ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
להכנס בהם, בבקשה 

להכנס בהם, בבקשה

 
 
אחי רז

עיון אנתרופולוגי קצר ולא מחייב בתגובותיהם של הגולשים הישראלים והאמריקאים לאירועים הטראומטיים, מגלה כי האחרונים עושים את זה אלגנטי יותר

 
 
 
 
 
 
 
 
 
``איזה בלאגן, מסתבר שבשום מקום לא בטוח``
אדי מי-ם, ynet

ואכן, לעיתים נדמה שבשום מקום - שלא לומר שום דבר - כבר לא בטוח, וכמו תמיד, הראשונים להבין את זה הם גולשי האינטרנט. כתבות הפיגועים באתרי החדשות ובפורומים הישראליים הפכו כבר מזמן לבמה מוארת, עליה מציגים האנשים שבדמדומי השוליים את מרכולתם האידאולוגית הסהרורית לשמחתם של אחיהם היוזרים השפויים. אנתרופולוגים חובבים יכולים, אם יתאזרו במעט סבלנות, לאתר שם עצות מעשיות לטיפול נכון בשורש הבעייה ("להיכנס בהם"); תאוריות קונספירציה ורוחניות ("הצופן התנ"כי אמר להיכנס בהם"); נאצות ("להיכנס באמא שלהם עכשיו"); ומעט קולות המשדלים לשפיות ("לא להיכנס בהם עכשיו").

אירועי יום שלישי בארה"ב, הנוכחת-נפקדת האולטימטיבית בלבבות כולנו, סיפקו חוויית תגובות מסוג חדש למאות המומחים הלא מוכרים, שהתענגו על החירות המפתיעה שניתנה לפתע בידיהם ללמד את האמריקאים האלה לקח, ובו בזמן להתאבל עמם על האובדן, ולסכם, כמובן, ב"להכנס בהם חזק". העובדה שזהותם של ה"הם" עדיין שרויה במעטה דק של ערפל, לא רק שמעצימה את עוצמת התגובה המתבקשת, אלא גם נותנת בידיהם של המומחים את החופש לבחור, שהוא כמובן, הדבר החשוב ביותר.
 
"זה נורא מה שקרה אבל שהאמריקאים יסבלו קצת, ויראו מה זה פיצוצים", כותבת מרב מהמרכז ב-ynet ומסכמת את הלך הרוח של גולשים רבים, שהרגישו כי סבל הוא עניין שחייב לעבוד גם לרוחב. "עכשיו בעקבות הפיגוע הנורא בניו-יורק יבין העולם מה עובר על ישראל מדי יום ויום. אין בזה חלילה שמחה לאיד אך אנו חיים עם הטרור הזה עשרות שנים והעולם התיחס אלינו בזלזול מה", הוסיף הגולש mano5 בפורום האקטואליה של נענע.

תגובות ישראליות אחרות נעו בין ציניות ("אין פתרון צבאי! יש לנהל מו"מ עם בין-לאדן" - שרון, ynet); אנחת רווחה ("סקופ: הרבה יהודים ניצלו מהאסון בתאומים" - ניויורק, רוטר.נט); וכמובן, "מוות לערבים" הישן והטוב (כולם).
 

ובינתיים, מעבר לים

 
אך מעניין יותר לבדוק הפעם את תגובותיהם של האמריקאים, אנשים מעט יותר תמהוניים מהישראלים, ומנוסים מהם בגלישה אך הרבה פחות בפיגועים. מדגמית, לא יהיה זה עוול לומר, שהגולשים האמריקאים נוטים לנמק ולפרט מעט יותר, גם אם יש להם דברים קיצוניים לומר, לפחות באתרי המיינסטרים.

באחד מהם, יאהו! שמו, ניתן לקרוא מאות הודעות המתייחסות למצב. Alastron מזכיר לאחיו האמריקנים כי ממשלת ארה"ב נוקטת לעיתים פעולות שגורמות סבל רב בעולם, ומצטער על כך שהאנשים בפורום, הפכו אותו לבמה ליהירותה של אמריקה. גם maverickz הטקסאני לא נגרר להשמצות כמקובל. הוא פונה דווקא לאנשים ששמחים על הזוועה, ומזכיר להם כי מדובר בבני-אדם. "לאף אחד לא מגיע שיקרה דבר כזה למשפחתו. משום גזע, מדינה או דת. אם חיילים רוצים להלחם, הניחו להם, אבל עזבו בשקט את הנשים והילדים החפים מפשע... מכל המדינות".
 
 

איפה הייתם כשזה קרה?

בפורום של BadAssMoFo.com - אתר גיקים בעל אופי מחתרתי שכזה, פתחו ת`רד ארוך הנושא אופי מאוד אמריקאי, תחת הכותרת "איפה היית כשזה קרה?". חלק לא קטן מהאנשים היה במיטה (בעיקר בחוף המזרחי, שם השעה היתה מוקדמת יותר), אחרים בבית הספר, וכמובן, איך אפשר בלי הניצול הייצוגי, שמגיע מדי יום שלישי בחמישה לתשע למרכז הסחר העולמי, אך נאלץ הפעם להיות בוועידה באטלנטיק סיטי, וכך ניצל ממוות בטוח (Verve, שם).

בסלאשדוט, סוג של אתר אינטליגנטי העוסק בימים כתיקונם בדיונים ארכניים מדי בנושאי טכנולוגיה, נערמו בשעות שאחרי התקפת הטרור אלפי תגובות לכמה סיפורים שעוסקים בנושא. Pollux ציטט את המרצה שלו לפסיכולוגיה, מוסלמית אדוקה ממוצא מצרי, שהסבירה עד כמה מעשים כאלה מנוגדים לרוח האיסלאם, והפציר בקוראים להבין כי בכל מקרה, מדובר במעשה של בודדים, ולא בכזה שמייצג דת, גזע או לאום מסויימים.

ולבסוף, כאילו לא היו מספיק צרות ליום, נזרקה לקלחת הפטפטת העולמית גם פיסת הניו-אייג` הרגילה, הפעם בדמותו של מגיד העתידות הצרפתי, נוסטרדאמוס, שידע לספר מראש על האסון כבר לפני מאות שנים, אבל לא טרח לתרגם את זה לשפת בני אדם. לסקרנים וחובבי הצפנים התנ"כיים שבין הקוראים, מצפה קריאה מרתקת בשלושת העמודים האחרונים של קבוצת הדיון המוקדשת למשורר המסתורי. הספקנים, כהרגלם, יאלצו שוב להסתפק בכזבים שמוכרים לנו בסי.אן.אן.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by