ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
טבעת אני בלוגים 

טבעת אני בלוגים

 
 
אחי רז

לא קשה להתמכר לזה: לך יש מה להגיד, ויש מי שמוכן לשמוע. אתה כאן, הם שם, אבל כולם רוצים לדעת מה אתה חושב, איך נראה, מה אתה אוהב לשמוע ולקרוא. ואהבה, כולם מחפשים אהבה. באמת? היום יותר מתמיד, יומני הרשת למיניהם תופסים אחיזה גם אצלנו

 
 
 
 
 
 
 
 
 
למה באמת? ורוטיקה
 למה באמת? ורוטיקה   
"כשאנשים מסתכלים דרך חור של מנעול, הם לא מצפים לגלות עולם שלם דרכו. עולם חי, נושם, ממש מימד נפרד, שלא הייתם מודעים לקיומו לפני כן. ככה זה בדיוק להתקל יום אחד ולגעת פתאום בחיים אחרים, בעולם של אדם שלפני כן כלל לא הכרתם. זה מה שקורה בחיים שלי". (מתוך `מילק אנד קוקיס`, הבלוג של אביחי).



מסיבה נשגבת כלשהיא - שאולי תתברר בהמשך הטקסט ואולי לא - נחשבת חשיפה אישית ברשת לתכונה שיש להעריכה. אולי אלה הסטנדרטים האתיים הבתוליים, או הזמן שעוד לא הספיק להשרות מלאותו השוחקת על המדיום הצעיר, שגורמים לאקסהביציוניזם הפרוע ביותר להראות כמו הדבר הנכון ביותר לעשותו. כל זאת, כשמן הצד שני, ובהפגנת מוסר כפול מהרמה הנמוכה ביותר, ברור לכל שיש לעצור בדרך כלשהיא את רון מיברג מלהמשיך ולהשמיד במומחיות שיטתית כל כך את יערות הגשם. ואולי בעצם זהו העניין, יערות הגשם.

את הסלחנות שנתקלים בה אותם גראפומנים אקסהביציוניסטים מצד עמיתיהם הגולשים, ניתן לתרץ גם בעוד כמה גורמים. הברור מכל הוא, כנראה, ההומוגניות העדיפה, המגניבות המתיימרת ותחושת השליחות שמאפיינת את הגרעין הקשה של גולשי האינטרנט הכבדים, על פני מקביליהם קוראי מעריב. עם זאת, כנראה שהסיבה האמיתית לאותה סלחנות, היא התקווה-הקיימת-תמיד ברשת לשבירת מחסומי האנונימיות, הזכות להציץ, הניסיון לתקשר, שותפות הגורל לבדידות המייסרת, וכמובן, השאיפה הבלתי מתכלה למעט פורנוגרפיה ויזואלית או טקסטואלית. אחרי הכל, למה שאמשיך לצרוב את הרשתית ברטינותיו ולבטיו של מיברג, אם הוא לא מתכוון לתת לי את הפטמות שלו בסוף הפיסקה?
 

סוג של הצהרה מודעת לעצמה

רחלי והחבר. מתוך סקסיגיקגירל.קום
 רחלי והחבר. מתוך סקסיגיקגירל.קום   
בחודשים האחרונים הצטרפה גם הרשת הישראלית - באיחור שהוא רק מעט פחות מאלגנטי - לטרנד העולמי הדועך של ייצור בלוגים (קיצור למילה האלגנטית בהרבה, ווב-לוג) כפייתי, עם עלייתם לאוויר של סקציית יומני הרשת באתר ביפ, ועמוד הבית של טבעת אתרי הבלוגים העבריים.

גם קודם לכן היו מספר אתרי בלוגים-סטייל ברשת העברית - `מילק אנד קוקיס` של אביחי הוא אחד מהם - אבל בראשונה אנו עדים להופעתה של קבוצת אתרים שבעליהם מקשרים זה לאתרו של זה, מציגים חזות ותכנים דומים, וחמור מכל - לא מתביישים להכריז שהם בלוג. המילה הזאת, חוץ מהטפשיות המצלולית המופגנת שנשפכת ממנה, היא גם סוג של הצהרה מאוד מודעת לעצמה, בנוגע למהות האתר ואישיות בעליו. כלומר, בניגוד לרון מיברג, המשתדל לטשטש את ביאושי מקלדתו באמצעות ראיונות עם גידי גוב, למשל, מצהירים בעלי הבלוגים נכוחה כי הם ואנחנו נמצאים אצלם למען מטרה אחת, ומטרה אחת בלבד - לברר מה בדיוק נהיה איתם. עכשיו לכו ומצאו מי יותר חסר חיים.

