ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
משימה בעורף האויב 

משימה בעורף האויב

 
 
שקד

פיצוצית, שקד ושלגיה מחליטות לקחת את ההסברה הישראלית בידיים ולחנך את גברברי ארצות ערב דרך האייסיקיו. אבל כמו הבחורים בארץ, יותר מהסכסוך הערבי-ישראלי הם מתעניינים יותר במה פיצוצית לובשת

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אני לובש כפיה. בלבד. ואת?
 אני לובש כפיה. בלבד. ואת?   
בימים טרופים אלו, אני הרבה יותר מוטרדת מהשאלה האם חיידק האנתרקס עובר באימייל, מאשר מי הבחור הבא שאכיר באינטרנט. לאחר שאיבדתי זה מכבר את ידידותי האמיצה עם חבר-לנט איראני, החלטתי להשתמש באינטרנט למטרות הסברה ונורמליזציה עם העולם המוסלמי בכלל והעלם המוסלמי בפרט. הגברים המוסלמים, מסתבר, מעדיפים את בת הקול ומראה העיניים על פני טפיחת המקלדת. בחיפושם אחר אשה מתווכת-מחשב ממחוזות רחוקים, ניתן למצוא אותם בעיקר בתוכנות של צ`ט קולי או באמצעות וידאו, כגון CuCme או NetMeeting.

כשפיצוצית נחתה בביתי בהפתעה, היא מצאה אותי צועקת על המחשב שלי באנגלית ונדהמה עוד יותר כשהמחשב שלי ענה לי באנגלית עם מבטא ערבי. "את בטוחה שאת באינטרנט? את נראית כמו חובבת רדיו משנות הארבעים", היא ציינה. "אני בצ`ט-קולי עם מוחמד, הוא מתכנת במשרד האוצר של קטאר", אני מודיעה לה בהתלהבות. "מוחמד? נורא מקורי", היא מתיישבת לידי. "אז מה, סייברסקס עם מוסלמים עושה לך את זה, או שהוא מעביר לך סקופים מטלוויזיית אל-ג`זירה?"

"תתביישי לך, אני במשימה דיפלומטית", אני מתחילה לנזוף בה, כשלפתע בוקע קולו של מוחמד מהרמקול: "איך את נראית?". פיצוצית פורצת בצחוק ואני חוזרת על המשפט האחרון שאמרתי לו וכנראה לא שמע: "אני שקד מישראל" ומוסיפה בהטעמה: "ישראל, ירושלים, אתה יודע". אבל מוחמד לא מתרגש: "נעים מאד, שקד, מה את לובשת עכשיו?" אני מציינת לעצמי שגם בקטאר יש סוטים שלא קוראים עיתונים ומנתקת את חלון השיחה. לאחר שאני מגרשת מפני כמה צעירים מאלזיים (אמנם מוסלמים, אבל מבחינתי לא בתוך הסכסוך), אני מוצאת את אחמד מכוויית, גם הוא עובד מדינה, במשרד התקשורת הפעם.
 

במשך חמש דקות קרנתי מאושר. אחמד התעניין מאוד איך זה בישראל ופיצוצית התעניינה חזרה באתרי צלילה במפרץ הפרסי. אבל אחרי חמש דקות, אחמד אמר: "אז אתן שתיים שם, מה? אתן יפות? יש לכן מצלמה דיגיטלית?". הפעם החלטתי לא לוותר ועניתי: "מה זה משנה אם אנחנו יפות? אנחנו מישראל, לעולם לא נוכל להפגש". אך גם אחמד לא וויתר: "מי דיבר על להפגש? היינו מפלרטטים קצת פנים אל פנים דרך הרשת, באינטרנט זה לא משנה מאיפה אתן", הוא מנסה ללמד אותי גיאוגרפיה. "פשוט חשבתי שכשתשמע מאיפה אנחנו יעניינו אותך דברים אחרים, באופן טבעי", אני אומרת, אבל הוא סותם לי את הפה עם תשובת המחץ המחויכת: "איזה דבר אחר מעניין יותר מנשים?"

