ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
מגזין 
רשת הרעב של אנה 

רשת הרעב של אנה

 
מגזין |
 
אורי ברקוביץ`

הן בחרו לחיות בתת משקל, מעודדות זו את זו להמשיך, ולאחרונה הקימו טבעת בלוגים חשאית לעידוד האנורקסיה. הכירו את "פרו אנה"

 
 
 
 
 
 
 
 
 
לפעמים הבטן כבר כואבת מקרקורים..
אני כל כך רעבה.. עד שהבטן כברר כואבת..
אבל אני לא ישבר.. אני יחזיק מעמד..
אני יעשה הכל בשביל להיות אנה..
כל כך קרר לי..אולי הרעב טיפה גורם לי להרגיש טוב..
אבל אני עדיין רואה תשומנים המגעילים האלהה..בעע
שונאתת את עצמייי!

(מתוך בלוג של פרו אנה בישראבלוג)
 
(תמונת Thinspiration, מתוך הבלוגים של פרו אנה)
 (תמונת Thinspiration, מתוך הבלוגים של פרו אנה)   
סביר להניח שרובכם לא מכירים אותה, אבל עבור נערות רבות ברחבי העולם היא החברה הכי טובה, ודמות שממנה הן שואבות השראה וכוח 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, 365 ימים בשנה. הן חולמות עליה, מדברות איתה, וכשנדמה שאף אחד לא נמצא בסביבה – היא תמיד שם בשבילן. או כך לפחות הן חושבות. השם שלה הוא "אנה".

ואל תתפלאו אם מעולם לא שמעתם על המורה הרוחנית המפורסמת. כי אנה היא לא דמות בשר ודם. אנה היא כינוי לאחת ההפרעות הנפשיות הקשות והמסוכנות ביותר – האנורקסיה – הפרעת אכילה הגורמת ללוקות בה לאבד ממשקלן באופן שבו כבר להן עליו שליטה, ואף מביא במקרים רבים למוות.

גם העובדה שמדובר במחלה שאחוזי התמותה שלה גבוהים ביותר – 5-15% לא מרתיעה את ה"אנות", מעריצותיה של אנה. עבורן אנה, האנורקסיה, אינה מחלה אלא דרך חיים. זה לא שהן רוצות למות, וזה לא שהן לא רוצות לאכול. הן פשוט רוצות לאכול כמה שפחות, להיות רזות כמה שיותר, ולעולם להישאר בשליטה עצמית.

ל"תנועה" הבלתי רשמית שלהן קוראים פרו-אנה (בעד אנורקסיה) ורשת האינטרנט היא המקום שבו היא פורחת ומלבלבלת. שם, באתרים, בפורומים ובבלוגים הן משתפות אחת את השנייה בטריקים שיאפשרו להן לאכול כמה שפחות אבל להמשיך לחיות, מעודדות אחת את השנייה להחזיק מעמד ולהמשיך לרזות ומשמשות משענת ונחמה ברגעי המשבר. שם הן חולקות את רגשי האשם, את הכאב שבאכילה, את השמחה שבהורדת משקל. חלק משוויצות בתמונות של עצמן. אחרות מציגות לראווה את תמונות הת'ין-ספריישן (Thinspiration) שלהן – אותן מודלים לחיקוי כמו דוגמניות, שחקנית, או סתם נשים רגילות שרזונן מעניק להן את מה שהן מכנות "טריגר" - המוטיבציה להמשיך לרזות.
 
