ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
של מי השורה הזאת? 

של מי השורה הזאת?

 
 
אחי רז

הדברים המעניינים באמת באינטרנט בארץ קורים באגף האינדי. אנשים בלי תוכנית עסקית אבל עם הרבה כישרון עושים את הרשת למקום הרבה יותר טוב. פרק הראשון בסידרה על אתרי האינדי הטובים בישראל: אבטיח, האתר שיסדר לכם את המילים בראש

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מעריצים של סנדרסון. לוגו האתר
 מעריצים של סנדרסון. לוגו האתר   
קשה להיות אינדי. המבט האלטרנטיבי בעיניים, העור החיוור, התדמית המפוזרת, הסמים היקרים, הצורך התמידי לחדש, להעיז, לצעוד בראש השיירה – כל אלה אינם דברים שנולדים איתם, או מקבלים בדואר רשום. אנשים שהם אינדי – בין אם זה במוסיקה, בתאטרון, בקולנוע, בספרות בפוליטיקה או באינטרנט – לעד ייאלצו להתמודד עם התחושה הקשה שכולם נגדם.

במובן הזה, ובו בלבד, ישראל היא סוג של מדינת אינדי, ורוב אזרחיה הפטריוטיים מתגאים בכך. בכל שאר התחומים מקבלים הישראלים שהם אינדי מבטים של זלזול קיצוני, מהסוג השמור בדרך כלל לזונות גרועות וספורטאים שכשלו בתחרויות חשובות. בתחתית אותו סולם נמצאים האנשים שמאחורי אתרי האינדי הישראלים - אותם גיקים סהרוריים ואכולי תסכולים, שרובנו מתחלחלים רק מעצם הרעיון של לבזבז עליהם מוחטה של בוז. אנחנו בנענע חושבים, שאולי בכל זאת כדאי לירוק עליהם קצת, ולו רק כדי שביום מן הימים, כשמישהו מהם יתיישב על השדרה של המיינסטרים, נוכל להגיד שאנחנו היינו שם קודם. תסתכלו עליהם ותראו אותנו.


המיזם האינטרנטי של דפנה ואלעד, התחיל בפיקניק בצפון ונגמר בגיור של אתר, שלא ברור איך לא היה כאן עד אז. "אבטיח" הוא ביתו החם של כל מי שיום אחד הבין לפתע, שטעות אחת קטנה בהבנת הנשמע של שיר עברי, עלתה לו בהרבה יותר מהכבוד העצמי

טעות היא אחד האלמנטים הנזילים ביותר עימם נאלץ המין האנושי להתמודד מאז כינונו. בעוד טעות של אדם אחד עלולה לגרור תוצאות חמורות, יכולה טעות זהה של אדם אחר להסתיים בלא כלום. זאת ועוד – טעויות נוטות לגרור תגובות שרשרת שונות לחלוטין בחומרתן כשהן מתרחשות בזמנים או מקומות שונים, באקלים אחר, או בקונסטלציות משתנות של המרכיבים שסובבים אותן. משהבינו האנשים את עדינותו והפכפכותו של האלמנט הזה, החליטו - רק ליתר ביטחון – שעדיף שלא לטעות. עם השנים החלה האבולוציה לנקוט במדיניות הכחדה קשוחה למדי של אנשים שטעו יותר מדי. עם אלה נמנים, בין השאר, כאלה שמסרבים ללמוד מניסיון, חכמולוגים, אתאיסטים וממותות, שרובם הוכחדו ומיעוטם עדיין איתנו, ממתינים לאאוגניקה בסיבוב.

במאות השנים האחרונות, יחד עם עלייתן של תנועות חברתיות נוספות הפועלות בניגוד גמור לכל הגיון אבולוציוני, גברו גם הקולות הקוראים לראות בטעויות קלות סוג של אלמנט קומי. למרות שכפי שכבר הוסבר בתחילה, טעות קלה היא רק סוג של קטסטרופה הממתינה להתפרץ במימד אחר, שוכלל השימוש המבוקר בטעויות, והיווה את אחד הכרים הפוריים ביותר להיווצרות ההומור המערבי, החל ב"קומדיה של טעויות" המעניין וכלה ב"פלאטון" המאתגר. הטעות, לפחות עבור מי שלא איתרא מזלו להיוולד ביפן או בפרוסיה, הפכה סופית לסוג של בדיחה - וולגארית אמנם, אבל תמיד נסלחת.

דפנה ואלעד, שני אנשים שמחים, שיכולים להיות גם סילביה באמפר ופוגי (בהתאמה), לא בחרו בטעות בשמות מטופשים. ההשאלה מעולם המונחים האיטי של ד. סנדרסון נובעת מאידאולוגיה שאת מקורותיה, בטוח שאולי, נבין בהמשך. נאמנים להשקפתם המתירנית, לפיה טעות=צחוקים, הקימו השניים את הגרסה העברית לגרסה האנגלית של "טעינו, זה נכון, אבל אנחנו לא מצטערים על כך, ויותר מזה – אנחנו עומדים לפרסם את זה באינטרנט" - אבטיח.
 