"תראי, הגברים במפרץ הפרסי הם מפונקים שלאבא שלהם יש באר נפט וממש לא מזיז להם הסכסוך הישראלי-פלסטיני או ההפגזה באפגניסטאן, תנסי מישהו מהסביבה הקרובה" מציעה פיצוצית. לאחר חיפוש ממושך אנחנו מוצאות ב-Netmeeting את רמזי, עיתונאי ירדני, שנראה כמו הגבר הנכון בזמן הנכון. רמזי מתלהב לדבר עם ישראליות ויודע עלינו מספיק, כך שאני מדלגת על כל שלב א` של מתקפת ההסברה שלי. אחר חצי שעה של היסטוריה פוליטית, אני מתחילה לחשוד שהוא יודע יותר ממני. הוא מספר לנו כיצד מרגישים הירדנים לגבינו עכשיו, ובאותה נשימה הוא אומר: "יש סיכוי שאני אגיע לישראל בחודש הבא במסגרת סיור עיתונאים וראיונות עם הפוליטיקאים שלכם, בא לכן להפגש?", כשאנחנו מופתעות מהבשורה הוא ממהר להדגיש שהוא רווק שנראה טוב (ומוכן גם לשלוח תמונה כהוכחה) ושדעותיו ליבראליות. "ועדיין, אתה ירדני, מה ייצא לך מהכרות עם ישראלית?", אני מתעקשת. "אם נתאהב, נעבור לאירופה", הוא צוחק.

את הלילה סיכמנו בכשלון ההסברה הישראלית וניצחון הבחורה הישראלית. לכן הופתענו לגלות למחרת, ששלגיה, מבלי להתכוון כלל, הצליחה במשימה יותר מאתנו. היא הכירה במקרה באייסיקיו את טאריף, סטודנט להנדסת חשמל מאלכסנדריה שבמצרים. שלגיה סיפרה לו על הטיול שעשינו במצרים כשעוד היה אפשר, וכמה שהספינקס הדהים אותה יותר מהפירמידות, ושניהם דיברו בגעגועים על סיני. "למה הישראלים שונאים את המצרים?", הוא שאל אותה. "שונאים? מי אמר, מה פתאום?", מחתה שלגיה. "בעיתונים שלנו אומרים", הוא ענה. "אוי, אל תאמין למה שכתוב בעיתונים, אנחנו נורא נחמדים, כולם רוצים שיהיה שלום ואוהבים לבקר אצלכם", שלגיה מרגיעה אותו.

בפעם הבאה שהם נפגשים באייסיקיו כולנו נמצאות אצלה ואנחנו מחליטות לספר לו על התקרית שהייתה לנו בלוקסור. רוכל מזכרות אחד שחלף על פנינו, הניח את ידו על החזה של פיצוצית והיא, בלי להתבלבל, החטיפה לו סטירה מצלצלת ואיימה עליו במוות בעינויים, מה שעורר מהומה רבתי באתר, אפילו פסלי הפרעונים רעדו. "אני לא מאמין למה שאני שומע, זה לא בסדר, דברים כאלו לא קורים אצלנו וזו בטח לא התנהגות מייצגת", נכלם טאריף, אבל אז סייג: "מה החברה שלך לבשה אז?", ושלגיה ענתה: "מכנס קצר וגופייה".

"מה? במקומות הקדושים? עכשיו אני מבין" נרעש טאריף. "מז`תומרת? היה חם! הוא מצפה שאני אלבש רעלה?" פיצוצית צועקת ושלגיה מקלידה את התשובה בגירסה הדיפלומטית המעודנת. אבל טאריף מתנצל שהוא ממהר לשיעור ושלגיה מבטיחה לשלוח לו אימייל. במשך כמה ימים הם עוד מתכתבים בלאקוניות-מה, אך כששלגיה עשתה לו פורוורד תמים של איזו בדיחה עם פואנטה קצת גסה, היא קבלה מכתב נאצה: "אני מבקש שתפסיקי לכתוב לי, את והחברות שלך פרוצות ואני לא מעוניין בשום קשר אתכן".

"אני, פרוצה?", שלגיה נעלבה עד עמקי נשמתה. "ואני עוד חששתי שהוא ידחה אותי בגלל הישראליות שלי, את זה בחיים לא דמיינתי". מסתבר שעבור הגולש המוסלמי הממוצע, האויב הציוני פחות מטריד מהאויב הזיוני ומלחמת המינים חזקה ממלחמת העולמות. "נו, מה חשבת? סקס זה שמניע את העולם" מסכמת פיצוצית, "אפילו המחבלים שמתאבדים לא עושים את זה בגלל האידאלים, אלא בגלל 72 הבתולות שמחכות להן בגן עדן של המוסלמים. את חושבת שזה יעניין אותם אם אחת הבתולות-של-מעלה היא יהודייה לשעבר, רחמנא ליצלן?"


 
יש לכם מה להגיד לשקד? כתבו לה
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by