ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
חומות של תקווה 

חומות של תקווה

 
 
שקד

"כנראה שצריך באמת להיות בן, אפילו בן וירטואלי, כדי להרגיש על בשרך את שער החליפין בשוק העבדים". שקד רק מנסה לעזור לידיד לתפוס בחורות לרשת, ונכווית

 
 
 
 
 
 
 
 
 

עומר, ידיד שאני סוחבת עוד מהצבא, הוא הבנאדם היחיד שאני מכירה, שמתייחס לאינטרנט כמו אל החיים. אחד מיתרונותיה הגדולים של הרשת, היא האפשרות שהיא נותנת לביישנים להתנהג באומץ, תחת מעטה האנונימיות. אבל עומר הוא ביישן חסר תקווה גם ברשת. אנחנו מלעיטות אותו בסיפורים על הקלות הבלתי נסבלת של סצינת ההיכרויות ברשת, והוא מפנטז אבל לא מסוגל ליזום. אחרי "שיחת הבנים" שתפסתי עם עמיר, יצא שמי למרחוק באמנות ההתחזות לגבר והאמת היא שאלמלא ההקשר האומלל, הייתי מודה שדווקא נהניתי מזה. לכן, באותו ערב שישי קיצי ובודד, כשעומר נחת בדירתי וביקש שאתפוס לו מישהי ברשת שתחמם את לבו ואולי אף את מיטתו הלילה, שמחתי לעזור.

כבר בעשר הדקות הראשונות שלי כעומר25, תפח לי האגו. בנות מתות עלי, אם הייתי גבר הייתי שובר לבבות. אני גבר שנון, חמוד ורגיש, כי אני יודעת בדיוק מה הן רוצות. בתחילת הערב היה לנו את כל הזמן שבעולם, אז החמאתי וחיזרתי ועניתי את כל התשובות הנכונות. שעה קלה אחר כך, כבר היה בלבי זעם קל על המין הנשי שאני משתייכת אליו. כעומר25, נדרשתי להוכיח את עצמי כראוי בפני כל אחת מהן, ולעבור מסכת חקירות של שאלות חומריות וערכיות, כאילו אני מתגייסת ל"מוסד".

את מה שנשים מנסות לברר בדרך כלל בדרכים עקיפות, הגברים מקבלים ישירות כמקלחת קרה ברשת. אם הבחורה לא תבין תוך שתי דקות שמדובר בבחור "ברמה", מושג שהוא תרכובת של שכל וכסף, אין לשיחה סיכוי. הגברים תמיד התלוננו שאנחנו מתעניינות בהן רק בתור תיק השקעות, אבל כנראה שצריך באמת להיות בן, אפילו בן וירטואלי, כדי להרגיש על בשרך את שער החליפין בשוק העבדים. הנה, את הבחורה הראשונה הפסדנו על עובדה חומרית. לעומר אין אוטו. באמת. מי רוצה בכלל להמשיך לשוחח עם בחור בלי אוטו? החצופה פשוט נעלמה לפני שהספקתי להסביר שיש לי אופנוע כבד. עומר, כגבר שרגיל למכור את עצמו, לא סלח לי על ההשתהות השאננה.

רק כעבור זמן מה, כשכל באי הצ`ט כבר הבינו עם מי יש להם עסק וקיבלתי קטלוג סמוי של "שווה", יכולתי להתקדם. או אז נתקלתי בבעיה חדשה: מדי לילה, פוגשות הבנות הללו בעשרות גברים חדשים ומעניינים בצ`ט. כל אחת מהן נושאת תיבת פנדורה מלאה באכזבות ופגיעות, ורובן כבר לא נפגשות עם אף אחד מהרשת, בוודאי לא אחרי שיחה אחת. האם לעומר25 המשופרת, יש בכלל סיכוי לעשות היסטוריה הלילה?

הפוזה של "זו הפעם הראשונה שלי בצ`ט ועוד לא פגשתי אף אחת מכאן" עוזרת מאד. גם המנוסה הכי מרירה, עדיין מחזיקה בפרפור של תקווה שיום אחד היא תהיה הראשונה של מישהו, תקטוף את פירותיו של עובר אורח מפתיע, שבזכותה לא יספיק להותיר חותם על היסטוריית הצ`יטוט. היה לי את הכשרון לעורר בהן פעימות של תקווה, אך לא הצלחתי ליצור רצף, שיעביר אותי דרך החומות האיתנות שלהן. כל השיחות היו דומות למדי.

