ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
אי של שפיות 

אי של שפיות

 
 
אודליה ברקין

בימים קשים כל כך, בהם הרחובות ומבנים ציבוריים הפכו למקומות שמסוכן להסתובב בהם, מוצאים יותר ויותר גולשים סוג של מפלט באינטרנט. חלק מרפרשים בהיסטריה אתרי חדשות, ואחרים רק מורידים שירים, אבל כולם, כך נדמה, מבלים הרבה יותר זמן מול המחשב

 
 
 
 
 
 
 
 
 
קשה שלא להבחין כי בעולם האמיתי, זה שמתפרש על פני מדרכות, מסעדות וקניונים מבטון, נעשה מאוד לא סימפטי בחודשים האחרונים. גולשים כבדים אולי לא מודעים לכך, אבל אחוז נכבד מאזרחי המדינה חושש להסתובב במקומות ציבוריים הומי אדם, בעיקר בעקבות גל הפיגועים האחרון.

על פי הדרך בה מתנהלים הדברים כרגע, קשה לראות מי המרוויח העיקרי מכל הסיפור העגום הזה מלבד האינטרנט. בימים בהם עוקבים התושבים אחרי הסיכות האדומות, הנערמות זו אחר זו על מפת הפיגועים, הופכת הרשת עבור יותר ויותר אנשים למקום מפלט מהטירוף מצד אחד, או מקור מהימן למעקב אחריו, מצד שני. מה שבטוח, גולשים משתי האסכולות עושים את זה עכשיו במשך הרבה יותר זמן.
 

כואב הלב, אבל אין ברירה

מצב מעצבן ומתסכל. הילדים מול המחשב (למצולמים אין קשר למרואיינים בכתבה)
 מצב מעצבן ומתסכל. הילדים מול המחשב (למצולמים אין קשר למרואיינים בכתבה)   
"אני מעדיפה שהוא לא יבלה ולא יצא, ושאני אהיה שקטה", מעידה דליה אלמליח, אמו של ניר בן ה-13. "קניונים הומים מלחיצים אותי, מקומות סגורים מכניסים אותי לחרדה, כך שהבילוי היחיד שאני מאפשרת זה להזמין הביתה או לרדת למטה. לכן הוא מבלה הרבה יותר זמן מול המחשב והאינטרנט, בעיקר בשביל להוריד שירים".

גם אמה של דנה גוטמן, בת 15 מקרית אונו, אוסרת עליה ללכת למקומות ציבוריים: "בגלל זה אני גולשת כפול מבעבר, כי עכשיו אני פשוט כל הזמן בבית. אני קמה בחמש אחר הצהריים, פותחת את המחשב ומתחברת עד ארבע בבוקר. כל המצב הזה מעצבן ומתסכל". "יש לי רגשי אשמה", מסכמת אלמליח את נושא העוצר לילדים. "כואב לי הלב על שאני מונעת מהילדים שלי לצאת לבלות, אבל אין ברירה".
 

תחליף לטלפוניה הקורסת

הפיגועים על המסך, בזמן אמת. פצועים מחוץ למסעדת וול-סטריט (צילום: רויטרס)
 הפיגועים על המסך, בזמן אמת. פצועים מחוץ למסעדת וול-סטריט (צילום: רויטרס)   
אך בעוד הגולשים הזאטוטים מרותקים לכורסת האינטרנט בפקודת הוריהם, מרתכים עצמם המבוגרים יותר לאותו מקום בדיוק מכוח ההגיון הבריא. גם בקרב קהיליית האינטרנט הישראלית, מסתבר, מעטים מעדיפים להתפוצץ על פני חיפוש בגוגל.

אחד מאלה הוא עופר אלון, בן 36, שמנהל את פורום החדשות "העניין שלנו" (שנפתח זמן קצר לאחר פרוץ אינתיפאדת אל-אקצא) באתר היידפארק: "מטבע הדברים, ככל שיש יותר אירועים ופיגועים אני מבלה יותר זמן בגלישה, אם זה כדי להתעדכן בחדשות האחרונות ולעדכן את הפורום, ואם זה מפני שלפעמים קצת מפחיד לצאת מהבית בירושלים".

רומי יצחקי, גולשת ותיקה ומקצועית בת 23, מתארת כיצד השתנה אופן הגלישה שלה בעקבות המצב: "פעם נהגו לומר שהיום הכי בטוח זה היום שאחרי הפיגוע. כיום התחושה היא שכל מקום וכל שעה הם מטרה. זה הופך את חוויית הגלישה לקטועה משהו. אני לא נותנת לעצמי להשתקע באתר אחד יותר מדי זמן, מבלי לבדוק את סטטוס הפיגועים. כל הזמן לרפרש (לעדכן את העמוד - א.ב), לבדוק את הכותרת הראשית באתרי החדשות - לוודא שלא קרה שום דבר".

כשכן קורה משהו, מתמלאת הרשת בבליל של שמועות, נאצות ודיווחים סותרים, כמו גם הודעות הרגעה לקרובים וחברים מודאגים, כתחליף למערכות הטלפוניה הקורסות. "הדחף הראשון לאחר פיגוע, הוא ליידע את כל קרוביך ולוודא שכולם בסדר", מסבירה רומי. "תוכנות המסרים המיידיים נוסח איי-סי-קיו, הפכו להיות האמצעי העיקרי לתקשורת עם אנשים לאחר פיגוע. שמעת? היה פיגוע. לחיצת כפתור אחת וכולם מיודעים. גם אם לא מצליחים לתפוס מישהו, אפשר לשאול את החבר של החבר שלו - מישהו כבר יהיה אונליין וידע".
 
 

ימים של שקט

ברגעים הנדירים שבין פיגוע להמתנה לו, ממלאת הרשת את הצורך החיוני בקצת בריחה מהמציאות המשונה. "כל זווית הראייה שלי על ההתרחשויות היא כאילו אני לא פה", מעיד אורן כהן - בלומנקרנץ, אסקפיסט צעיר בן 26. "אני לא רואה ערוץ אחד ושתיים, ומשתדל לראות חדשות רק בערוצים הזרים. דרך הרשת אני מתעדכן במזג האוויר באנגליה, וקורא את הטיימס של ניו יורק ולונדון".

"אם אני מבלה את זמני בפורומים, אין לי מושג מה קורה ואין לי דרך להתעדכן", מסכמת רומי. "זה מאפשר אי קטן של שקט".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by