ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
עיניים עצומות לרווחה 

עיניים עצומות לרווחה

 
 
שקד

והשבוע: בנות סקס והרשת משחקות ב"פרה עיוורת". איך משחקים? פשוט מאוד: פוגשים בחור בצ'ט, קובעים איתו, ועושים את זה בלי לראות אחד השני קודם. זה יכול להיגמר באכזבה, אהבה או סתם פאדיחה. מניסיון

 
 
 
 
 
 
 
 
 

בלית ברירה, הקסם אבד ופיצוצית לא יכלה לצאת באותה האווירה בה נכנסה. הם נאלצו להוריד את הכיסויים ולעבור בסלון כידידים ותיקים. פיצוצית דווקא שמחה שהוא ליווה אותה לאוטו בשכונה המפחידה שלו, אך שמחה פחות כשקמה בבוקר וגילתה שהיא מכוסה שטפי דם סגולים ושיש לה דלקת בשתן. "הפרה עיוורת הזאת זה קטע חזק של אדרנלין, שאת לא מרגישה מה קורה אתך. בגלל החושך והאנונימיות אנחנו מרשים לעצמנו להיות קצת יותר אגרסיביים וקולטים את זה רק בדיעבד. עכשיו אני תקועה עם התוצאות", היא רוטנת.

ההתנסות של פיצוצית לא הרתיעה את שלגיה. היא החליטה שאצלה זה יהיה אחרת. אותו יום היא הכירה בצ`ט את דניאל, ארגנטינאי במקור, דוקטורנט לפסיכולוגיה, שהתלהב מהפנטזיה והבטיח להיות מאהב לטיני סבלני ועדין. לשלגי לא היה אומץ להופיע בפתחו של בית זר אז הוחלט שהוא יגיע לביתה. שעות לפני כן היא כבר העסיקה את עצמה בהכנות של מוסיקה ונרות, קנדומים ומים ליד המיטה, אך עדיין רעדה כעלה נידף כשנשמעה הדפיקה בדלת.

היא השתדלה לא לחשוב על כך שמאחורי הדלת עומד אדם זר שעומד לגעת בה. ואכן, זה היה בדיוק כמו שהיא חשבה וכמו שהוא הבטיח. כל כך עדין ומרגש, ששלגיה החלה לתהות איך דניאל נראה ואף העזה לפנטז שאולי ייצא מזה משהו. "אוי תתבגרי כבר, איזה קשר נורמלי יכול לצאת ממשהו שמתחיל בפרה עיוורת?", היא מדמיינת את פיצוצית נוזפת בה, אך הסקרנות גוברת ואינה מרפה. שלגיה מרגישה שהיא אינה יכולה לתת לו ללכת לפני שיוריד את הכיסוי. היא עשתה אהבה עם האדם הזה, היא חלקה איתו פנטזיה נפלאה והיא לא תדע מנוחה אם לא תראה את פניו.

למזלה גם דניאל היה סקרן. הם ספרו עד 3 והורידו את הכיסויים ואחר כך שכבו עוד פעם בלעדיהם. למחרת הוא הזמין אותה לארוחה ומאז הם ביחד. "זה כל כך שלגיה. רוב הבנות מחפשות משהו רציני ברשת ונופלות רק על סטוצים, וזאתי עד שהלכה על סטוץ יצא לה מזה קשר", אני מקטרת. מבין שלושתנו נותרתי דווקא אני עם חובת ההוכחה שהאגדה אפשרית, למרות הקשיים הלוגיסטיים והסקרנות האנושית.

גם אני בחרתי בבית שלי, כדי לשלוט בלוגיסטיקה, ולמדתי מלקחיי קודמותיי. על הכיסוי של לופטהנזה שהועבר אלי בירושה, קשרתי גם בנדנה וכך הנחתי גם את גלעד, מעצב גרפי בו נתקלתי ברשת. השיחה איתו אפילו לא היתה מעניינת במיוחד. דאגתי לכך שהוא לא יהיה מספיק מסקרן עבורי כדי שלא אתפתה לשקול התרה של מערך הקשירות. ומה אומר לכם? לאדרנלין של הזרות והגישוש ההתחלתי אין תחליף. אבל פנטזיה ומציאות לחוד.

גלעד לא היה בחור רגיש במיוחד ולא הקדיש את הזמן הראוי לחקירת הגוף הזר שמולו. הייתי אומרת שהוא די חירבש את הפנטזיה והתנהג כמו הגבר המצוי, כי תוך חמש דקות הוא כבר היה בתוכי ותוך חמש דקות נוספות הוא היה בחוץ. כן, אני יודעת שזה נורא אטרף, אבל לא, אי אפשר עוד פעם בעוד שעתיים, זה לא עובד ככה בפרה עיוורת, הרגשת הראשוניות הזאת יכולה להתרחש רק פעם אחת ואתה פספסת אותה. תוך עשר דקות הוא כבר היה למטה באוטו, ואני עמדתי בחלון, עם הבנדנה והלופטהנזה מופשלים על המצח, והבטתי באחוריי הפונטו הכחולה שלו עוזבת את המקום. אז הנה עשיתי את זה. אין לי מושג איך הוא נראה וזה גם לא ממש מעניין אותי. טכנית, הכל (חוץ ממנו) דפק כמו שעון.

לאחר כמה חודשים בקושי זכרנו את זה, הכל נראה כל כך רחוק. שלגיה ודניאל די התביישו בצורה בה נפגשו והדחיקו את זה לחלוטין. שלגיה התחילה להאמין בעצמה שהארוחה מהערב למחרת היתה הפגישה הראשונה שלהם. באחד הימים, נתתי לשלגיה פתק עם הטלפון של הספר שלי, אייל, שתקבע אצלו תור. רק כשהטלפון כבר צלצל בצד השני, קלטנו שזה לא הפתק הנכון ושיש עליו הסבר איך להגיע לבית ביפו. "הלו?", ענה אייל, בהחלט לא הספר שלי. ניתקנו מיד ושלגיה נראתה מבוהלת במיוחד מהתזכורת הממשית הפתאומית לפנטזיה. "היי פיצוצית, את מדמיינת את שלגיה מסתפרת אצל הפרה עיוורת שלך?". אותי זה הצחיק.

ועדיין, אנדרטת הזכרון הרשמית לאגדה האורבנית שלנו היתה אצל פיצוצית. הכיסוי של לופטהנזה מצא את המנוחה והנחלה במיטתה, מסביב לעיניה של בובת פרה, אשר מדי לילה פיצוצית הביטה בה וחייכה. "שרמוטה שרמוטה, אבל עדיין ישנה עם בובות", סיננה שלגיה.

ומה עם הפנטזיות שלכם? ספרו הכל לשקד
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by