ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
מזימות בינלאומיות 

מזימות בינלאומיות

 
 
שקד

הוא היה אינטליגנטי, מצחיק, שנון, בעל חינוך בריטי - אבל איראני. הנסיך הטהרני של שקד לא האמין בפוליטיקה, והראה לה כמה החיים כאן ושם דומים, וזה יכול היה להיות נפלא - אבל כמובן שזה לא הגיע לשום מקום. סיפור על ידידות, אינטרנט ופוליטיקה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
איזה חתיך. הנסיך הפרסי של שקד
 איזה חתיך. הנסיך הפרסי של שקד   
האירופאים מחפשים לנסוע רק למדינות עימות ואקשן, אני אומרת לכם, התכתובות הכי עמוסות באתר ה"לונלי פלנט" מתרחשות בלוחות המודעות של איראן, לבנון ופקיסטאן. מתוך סקרנות הצצתי יום אחד בלוח של איראן. בריטי אחד הודיע שהוא מגיע לטהרן בחודש הבא והוא מחפש ידיד-מארח מקומי. להפתעתי היתה לו תשובה, מעמיר מטהרן, שהזמין אותו לכתוב לו ולהתארח.

עמיר נשמע בחור ידידותי רציני והגיוני, בשונה מהאיראנים שנתקלתי בהם עד כה בפורומים פרו-ערביים או האקרים שמשחיתים שרתים ישראליים. היה זה בשבוע שצה"ל יצא מלבנון ובחדשות סיפרו שאנשים באיראן חוגגים ברחובות ובטוחים שזה ניצחון שלהם. לא יודעת מה תקף אותי, כתבתי לעמיר. האמת היא שציפיתי שהוא לא ישיב או שישלח וירוס חזרה, אבל לקח לו בדיוק חצי יום לחזור אלי באימייל קליל ומשמח באנגלית רהוטה.

"אז אלו הן השיטות החדשות של המוסד, לשלוח נשים נחמדות כמוך לפתות אותנו ברשת?" הוא כותב לי, משועשע. "ניסיון נחמד, אבל שתדעי לך שאתם מבזבזים את הזמן עלי. אני עד כדי כך לא מתעניין בפוליטיקה שאני אפילו לא יודע את שמות השרים בממשלה שלי, ממש אין לי מה לתרום לכם".

"יש לנו משהו במשותף" עניתי לו. "גם אני לא יודעת את שמות השרים בממשלה שלי וזה גם לא מעניין אותי". התכתובת בינינו הפכה לצפופה, ארוכה, משעשעת ומסקרנת מאד עבור שנינו. באימיילים הראשונים הרגשנו כי למרות שאנחנו לא מתעניינים בפוליטיקה, כשאנחנו זה מול זו, אנחנו מייצגים את המדינות שלנו ולשנינו היה חשוב להעמיד דברים על דיוקם גם בתחום הזה.

כשהתעייפנו עברנו לממד החברתי. עמיר סיפר שאיראן זה לא מה שרואים ב-CNN, שבטהרן יש המון נשים מודרניות ונוער ששומע רוק כבד ומעשן סמים קלים במועדונים. אני, מצדי, הפתעתי אותו בכך שידעתי את פירוש שמו בערבית (נסיך) ועוד יותר בגילוי שזהו גם שם ישראלי נפוץ. סיפרתי לו על ריטה, על דורית רביניאן ועל המאכלים הפרסיים שאני אוהבת, אבל הוא צחק שהוא בכלל אוהב פיצה ושונא מוסיקה ערבית.

ולבסוף, הגענו למקומות שכל בני האדם שווים בפניהם: לדיבורים על אהבה. "אני יוצא עכשיו עם מישהי שנורא מתלהבת ממני אבל אני ממש לא בקטע", הוא כותב לי. "לעומת זאת, יש איזו מזכירה שאני דלוק עליה בחברה שלנו. אני לא מגיע לשם הרבה כי אני עובד כפרילאנס מהבית, אבל אני ממש מחפש תירוצים להגיע למשרד בגללה. מחר אני אלך ואבקש ממנה להסביר לי איך להשתמש בסורק, למרות שאני יודע איך. אחר כך אני אשלח לך את התמונה שלי".
 

