה זעירים, אחד מול כל עין, ומערכת רמקולים קטנה מסביב לכל אוזן.

האפקט מהמם, פשוטו כמשמעו. הרגשתי שאני צף בחלל, מוקף באימג`ים תלת-מימדיים הגדולים ממני פי כמה וכמה. מנותק מהמציאות, חושיי מקבלים אינפורמציה רק מתוך משחק וידיאו, עזבתי את העולם הזה לחלוטין. אבל אחרי דקה מפתה ומדהימה משכתי את הקסדה מעל ראשי. נתקפתי בפחד לא רציונלי מטביעה, ולא יכולתי להתגבר עליו.

המאמר המלא
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by