ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
"אני רואה פגיעת מציאות!" 

"אני רואה פגיעת מציאות!"

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרגע בו הדרמה נושקת למציאות והכל מתחיל להתערבב. דודה ג`וליה והכתבן
 הרגע בו הדרמה נושקת למציאות והכל מתחיל להתערבב. דודה ג`וליה והכתבן   

הנה עוד סרט של ג`ון אמיאל, האיש שעוד בצעירותו היה חתום על יצירת מופת אחת ("הבלש המזמר" של דניס פוטר), ומאז מתחלקת יצירתו הקולנועית לשתיים: סרטי מתח שבלוניים שהאולפנים שוכרים אותו לביים, מתוך הנחה שאין כמוהו יודע לשלב בין תסריט מותח לקצב קולנועי כמעט קומי; וקומדיות קטנות, מענגות, יוצאות דופן, שאף פעם לא דופקות קופה, אבל תמיד משאירות טעם של עוד. "הדודה ג`וליה והכתבן" - שהיה צריכה להיקרא בעצם "הדודה ג`וליה והתסריטאי" - הוא אחד מאלה.

פדרו קרמייקל הוא תסריטאי ברדיו, בימים שבהם לא היתה טלוויזיה, ודרמת רדיו טובה יכלה לרתק מיליוני אנשים. הפעם אלה אינם מיליונים, רק תושבי עיירה לא גדולה לשם מגיע תסריטאי מזדקן, פעם מפורסם, ועדיין מלא תשוקה ל"פגיעת מציאות" כמו שהוא קורא לזה - הרגע בו הדרמה נושקת למציאות והכל מתחיל להתערבב.

והעניינים אכן מתחילים להתערבב. פיטר פאלק באחת ההופעות המושלמות והמענגות ביותר שלו, הוא התסריטאי המרדן, והוא מכניס את חבורת הקריינים-שחקנים שלו לצרות גדולות.
 

זה מתחיל מקבוצת אלבנים שמחליטים לפוצץ את התחנה כי נעלבו ממשהו בתסכית; זה ממשיך עם סיבוכם במתכוון של השחקנים עם טקסטים אישיים וחושפניים - גילוי עריות, גזענות, ועוד - שלא העלו על דעתם לומר בשידור חי; וזה מגיע עד לסיפור התאהבותו של בחור צעיר ממחלקת החדשות בדודתו הסקסית. לתדהמת הבחור הוא מוצא משפטים אינטימיים שנאמרו בסודי סודות לאהובתו בלהט התשוקה, מככבים בתסכית של יום למחרת.

הדודה היא ברברה הרשי הנהדרת, שחקנית רבגונית ומלאת חום, שנדמה שהקריירה שלה די התבזבזה על סרטים ללא תסריטים. לא במקרה הזה.

המינוס היחיד הוא קיאנו ריבס, שחקן עם עומק רגשי שדג זהב לא היה מסוגל לשחות בו בלי לדפוק את הראש בקרקעית, ואינטליגנציה שאם היתה קצת יותר נמוכה, היו צריכים להשקות אותו פעמיים בשבוע. מצד שני - הוא משחק אהבל צעיר, וזה בדיוק מה שהיה בזמן צילום הסרט (היום הוא כבר לא צעיר). ככה שלא נורא.

בין השחקנים הקריינים ניתן למצוא כמה הופעות אורח מרנינות: ג`ון לה-רוקט המצויין ("בית דין לילי", "ג`ון לה-רוקט שואו"), באק הנרי, דן הדיה, פיטר גלגר ואליזבת מגאוורן. מי שישים לב יוכל לתפוס הופעות קצרצרות של ווינטון מרסליס ולהקתו בתור התזמורת של התחנה (מרסליס כתב את המוזיקה לסרט), ואת האחים נוויל כזמרי הבית.

אך מי שעושה את הסרט הזה הוא פיטר פאלק. בתור תסריטאי הוא מנסה ככל יכולתו להכניס את שחקניו למצב הרוח הנכון, ומופיע לא פעם לשידור כשהוא מחופש: לעוזרת בית, לרבי, למנתח, לכבאי ולקרדינל נוצרי. דומה שאמיאל מצא בפאלק את בן הזוג הנכון לסוג כזה של קומדיה: שנון, מורכב, עוקצני, אך גם אוהב אדם שזה ממיס.

הדודה ג`וליה והכתבן; TCM, יום שלישי 18:30
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by