ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
האחים טבריה בהר הקסמים 

האחים טבריה בהר הקסמים

 
 
האחים טבריה

כדי לבחור בחיים, נאלצים שוב האחים טבריה לעבור הרפתקאות מחרידות. הפעם, הם נפגשים עם קיקרו, ושומעים ממנו על אוננות, אביזרי התרוקנות ניידים, חידות מחוכמות והומור ויזואלי קשה. האם הגיע אחת ולתמיד קיצו של הסיפור שאינו נגמר?

 
 
 
 
 
 
 
 
 

אקספוזיציה

היתה זו אהבה. אהבה אמיתית, ואפילו לאחים טבריה לא היה מה לעשות בנוגע לזה. דבר מותם, שהיה עד עתה מוחשי לחלוטין, קיבל לפתע גם מימד מטאפורי - דבר שהפך את כל העסק להרבה יותר עצוב עבור כולם. "אף אחד לא אוהב את ריחו של המוות, אבל אין מי שיכול לסבול לאורך זמן את נוכחותו המעיקה על גזע המוח", ציטט מישהו את קיקרו, אבל אף אחד לא התרשם, מפני שבגן עדן מנגבים על קיקרו את הרגליים מהחרא של היקום, לפני שנכנסים לאלוהים. למרות זאת, החליטו השניים שלתפוס איתו שיחה לא יכול להיות רעיון כל כך רע. "גם לנגב צריך לדעת", אמר אחד מהם בידענות, והשניים נופפו בכנפי המלאך הצחורות שלהם אל המקום בו היה החכם הקדמון פרוש.
 
 
"העניין עם האהבה", הוא פתח בלשון עניינית, "הוא שבני האדם הפכו אותה עם השנים להרבה יותר ממה שהיא. בימינו, היתה האהבה סוג של מתנה קטנה, כמו הדוגמיות שמחלקים בסופר, או הגרם הנוסף של הקריסטל שמקבלים כשצוברים עשרה ניקובים. ככל שחלפו השנים, היא הפכה לסוג של אידיאל נשגב כל כך, עד שכל תיכוניסט דרוס שמנגב עלי את המעיים שלו בכניסה, כבר יודע לדקלם שזה כל מה שהוא היה צריך בשביל לעשות את החיים שלו לקצת פחות אומללים. אבל האמת היא שהרבה יותר חשוב להביא ביד".
 
 
"גם הבלבול הנפוץ בין געגועים לאהבה הוא עניין של הזמן האחרון. את כל מה שאני יודע על הרגשות שלי, למדתי מאינטרוספקציה ממושכת ושיחות עם אנשים חכמים ממני, כשמצאתי כאלה. מה שקורה עכשיו, הוא שמנגבי החרא הקטנים, עם הנייקי וסנדלי השורש הקוקסינליים שלהם, למדו את כל מה שהיו צריכים לדעת על עצמם מ"אישה יפה", עם ריצ`רד גיר וג`וליה רוברטס, ושורה של כוכבי משנה לא ידועים, שבינם ובין התהילה הפרידה תמיד חומה דקיקה של זכוכית אטומה. הם לא מבינים שהדברים האלה יותר חזקים מאיתנו - וכמו להשתין בתחתונים, אי אפשר להכריח אותם להתרחש".
 
 
 
"בעייה קריטית אחרת, שאותה אני דווקא זוכר מאז ומעולם, היא שכולם חושבים שכל החרא מתנגב עליהם, ושלאף אחד אחר לא מסריח. אני מצטער על הלשון הבוטה, אבל זה מאוד מחשל להיות המחצלת של הקוסמוס. צרות האופקים הפרטית של הצרות, כפי שאני מכנה את זה, גורמת לנו לאדישות בלתי נתפשת כמעט למצוקותיהם של האחרים, כםי שמתבטאת באופן המובהק ביותר בלהיט הפעולה "טאנגו וקאש" מ-1989, עם סילבסטר סטאלון, קורט ראסל, טרי האצ`ר, ג`ק פאלאנס, ושורת כוכבי משנה שאלמוניותם עולה רק על מיותרותם. וזאת בדיוק הבעייה איתנו. גם אלמוניותנו עולה רק על מיותרותנו, אבל כל אחד רוצה לחשוב שהוא קורט ראסל, ולהתעורר לצידה של גולדי הון".
 
 
קיקרו היה ללא צל של ספק סוג של אידיוט מהסוג העלוב ביותר, וגם האחים טבריה לא איחרו לגלות זאת. חוכמתו שיצאה למרחקים, היתה עדיין בגדר חידה בלתי מפוענחת עבורם, אולם לא היה זה הזמן להיטרד בשאלות כל כך לא רלוונטיות. האפשרות היחידה שעמדה בפניהם היתה לשכוח.
 
 
למכשף המשונה שאליו הלכו כדי לשכוח, היה שיזוף מלאכותי וחיוך נבון. "אני יכול לגרום לכם לשכוח", הוא שח חרש, "אבל זו פרוצדורה קצת דוחה. אתם תשכחו את שמכם, איפה שמתם את המפתחות, וגם עלולים להתחיל לאכול סלרי". סלרי? "סלרי. מתאים?". אבל האחים טבריה לא היו בטוחים שברצונם לשכוח. למרות שברור היה שהדבר יסדר להם את המוח טוב טוב, ולמרות שבהחלט אהבו סלרי, הם לא רצו לחשוב שכל מה שעברו היה לשווא. "אתם לא רוצים לחשוב שכל החיים שלכם היו לשווא, נכון?", ניחש המכשף בעורמה מחוייכת.
 
 
הצדק היה עימו. האחים טבריה ביקשו מהחיים את הבלתי אפשרי, כשקיוו לשכוח ולזכור גם יחד. מרגע שגילו את האהבה, לא העלו על דעתם לוותר עליה בתמורה לשיכחה וקצת סלרי. הדברים נראו לרגע חסרי מוצא כמו האסלה בדירה של אדם. עננים כהים כיסו את מגדל השן של השניים במעטפת עבה של מזג אויר מבשר רעות, כשלפתע, מן החשיכה, הגיחה דמות לבושה לבן וקורנת אור. היא הציגה עצמה כאימם האמיתית של האחים, אך היה בה משהו מפניו של ג`ף ברידג`ס. "אתם חייבים לקחת את הדברים בקלות", היא אמרה ברוך. "הכל יסתדר כמו שצריך אם רק תתנו לדברים לקרות".
 
כמו מחשבותיו של מרקסיסט שזוכה בלוטו, הכל הפך לפתע ברור יותר. העניין הוא לעולם לא כמו שהוא נראה תחילה, וכל הפרמטרים המטושטשים, הופכים הרבה יותר בהירים בפרספקטיבה של זמן. האחים טבריה בחרו בחיים, ויצאו את שערי גן עדן עם שקיות הדולרים על כתפיהם, כשחיוך רחב של תקווה חדשה על פניהם. השחור בשמיים פינה את מקומו לכחול בהיר, וענני נוצה לבנבנים המטירו רסיסי צ`רי קוק על גרונם הניחר. "האמנם תעלה פעם גם מקרב חג-המוות העולמי הזה, מתוך אש-קדחת זדונית זו, שהציתה מסביב את רקיע הערב המוריד גשמים, האם תעלה ותבוא פעם גם מכאן האהבה?".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by