לכל טעות יש אבא

לואו טק במיטבו - אבל אתר. דפנה ואלעד בפוזה רומנטית אופיינית
 לואו טק במיטבו - אבל אתר. דפנה ואלעד בפוזה רומנטית אופיינית   
"אבטיח - אני יודע זאת פתאום" הוא הארכיון העברי הראשון והיחיד שמורכב כולו מטעויות מעשה ידי אדם (קדם לו `נטקינג`, שאינו קיים עוד). כדי לא להתפרש על יותר מדי תחומי חיים, אימצו דפנה ואלעד את המודל המצויין של kissthisguy האמריקאי, והחליטו למקד את מאמציהם באיסוף מילים שיוזרים טעו לשמוע בשירים עבריים מוכרים.

מספרת דפנה: "מה שקרה זה שאמא החליטה לאחד את משפחתנו המפולגת ולארגן טיול של יומיים לצפון. אני, שגם ככה גרתי כל חיי שם ושזכר הטיולים השנתיים עדיין לא פג, החלטתי מיד שתי החלטות אמיצות: (1) אני באה, אבל רק בשביל המנגל בערב, (2) אני אביא אתי את אלעד בפעם הראשונה למזעור הנזקים. ולטיול יצאנו.

"אלעד היה אמנם בהלם קל למראה משפחתי חובבת הטבע ("הנה חבצבול מצוי!") , אבל הוא עזר לי לטפס על כל ההרים בעוד אבא צועק "יאללה יאללה" מהמכונית. עד שהערב ואתו המנגל הגיעו, הוא כבר יכול היה לדבר. כמו תמיד, אחרי שהשיחה מיצתה את עצמה - די מהר, יש לציין - הגענו איכשהו לשירי ג`ימי אוחנה, נושא שיחה שבו כולם יכולים להפגין תמיד בקיאות מדהימה. ואלעד מהמהם לו מתחת לשפם: יש אתר כזה, שנקרא kissthisguy, לשירים ששרים אותם לא נכון. חבל שאין כזה גם בעברית". פורצת מהומה רבתי. אבא מנסה כוחו: "אתר זה מה שהסברתם לי, זה הוטמייל". אחותי שרה בקול גבוה את כל השירים שהיא שרה לא נכון, אחי הגדול פורץ בצחוק בלתי נשלט, ואנחנו מחליטים להקים את האתר הישראלי".

"נדרשו חודשיים של נדנודים לחברים, למשפחה, לחברי פורומים של מוזיקה ישראלית, ולסתם אנשים עד שהיה לנו מספיק חומר התחלתי לעליה לאויר. מה שהחיש את כל העסק היה קורס ביזארי במסגרת הלימודים שנקרא `כתיבה אינטראקטיבית`, בו היה צריך להגיש בסופו אתר אינטראקטיבי. אני, אם כן, מסבירה למורה בגאווה על הסטארט אפ החדש שלנו, והיא, בתמורה, תורמת פנינה משלה לאתר: `לילה יורד לאט, ורוח שושנה שוורץ (כל הזכויות שמורות לנאורה שם שאול)`, ומכריזה שזה לא נקרא אתר אינטראקטיבי. עד היום אין לי ציון בקורס הזה. בסוף אפריל כבר היה אתר. מכוער לאללה, נטול תכנות וחזון, לואו טק במיטבו - אבל אתר".
 

במקום אבי ביטר

כבר מימיו הראשונים נהנה אבטיח מסוג של חיבוק ממסדי חם, כולל אזכור מחמיא בידיעות אחרונות (המוכר לכמה מהגולשים בתור גרסת האוף-ליין ל-ynet), וחיבה גלויה מצד יותר מדי יוזרים, רבים מהם מסוג האנשים שמתקבצים בפאבים מסביב לקערה של בייגלה ונזכרים בשירים מתוך תוכניות הטלוויזיה של החינוכית. אבטיח הפך במהירות ראויה להערכה, אך לא בלתי צפויה, לפרוייקט עצמאי שאומץ על ידי כמות מתרחבת והולכת של אנשים, שהחלו ממלאים את הפדיחות שלהם על גבי טפסים מקוונים כאילו היו טקסאנים המבקשים רשיון לרכישת טילי סטינגר. על פי הנתונים היבשים (כפי שנמסרו מדפנה ואלעד), זוכה האתר לביקורם של כמאתיים יוזרים שונים ביום (למעלה מ-15 אלף עד היום) וברשימת התפוצה של אבטיח, שמעדכנת את הגולשים על טעויות חדשות במאגר, רשומים יותר מ-250 איש.

הכנסת טעויות חדשות למאגר, פעולה שמתבצעת פעמיים שלוש בשבוע, אורכת כארבע שעות, וביחד עם תגובות לפניות הגולשים והדברים האחרים שתמיד שוכחים להזכיר, גוזלת חלק בלתי מבוטל משעות הפנאי השבועיות של השניים. עם זאת, אלעד לא מתלונן: "בסך הכל, הבחירה לא קשה מדי. זה או לבנות אתר או לראות "בריזה". הבחירה לבנות אתר נפלה אחרי שהיה כבר קשה לראות את אבי ביטר בטלויזיה כל כך הרבה, ואסור לשכוח שזה משעשע אותנו, מפרסם אותנו בקנה מידה העולמי ומעשיר את חיינו הרוחניים".

