ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
ראיון עם פול אוסטר 

ראיון עם פול אוסטר

 
 
עוזי וייל

פול אוסטר הוא הסופר שיאפים מתל אביב והסביבה הכי אוהבים להעריץ, למרות שהוא כותב על חיי עוני ודלות, מהם כבר אינו סובל כבר זמן רב. גם ספרו החדש עוסק בחיי כלב, הפעם מנקודת מבטה של חיית המחמד. מגזין אמאזון קיים איתו ראיון


 
 
 
 
 
 
 
 
 
עטיפת הספר
 עטיפת הספר    
מגזין הספרות של "אמזון" מראיין את הסופר פול אוסטר, לרגל יציאת ספרו החדש - והמשונה מאוד, אני חייב לציין - "טימבקטו". זהו סיפורו של כלב, שעובר בין בעלים שונים, מחיי שוטטות עם נווד מוזר, פילוסוף תמהוני בשם ווילי ג`. כריסמס, ועד חיי פרברים נוחים אך חונקים, בחיקה של משפחה שנראית נורמלית, אך למעשה על סף התפוררות.

בניגוד לסופרים אחרים שעשו את הטריק הזה, אוסטר אינו מנסה לספר "סיפור אנושי", דרך עיניו של כלב. הוא מנסה - ומצליח - לספר "סיפור כלבי". הכלב, למרות היותו "כלב חושב ומרגיש" במידה שהיא בוודאי אינה אופיינית לכלבים שיצא לי להכיר, נשאר כלב לאורך כל הספר: עם תאוות של כלב, עם רגשות של כלב, ועם גורל של כלב.

אין שם כמעט "סיפור", בספר הזה - יש שם "התרחשות" טהורה, עלילה חסרת עלילה. ספר שהוא יותר מכל התנתקות של אוסטר מהכתיבה הסיפורית, ההיפנוטית, שאפיינה אותו בעבר, לטובת משהו חדש שכנראה אינו ברור עדיין אפילו לסופר. ספר "חלש", כמעט "לא עשוי" - אבל ספר שאי אפשר להניח אותו מהיד. חווית קריאה משונה, מטרידה, שההגדרה הכי טובה שאני יכול למצוא לה היא: "משהו".
 
אמזון: הספר ``טימבקטו`` שונה מהספרים האחרים שלך. דומה שיש פחות מרחק בין הקורא לסיפור.

פול אוסטר: אני מנסה לחשוב איך לענות לך על זה. תמיד עבדתי, בכל הכתיבה שלי, ממקום רגשי עמוק. אני חושב שבסופו של דבר, כל הספרים שלי הם על רגש ורוח. כך שבמובן הזה, אני לא רואה מה שונה בספר הזה. מה שאולי מפריד אותו מהשאר, זה שהוא ספר מאוד פשוט. אין כמעט סיפור שם, הוא יותר על מצבים רגשיים. וגם על שפה, אני משער. חוץ מזה הטון שלו בהחלט קומי, וזה דבר שלא עשיתי מעולם.
 
עטיפת ``מהיד אל הפה``, האוטוביוגרפיה של אוסטר
 עטיפת ``מהיד אל הפה``, האוטוביוגרפיה של אוסטר   
אמזון: הדמויות הראשיות, ווילי ג` כריסמס והכלב ``מיסטר בונז`` - איך הן התחילו? מתי חשבת עליהן בפעם הראשונה?

אוסטר: אני אף פעם לא יודע מאיפה משהו מגיע. זאת חידה, בשבילי. יום אחד אתה קם בבוקר, ויש משהו בראש שלך שלא היה שם קודם. זה עד כדי כך פשוט. מעולם לא הצלחתי לחזות בלידתו של רעיון. כשאני שם לב שהרעיון שם, הוא כבר מחוץ לרחם, מוכן לחיים.

המחשבה הראשונית היתה שווילי ומיסטר בונז הם שתי דמויות שוליות בתוך ספר אחר שעמדתי לכתוב, ספר הרבה יותר גדול. אבל איך שהתחלתי לכתוב עליהם, התאהבתי בהם. הם פיתו אותי. לא יכולתי להפסיק לחשוב עליהם. התוכנית המקורית היתה לנטוש אותם אחרי עשרה דפים, אבל זה לא קרה.
 
 
אמזון: מה בקשר למעבר של הכלב מחיי נוודות מרתקים אך מסוכנים, לחיים נוחים ומשעממים בפרברים - אתה מציע שאי אפשר לחיות באמת אלא אם כן אתה נמצא במסע?
.
 
אוסטר: לא הייתי אומר את זה. למעשה, אם אני מסתכל בעבודות שלי, אני חושב שהדמויות שלי שהיו הכי חופשיות ומאושרות היו אלה שישבו במקום בלי לזוז בכלל, פעמים רבות בתוך חדר. וכמה שיותר חופש שניתן להן - המסע, כמו שאתה קורא לזה - ככה הן יותר הפכו לאבודות ומבולבלות.

המאמר המלא
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by