ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
הסערה שאחרי השקט 

הסערה שאחרי השקט

 
 

חודש שקט שעבר על כוחות האור המהפכניים במאבקם ההירואי מול חברות התקליטים החשוכות, הגיע לסיומו באלימות צפוייה. חוקים נחקקים, צריבות נחסמות, רמקולים מתפוצצים - והכל בגלל הכסף. מה יש בו, בכסף הזה, שגורם לאנשים להיות כל כך מרושעים?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
כמעט חודש שלם נשמרה הפסקת האש בחזית הקרב על עתיד המוזיקה הדיגיטלית. נאפסטר רוסקה, תעשיית התקליטים טרם הפנימה את עובדת קיומה של רשת קאזאה-מורפיאוס המסיבית, והתקשורת איפסנה את הסיפור בבוידעם. כל כך מפתיע היה השקט שהשתרר, עד כי התבלבלתי ולקחתי כמה ימים להתרעננות זריזה בחיק אוייסטרים פריזאים, וכמובן שבהיעדרי התלקחו קרבות האודיו חיש-קל מחדש. האינטרנט הזה, אי אפשר לסובב לו את הגב לרגע.

כל כך הרבה דברים קרו בשבוע הזה, שקשה לדעת מאיפה להתחיל לסכם אותו. אבל ננסה. ככה זה אצלנו בנענע. מתאמצים בשבילכם. אל תגידו שלא (בבקשה אל תגידו, יפטרו אותי, רחמנות).
 

1.

זה יגיד מעט מאוד למעט מאוד אנשים, אבל משהו אפילו יותר גרוע מחוק ה-DMCA עומד לנחות על ראשיהם של צרכני התוכן ולרמוס אותם עד דק. כלומר, אותכם. אותי. אותנו. את כולנו. החזית האלקטרונית שיגרה השבוע אזעקה נמרצת על שורה של חקיקות וגזירות שאירגון ה-FTAA (איזור הסחר החופשי של האמריקות) מבקש להעביר, חוקים שיעניקו יותר זכויות לקרטלי הבידור והמידע ויגבילו עוד יותר את החופש של הצרכן להשתמש בדיסק/ספר/תוכנה/די.וי.די שרכש. התאגידים גמרו עם הקטע הזה של למכור לכם משהו. עכשיו הם רוצים להשכיר לכם מוצרים. אתם תמשיכו לשלם (ולשלם ולשלם), אבל המוצר עצמו - שיר, סרט, מה שלא יהיה - ישאר רכוש החברה. זה לא העתיד, זה קורה עכשיו. זה בעצם שורש הסיפור כולו.
 

2.

תגידו תודה. ההחמצה
 תגידו תודה. ההחמצה   
בשבועות שלפני ההפוגה, התרוצצו ברשת סיפורים על נסיונות של חברות התקליטים לייצר דיסקים מוגנים, שלא ניתן לשמוע בנגן סי.די רום ולכן גם לא לשכפל. הסיפורים האלה ימשיכו להתרוצץ, כי חמש משווקות המוזיקה הגדולות בעולם באמת רוצות לקחת מכם את הזכות לשמוע מוזיקה דרך המחשב. כי איתו, אתם יודעים, אפשר להקליט. להעתיק. לצרוב. לדחוס. לשלוח לחבר`ה באי-מייל. אז אתם תאזינו לדיסקים שלהם איפה שיגידו לכם, ברור? אם תנסו לצרוב דיסק כזה, כתב הניו-סיינטיסט לפני חודש, טכנולוגיה ישראלית בשם קקטוס עשוייה לפוצץ לכם את הרמקולים. ישראל, פיצוצים, הולך טוב ביחד. בשבוע שעבר הגיעה ההתנצלות. אז לא יפוצצו לכם את הרמקולים. תגידו תודה.
 
 

3.

