ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
ז'אנרים 

ז'אנרים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כאשר הכבלים והלווין מעלים עוד ועוד ערוצים "יעודיים", המוקדשים לנושא מסויים, הם כאילו מגדילים את יכולת הבחירה של הצופה. רוצה יותר אקשן? קח ערוץ אקשן. רוצה ספורט מים? קח ערוץ שפריצים. ככל שיכולת הקיבולת של הממיר הולכת וגדלה, כך גם הפרטנות: לא מספיק ערוץ ספורט, עכשיו יש ערוץ לספורט אתגרי. לא מספיק ערוץ סדרות אמריקאיות מפגרות, עכשיו יש ערוץ סדרות אמריקאיות מפגרות שבכולן הולכים מכות (AXN, נניח).

אם כל כך טוב, אז מה רע? הרי מי שאוהב את גיא פינס, ישמח לקבל ערוץ שמשדר 24 שעות ביממה ראיונות מפנקים עם כוכבים מפונקים - נו, מה הבעיה?

בעיה אחת, קטנה, היא שרוב הערוצים הללו נועדו רק כדי לתת להעשיר את חווית הזיפזופ של הצופה, לא לתת לו תוכן ממשי. הם לא מצפים שתבהה בהם יותר מעשר דקות ביום. אבל הבעיה הגדולה יותר היא עם הערוצים שכן מספקים לך בדיוק מה שאתה רוצה.

אין משמעות לחוייה טובה בלי חוויה רעה. אין משמעות לספורט בלי חדשות, לבלט בלי קולנוע, לספרות בלי מוזיקה. אין משמעות להיפ הופ בלי ג`אז. צ`רלי פארקר לא היה קיים בלי סטרווינסקי, וסקורסזה לא היה קיים בלי רוקי מרציאנו, המתאגרף האיטלקי האגדי.

לכאורה, החלוקה לז`אנרים היא עדות לכוחו של הצופה לקבוע את תוכן השידורים שהוא מקבל. למעשה, החלוקה נוחה לזכיינים. קל מאוד לאסוף שוב ושוב את אותם חומרים, ולמחזר אותם תחת שם קוד אחר. הרבה יותר קשה ליצור משהו חדש, משמעותי.

ערוצי הסדרות והסרטים עשו מהמיחזור-לפי-נושא דרך חיים. לא מזמן ראיתי באחד מהם פרומו לערב סרטי לוליטה דוידוביץ`. לוליטה דוידוביץ`! כמה מפתיע היה לגלות שהערב הזה מורכב משלושה סרטים, בשניים מהם היא מופיעה בתפקיד משני, ושלושתם הוקרנו בחודשיים האחרונים באותו ערוץ בלי שום סיבה מיוחדת.
אז נכון, שאפשרות הבחירה היום גדולה בהרבה מזו שהיתה לפני עשר שנים (לעזאזל, היא גדולה בהרבה מזו שהיתה יום לפני ש"יס" עלו לאוויר, שנה וקצת). אבל מה שהיה חסר תמיד בישראל - וכנראה ימשיך להיות חסר - הוא ערוץ שנותן לך הכל, אבל טוב. שנותן לך גישה לעולם כולו, שאומר לך משהו על חייך. שמגיש תמונת עולם המעניקה משמעות לתחרות הקפיצה במוט בשידור ישיר, כמו גם לסרט הקולנוע שבא אחריה.

ערוץ כזה הוא בלתי אפשרי, באקלים השידורים הנוכחי, משום שהוא אינו מגדיר את הצופים שלו. כולם יכולים לצפות בו, וכולם גם יכולים להתעלם ממנו. הוא ערוץ שהקמתו ותכנונו דורשים מחשבה, יצירתיות, ורצון להגיד משהו - תכונות שדי באחת מהן כדי להביא את הזכיין להתקף עצבים פתאומי, שהתרופה היחידה לו הידועה לאדם היא התקף מקביל של שליחת מכתבי פיטורין.

מה נשאר? לחכות לפס הבאמת-רחב. זה שיהפוך את הטלוויזיה שלך לספריית וידאו, ויאפשר לך לשוטט במרחבי הכישרון האנושי כאוות נפשך.

ועד אז, להציף את הלווין באי-מיילים נזעמים, על שהפכו את "יס פלוס" לשלולית מסריחה של שידורים חוזרים.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by