על קונגלמארט הבלוגים המתפתח, חולשת בחורה צעירה (2 בנובמבר 1978) בשם רחלי - עם יוד בסוף. אנו יודעים עליה גם כי היא במקור ממושב, אך כעת גרה בדירה שכורה עם החבר שלה מזה שלוש שנים, שהיא פמיניסטית, עושה יוגה, לא אוכלת זיתים, ומנהלת שלושה בלוגים שונים במקביל.
 

כל גיק מלמיליאן

עומר. שייך לסוף הפסקה הבאה
 עומר. שייך לסוף הפסקה הבאה   
רחלי.נקודה.נט כתוב בעברית, ועוסק ברחלי עצמה, ברחשי ליבה ובמעשיה היום-יומיים, לצד קישורים, פכים קטנים מחייה-חיינו, והרהורים אקטואליים ועל-זמניים, על המצב, החצב ושריון הצב. סקסיגיקגירל.קום, להבדיל, עוסק גם הוא ברחלי עצמה, אך הפעם באנגלית, ומתעדכן בתדירות פחותה מאחיו העברי. השלישי, Winds of change, עוסק גם הוא ברחלי עצמה, ועדיין באנגלית, אך הפעם מתמקד בתוכניתה של רחלי לשיפור איכות החיים שלה באמצעות הרזיה, הקפדה על פעילות ספורטיבית וצחצוח שיניים לעיתים תכופות יותר. ואכן, כאילו כדי לאושש את התזה הקטנה שלנו, מזכירות תמונות השחפים והים המרגיע יותר מכל את גבי ניצן, חובב מעבדי תמלילים ושיפור עצמי אחר, החוטא מפעם בפעם בכתיבה אישית, וזוכה למידה פחותה בהרבה של סלחנות מצד הציבור חסר הסבלנות.

גם הבלוג של אילנה - ילידת נובמבר 1950, אם חד הורית לשני בנים, סבתא לילדה בת שמונה, בעלת טאטו קטן וחובבת גדולה של שעות הבוקר המוקדמות - מרבה לעסוק בשיפור עצמי לצד איזון פנימי, והיא אף הלכה עם חברותיה בוויקאנד האחרון לכנס בשם "לראות את האור", שם מבהירים למאזינים סופית שאלוהים אוהב אותם.

באופן שעלול היה להפתיע, אך כאמור, אינו עושה זאת, תכני הוובלוג של אילנה בת החמישים, אינם שונים מהותית מהגיגיהם של בעלי ווב-לוגים צעירים בהרבה, מהארץ ומהעולם גם יחד. כשהם משקפים יותר מכל את רוח האינטרנט, מציגים המהגגים האקראיים תמהיל דומה למדי של חוויות אישיות קטנות, הרהורים לא מגובשים היוצאים מן היום-יום ומשליכים אל מעבר לו, מצבור תחושות ומטענים רגשיים הסובבים את הלבד והקרוב לו, ונסיונות חוזרים ונשנים להציג עצמם כאינדיבידואל נדיר שאין דומה לו, בעל דעות יחודיות ומאגר תכונות נדיר באיכויותיו.
 
 

המדיום החדש גומל לנאמניו

כשכל אלה נוצקים לכדי יצירה אמנותית, אנו אומרים אמן, ומקדשים כסומאים את הצורך בהבעה עצמית כאחד המפלטים היחידים של אנשים אינטליגנטיים, מיוסרים ובעלי מטען רגשי חורג אל מחוץ למחיצות בדידותם הכפויה. בעשרות השנים האחרונות, עם התפשטות מגיפת הפוסט-מודרניזם והציניות האגרסיווית, הפכה משימתם של יוצרים לקשה בהרבה. הקהל סבלני פחות ופחות לתחושות הזולת, וסף ההתרגשות מחשיפה עצמית עלה פלאים. זוהי, כנראה, ההזדמנות של המדיום החדש לגמול לבניו המיוסרים, בהעניקו להם את אותה תחושת גדלות נדירה שהיא תוצאה של חשיפת אגו פצוע ברבים. מסורתית, מי שיעשה את זה טוב מכולם, יזכה בתהילה.


הכתבה פורסמה מחדש במסגרת חגיגות חמש שנים לישרא-בלוג
בחזרה לפרויקט >
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by