כדי להקל על סבלם של השניים, גייסה דפנה את תייקו ויונוש, שני אנשים עם שמות מוזרים המשמשים גם כאחיה הגדולים, והוכרחו לעבוד בחינם למען האתר. "תייקו עשה במו ידיו תכנה שעוזרת לנו בעדכון השירים להכנסת השירים, ויונוש מזיע על גרסה דינמאית לאתר, בג`אווה ו-SQL (סוג של משהו במחשבים). כל מה שנשאר זה להניח את הרגליים על השולחן ולראות את השירים זורמים".

יצא לכם לשמוע אנשים זרים מדברים, ממש בחיים האמיתיים, על אבטיח?

דפנה: "חברתי הטובה אליען התקשרה אלי יום אחד ונשפה לי בטלפון בפראות `א-בטיח א-בטיח`. מסתבר שהיו אצלה חברים שגילו טעות בשיר ומיד צווחו ש"חייבים להכניס את זה לאבטיח". אליען כמעט נפלה מהכסא, ורצה לספר לי. אחרי אותו מקרה היא גם נכנסה פעם אחת לאתר".

אלעד: "האתר ממלא המון רגעים מתים בימי הולדת או בערבי שישי וכיוון שכך, דוחה את בואו הבלתי נמנע של `אמת או חובה`. אנחנו מצליחים ללכוד שניה של שקט שמשתררת בחדר, עטים עליה וחותכים מיד למשפט ה-`ידעתם ש...`. ידעתם שיש לנו 700 שירים באתר? ידעתם שכתבו עלינו בגוגל? וכן הלאה וכן הלאה. כאן מגיע השלב בו כל אחד תורן (ה*טעות* במקור) את תרומתו המבריקה לאתר ונוצרת המולה משעשעת. לצערנו, בסופו של דבר, תמיד חוזרים בסוף לאמת או חובה".

מה היחס, להערכתכם, בין טעויות אמיתיות של אנשים לבין שיבושים מומצאים, והאם אלה האחרונים מוצאים את דרכם לאתר?

"רוב הטעויות הן אמיתיות. ניתן לזהות בקלות מהי טעות אמיתית ומהו סתם שיבוש מומצא. את רוב השיבושים המומצאים אנחנו לא מכניסים, אלא אם כן זה שיבוש חביב במיוחד. בהרבה מקרים הטעויות הן כה מופרכות שהן חייבות להיות אמיתיות. בדיוק כמו ששרלוק הולמס אומר: אחרי שמסננים את כל מה שלא יתכן, מה שנשאר בסוף הוא האמת, לא משנה עד כמה היא בלתי סבירה (הנוסח הנאה הוא שלנו) (הסוגריים האחרונים היו של דפנה ואלעד, בניגוד לשאר, שהיו שלנו באמת).

"בדרך כלל אנחנו לא מסננים טעויות לפי רמת ההצחקה, כי מה שמצחיק אותנו, סביר להניח שלא יצחיק רבים אחרים. וכשאנחנו אומרים `רבים`, אנחנו מתכוונים לרבים. רבבות. עדיף לפרסם לקהל הרחב את כל הטעויות ולתת להם לשפוט".

מה מידת המעורבות באתר של אנשים שאתם מכירים מהרשת, ומהרשת בלבד?

"נתחיל בחברי הפורומים של מוזיקה ישראלית (נענע, IOL, ynet) שאליהם פנינו בקריאה נרגשת (ע"ע) לקבלת חומר בימינו הרעועים, אי שם בתחילת הדרך. מה שקורה עכשיו זה שאותה באר ששתינו ממנה בעבר, יורקת עלינו כיום, וכל אותם חברי פורומים דאז, שולחים אלינו תיקונים לטעויות שאנחנו עושים באתר. בנוסף, יש לנו את booka, מנוע חיפוש אקסטרווגנדי ואווירודינאמי שקיבלנו מתנה חינם מאיזה איש אחד, קצת מוזר, ושעוזר לנו ולכולנו לנווט בין אלפי העמודים".

יש תוכניות עתידיות לפיתוח האתר? מה עם מרצ`נדייזינג?

"אנחנו לא יכולים להרחיב בעניין מכיוון שהכל נערך תחת מעטה הסוואה חשאי, אבל נוכל להגיד שהתכניות לפיתוח האתר נהגו כבר בימי תכנית החומש, רק שמחוסר זמן ומשאבים, הכל נדחה קצת. עדיין, צפויות הרבה הפתעות סודיות, פרסים סודיים, ואולי יהיה גם תכנות סודי".

ולסיום ארבעה לינקים עמוקים שדפנה ואלעד גאים בהם במיוחד, למטה בכחול.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by