סדקים ראשונים

החברות בינינו התהדקה עד מאד כשהתחלנו לייעץ זה לזו בנושאי אהבה וראינו עד כמה כל בני האנוש באשר הם, מוטרדים בסופו של דבר, מנושאים דומים. "אני לא רואה אותך בתור קוריוז, הישראלית הוירטואלית שלי, אני מתייחס אליך כבן אדם", הוא כתב לי. ובכל זאת פינטזנו בצחוק איך אנחנו נפגשים על אדמה ניטראלית, כמו טורקיה, ואולי אנחנו מתאהבים והולכים לחיות באירופה ומראים לכולם מה זה דו קיום בעידן הגלובליזציה. כשנסעתי למזרח שלחתי לו משם גלויה והוא אפילו התקשר אלי להודו, דיבר איתי בקול עמוק עם מבטא בריטי.

אבל כשחזרתי, התחילה פה האינתיפאדה ופתאום מצאנו עצמנו שוב מדברים על פוליטיקה. "אנחנו לא יורים באף אחד מיוזמתנו, בטח שלא בילדים" אני מגוננת על צה"ל בפרשת מוחמד א-דורה. "אתה יודע מה זה הוראות פתיחה באש בצה"ל?". אבל עמיר לא ממש קנה את זה. "כולם פה ראו את זה חי בטלוויזיה, זה נורא, שקד. ההסבר הזה שלכם שזה גול עצמי, שהוא נפגע מאש פלסטינית, זה מגוחך. אני אומר לך את זה מניסיון, כאחד ששירת בצבא, גם את לא צריכה להאמין להסברים הממלכתיים שנותנים לכם בתקשורת שלכם, זה אולי הערכים שגדלת להאמין בהם על צה"ל שלך, אבל זו שטיפת מוח".

המצב בינינו לבין העולם הערבי הלך והחמיר, שרון עלה לשלטון ועמיר ממש לא אהב את זה, קיבלתי ממנו לפחות שלושה אימיילים עם תמונות מסברה ושתילה. פתאום התחלנו לפחד שמישהו קורא את התכתובות שלנו. לא דאגתי לעצמי, אבל עמיר ידע שהוא יכול למצוא את עצמו בצינוק רק בגלל שהוא כותב לי. "הם מפקחים רק על כניסה לאתרי פורנו, אין להם שום דרך לנטר את מהות הטקסט שאני כותב לך מחשבון הוטמייל ושום דרך להבין מהכתובת שלך שאת ישראלית" הוא מרגיע את עצמו ואותי.
 

אין פה חברויות אמיתיות

אבל בפועל הקשר הלך ודעך. הוא כבר לא סיפר לי מה עלה בגורל המשולש הרומנטי של הערביה הסקסית והמזכירה הבלתי מושגת. אם כבר כתב מדי פעם זה רק כדי לגעור בי על עוד כניסת טנקים שלנו לשטח .A "אמרת שאתה מתייחס אלי כאל בן אדם ללא קשר ללאום שלי, אבל בסופו של דבר נראה שכן הייתי בשבילך ישראלית, יותר מהכל", כתבתי לו. "זה לא זה", הוא עונה. "אני פשוט כבר לא מאמין בחברויות אינטרנט. זוכרת את הבריטי שהתארח אצלי ובגללו כתבת לי? אחרי שהוא הלך מפה הוא לא כתב יותר. והיו עוד כמה חבר`ה, גרמנים ושבדים, שביקרו אותי בזמן ליקוי הירח בשנה שעברה ונסענו יחד למדבר, וגם הם פשוט נעלמו אחר כך".

"אין מפה חברויות אמיתיות. אנשים מנצלים אותך לטווח קצר ואני חושש שגם עבורך אני מעין קוריוז איראני, הנסיך שלך מטהרן" הוא ממשיך וכותב. "ואתך אין לי אפילו סיכוי להפגש אי פעם, אבל אם פעם ניפגש בטח לא נישאר בקשר אחרי זה. כי אני רואה שככה זה ואין לי כוח לחברויות-אינטרנט המאכזבות האלו". למשך זמן מה, עוד הייתי מקבלת ממנו בדיחות באימייל. בהתחלה עשיתי עניין מזה שהכתובת שלי ברשימת התפוצה שלו היתה ליד איזו פטימה עם סיומת gov.ir. אחר כך גם הבדיחות הפסיקו להגיע.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by