תופעת הפרו אנה בישראל אינה נחשפת כאן לראשונה. כבר ב-2003 פורסם באתר האינטרנט של מעריב דבר קיומו של פורום ששמו "פרו אנה" בהיידפארק. הפירסום אז עורר זעזוע רב (אבל מעט מאוד רעש) ובעקבותיו הטילה הנהלת היידפארק על פעילותו מגבלות קשות, שלמעשה ביקשו לסרס אותו ולהפוך אותו לפורום רגיל לתמיכה בהפרעות אכילה. בסופו של דבר, נסגר הפורום לחלוטין. חברת הכנסת זהבה גלאון, שהתראיינה אז לכתבה טענה כי "במקרים שעלולים להוביל למוות יש לעשות הכל, גם במחיר של בלימת חופש הביטוי שהוא ערך נעלה". בהיידפארק, אתר שמאפשר ביטוי ללא מעט תופעות שוליים אחרות, לא ממש התלהבו מהניסיון לסתימת הפיות. "אחת הסיבות שחשבנו לאפשר את קיומו של הפורום, היא שאולי תהיה כאן הזדמנות לרשויות להכנס לתוך קבוצה שכזו ולנסות להשפיע", טענו שם. אנשי היידפארק הוסיפו גם פנייה אישית לגלאון: "נסי כעת להשפיע על הבנות בפורומים עלומי שם בחו"ל".

אז זהו, שמסתבר שאין בכך ממש צורך. הבנות הללו לא היו צריכות מעולם לפנות לפורומים עלומי שם בחו"ל. זמן קצר לאחר שנסגר הפורום בהיידפארק שוחחתי עם מ' ממודיעין. היא היתה אז כבת 18, ונחשבה לאחת ממובילות הפורום שנסגר. לדבריה, בנות פרו-אנה פשוט החלו לפתוח פורומים סודיים בתפוז ובהיידפארק, שנשאו שמות כיסוי תמימים שלא הסגירו את העובדה שהם עוסקים בעידוד אנורקסיה. מילות קוד הומצאו ושוכללו לדרגת אומנות. הפורומים שנתפסו - הוחלפו מייד בחדשים, קשים יותר לאיתור, מבלבלים יותר.
 
 

אנה פותחת בלוג

עליית המודעות לבלוגים, יומני הרשת, דוגמת ישראבלוג והבלוגיה של תפוז, שכללו עוד יותר את אמצעי התקשורת של בנות אנה והעניקו להן קרקע פוריה עליה יכלו לפרוש את משנתן כמו גם לחלוק ולשתף את שותפותיהן לדרך (וסתם מציצנים). הבלוגים, כדרכם של בלוגים, אינטימיים הרבה יותר, מאפשרים לפרסם בקלות לינקים, תמונות, ומהווים קרקע נוחה לדיון אינטימי. בישראל, כמו בעולם, בינם לבין עצמם מקושרים הבלוגים הללו באמצעות טבעות (רינגים), המרכזים את כל הבלוגים השייכים לאותו נושא.

אחת מהבלוגריות הישראליות הטריות היא אליזבט (שם בדוי), בת 24, סטודנטית לרפואה אלטרנטיבית מאיזור הצפון. בדצמבר 2005 היא פתחה בלוג המאפשר הצצה נדירה אל חדרי ליבה של מי שמגדירה את עצמה כ"אנה" כבר שנים ארוכות. חלק אחר של הבלוג מוקדש לניסיון להסביר את דרך החיים שבחרה.
 
מהי אנה?

אנה זה לא מחלה. נראה כי אנשים ממש לא מבינים זאת משום מה.
בתודעה החברתית התפיסה המקובלת היא שבנות האנה הן בנות
שלא אוכלות כלל, הורגות עצמן בפעילות גופנית ושכל הדבר מסתכם בדיאטה.
אנה זאת דרך חיים עם עקרונות מאוד ברורים למעשה ומטרות גם כן.
אחד העיקרונות שמהווה גם את מטרת האנה הוא שליטה מלאה בחיים ובעצמי.
ההתעלות על עצמי הינה עבודה קשה המתבצעת מדי יום ביומו
והתזונה הינה רק אחת הדרכים לבצע זאת. ההתעלות מעל האינסטינקטים
הבסיסיים היא ההופכת אותנו לבני האדם. וההצלחה נותנת סיפוק רב.
החרטה על כל "חטא" עצומה גם כן, וזאת עוד סיבה טובה להשקיע ולהצליח במעשה.
זאת דרכינו לטוהר. והטוהר הזה הוא לא רק של הגוף , אלא גם של הנפש.