החוק הראשון של העולם הדיגיטלי אומר שמה שאפשר לראות ולשמוע אפשר בפוטנציה תמיד להעתיק. קרטל המוזיקה חושב שחוק הטבע הטכנולוגי הזה לא תופס לגביו. סוני, BMG וטיים-וורנר מפנות משאבים למיגון דיסקים, עורכות ניסויים במזרח אירופה ודרום ארה"ב במספר טכנולוגיות הצפנה בו זמנית, ובאמת מאמינות שכך ימגרו את מגיפת הצריבה ומכת ה-mp3. בינתיים, מסתבר שתוכנת צריבה גרמנית עתיקה וחביבה למדי בשם CloneCD מסוגלת לעקוף בקלות יחסית הן את שיטת הסייף-אודיו של מאקרוויז`ן, והן את הצפנת הקקטוס הישראלית (למה לא קוראים לה קישקשתא?). אני חושב שזה הקיו שלנו להצביע על חברות התקליטים ולצחוק.
 

4.

התפרע קצת עם התחשיבים, גבריאל זה
 התפרע קצת עם התחשיבים, גבריאל זה   
הרבה פעמים בחודשים האחרונים קיווינו שתיכף יתקוממו גם המוזיקאים נגד חברות התקליטים, העושקות גם אותם בסופו של דבר, ויעשו לנו עולם סחר מוזיקלי טוב יותר באינטרנט. והנה בא פיטר גבריאל הלפלפון, ומוכיח לנו שאולי קיווינו ליותר מדי. שירות ההורדות שהשיק גבריאל השבוע מציע לחובבי מוזיקת-עולם 40 שירים בחודש תמורת שבעה דולרים. המוזיקה תגיע מארכיוני Womad, לייבלו הפרטי של גבריאל, ומי שיעשה מנוי יופתע לגלות שאת השירים יוכל לשמוע רק על המחשב באמצעותו הוריד אותם, ולהעתיקם רק פעם אחת לנגן-נייד. הקבצים, בפורמט wma המגביל של מיקרוסופט, ייחסמו לגישה אחרי חודש בדיוק. כלומר, שוב, שילמתם על המוזיקה, אבל היא לא שלכם. מתחילים להבין את הפרינציפ?
 

5.

הניסיון האחרון של מונופולי הבידור לחצוץ בין הצרכנים לתוכן היה פרוייקט ה-SDMI. במסגרת אתגר שהציבו התאגידים השאננים להאקרים, הצליחו כמה פרופסורים לפרוץ את כל מנגנוני הצפנת התוכן המושקעים של קרטלי המוזיקה והקולנוע. השקעה של עשרות מיליוני דולרים ירדה לטימיון, וה-RIAA איים לתבוע אותם אם יעזו להסביר איך עשו זאת, למרות שהסבר מפורט מופיע ברשת כבר כמה חודשים. השבוע אחד מהם עשה את זה בכנס אבטחת מחשבים, ולהפתעת הכל, נשאר בחיים והוכיח שחברות התקליטים, אולפני הקולנוע ויצרניות התוכנה מפנות את האנרגיה לכיוונים הלא נכונים. אף סוכן אף.בי.איי לא הסתער עליו כמו על דמיטרי סקילארוב האומלל. סטודנט רוסי ופרופסור אמריקאי אינם שווים בעיני החוק הפדרלי.
 

6.

במשך השנתיים האחרונות, בהן ניטש המאבק על התוכן (שמתמקד במוזיקה כרגע רק כי היא הקילר-אפליקציה הדיגיטלית המובילה), אני תוהה לא מעט למה חברות התקליטים לא מבינות שהפתרון אינו טמון בשיכנוע הצרכנים לשלם אותו כסף ולקבל פחות תמורה, אלא בלספק להם יותר, תמורת יותר כסף. פה ושם יש הברקות קטנות: הדיסק החדש של הגורילאז מצוייד בלינקים חשאיים לאתר המרתק שלהם. יוניברסל מתכננת לצרף תוכנת מיקסוס למספר דיסקים שתוציא השנה יחד עם בונוס-טרקים מיוחדים ליצירת רמיקסים בחדר השינה. אלה לא דברים שאפשר לעשות מהם mp3. אלו הם אקסטרות שעבורן, אולי, שווה לשלם את מחירו המופקע של הדיסק. אז יש אנשים בלב המאפליה שכבר מבינים את זה. אבל כרגיל, זה קצת מעט מדי, והרבה מאוחר מדי.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by