עומר25: אם עבדו עליך ופגעו בך כל כך הרבה פעמים, זה עצוב בעיני שאת עוד כאן. מה זה נותן לך להיות כאן בלי שבריר תקווה שיום אחד יופיע במקרה מישהו פשוט ואמיתי, כמוני? עצוב לי שאני ושכמותי כבר לא יכולים להגיע אליך, שאת מפספסת אותי עכשיו מפחד, למרות כל מה שצועק אצלך "כן!" בפנים. אני מרגיש את זה.

(קוראים יקרים, אני מבקשת מחיאות כפיים. עומר האמיתי נדבק אל המסך ושנינו הרגשנו שהנה זה בא, הטילים ננעלים על המטרה)

אורסולה: אתה יודע כמה גברים נחמדים כבר אמרו לי את המשפט הזה, תני עוד הזדמנות אחת, פעם אחרונה? דווקא "הפעמים האחרונות באמת" האלו, הן שהרגו לי את הציפיות.

עומר25 היה יותר מדי טוב כדי להיות אמיתי, והבנות למודות האכזבות הציבו לו צעדים בוני אמון בקשיחות. אך למקרה שהוא בכל זאת הדבר האמיתי, הן חשפו מדי פעם סדקים בחומה ולא נתנו לו ללכת. לא יכולתי להאשים את מי שלא נפלה ברשתי, כי היא צדקה, גם הפעם עבדו עליה, גם הפעם לא היה בידיה נסיך טהור, שהרי זו הייתי אני. אבל איפה האינטואיציה הנשית כשהיא צריכה לסנן את העיקר ולקלוט שיש לה סיכוי לדייט הערב עם בחור רציני ומתוק בדיוק כמו שהיא מחפשת? כעסתי על הבנות בצ`ט אך גם ריחמתי עליהן, כי הן רוצות מישהו כמו עומר, אבל לא מבינות שבחור כזה, הוא לא הסוג שירדוף אחרי הצ`אנס שלו איתן ברשת.

השעה כבר הייתה מאוחרת. עומר איבד תקווה ורטן שזה לא כזה קל כמו שאנחנו תמיד מספרות. אורסולה, ספק הבטיחה ספק התנתה את היענותה, בתנאי שהוא יבוא שוב לצ`ט בשבילה, רק עוד פעם. "לדברים הטובים באמת אין הזדמנות שניה", אמרתי את מילותיי האחרונות כעומר25. ברגעים אלו, חלון ההזדמנות הנדיר הזה, עם המילים שלי והכוונות של עומר, נסגר. עומר הודה לי על הניסיון ויצא את ביתי, אך כשרעש האופנוע המתרחק נעלם, נזכרתי שעומר25 עוד קיים על המסך.

תוך שניות עומר25 שינה את כינויו לשקדיה, ובעוד נשות הצ`ט עוצרות את נשמתן בהפתעה (כן, עם כל הניסיון, עדיין אפשר להפתיע אותן), מצאתי את עצמי מטיפה וגוערת בהן על הצביעות, החומות והתקווה ומספרת להן את האמת על מה שהיה כאן הערב. הבנות כבר לא ידעו במה להאמין ולכן תקפו אותי בציניות, בניסיון לחפות על הפגיעה. הן טפחו זו לזו על השכם על מנת להצדיק את המשך אטימותן וקטלגו את החוויה ברזומה הלקחים.

ואני, שהייתי אחת מהן ואכלתי לא פחות מרורי-צ`ט, כיביתי את המחשב בתסכול והלכתי לישון עם התהייה: האם אני כועסת על הבנות האלו הלילה, רק מפני שהן מראה של מה שאני הפכתי להיות? כי אני חוששת שגם אני כבר לא מסוגלת לקחת סיכון? האם הצ`ט הפך כבר לכזה ג`ונגל שלא נזהה בו סיכוי לאהבה, גם אם הוא יבעט לנו בביצים?
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by