(מתוך בלוג של פרו אנה בישראבלוג)
 
(תמונת Thinspiration, מתוך הבלוגים של פרו אנה)
 (תמונת Thinspiration, מתוך הבלוגים של פרו אנה)   
"אנה, במילה אחת, היא נקמנית", אומרת אליזבט בראיון ל"חיים ברשת", בו היא מתייחסת גם לסכנות הטמונות בדרך החיים הזו. "אם אתה לא מתייחס לזה בכבוד הראוי ומשקיע לזה המון מחשבה מידי יום, היא מכה בך חזרה והופכת להיות מסוכנת. אם אתה פועל לפי כל האספקטים של אנה – הרוחני, הנפשי, הפיזי ולא מתמקד בדבר ספציפי אחד, אתה מוצא בסופו של דבר איזון. אבל ברגע שאתה מתקבע בצד אחד של הנושא, כמו המזון, אז זה באמת משתלט עליך".

אליזבט טוענת שלמרות שגם אם היום היא נמצאת בשליטה, זה לא תמיד היה כך בעבר. "בפעם הראשונה שנכנסי לדבר הזה לא הצלחתי למנוע את איבוד השליטה אבל זה היה כיוון שנכנסתי מסיבות לא נכונות לחלוטין - בגלל מישהו שפגע בי וגרם לי להרגיש לא טוב עם עצמי. הדבר היחידי שנסיתי לעשות זה לרזות ואז זה השתלט על הכל".
 
גם היום שואפת אליזבט שגובהה 1.70 מ', להפחית ממשקלה, העומד על 66 ק"ג. המטרה שלה היא "להגיע ל-50 ואז נראה". בעבר כבר הצליחה אליזבט לרדת למשקל של כ-49 ק"ג, אולם בעקבות התערבות של משפחה וחברים היא עברה תהליך אותו היא מכנה "שיקום" או "פיטום". משקלה, שעל פי הרופאים אמור לעמוד על 63 ק"ג, הוכפל והגיע ל-95 ק"ג. על השנים הללו, היא מספרת: "סבלתי מכאבים, בצקות... במשך כ-6 שנים חייתי את חיי בעירפול. ללא יכולת להרגיש כלום. הכרחתי את עצמי לחייך מול חבריי ומשפחתי. לא יכולתי לקלוט את עצמי במימדים הללו. הגוף שלי קרס תחת העומס של עצמו". היום, בניגוד לעבר, מצליחה אליזבט להתמיד בדרכה: "אז הייתי יכולה ליפול לימים של בולמוסים אכזריים והקאות אחרי זה. היום אני בתקשורת טובה עם הגוף שלי ומקפידה לשמור על צרכיו הבסיסיים".
 
אתמול אכלתי גג 250 קלוריות אבל שרפתי אותם בחדר כושר.
היום אכלתי רק חצי פתית וחצי כוס נס קפה כי הייתי חייבת
בשביל לקחת תכדור חובה ארוחת בוקר. אני מקווה ביחד נצליח...
אני שמחה שיש לי קשר לרובכם במסנג'ר ובאייסי.
אני חייבת להודות שאתן ממש עוזרות לי... ותודה על התמיכה והעידוד:]]

• • •

לא רוצה אוכל! לא רוצה שומנים!לא רוצה טיפול! לא רוצה מחזור!
רוצה להיות ילדה קטנה שוב, רוצה להיות שלד, רוצה עצמות, חולשה, סחרחורות, רעב.....

(מתוך בלוגים של פרו אנה בישראבלוג)
 
(תמונת Thinspiration, מתוך הבלוגים של פרו אנה)
 (תמונת Thinspiration, מתוך הבלוגים של פרו אנה)   
אליזבט מעידה על עצמה שהיא נוקטת זהירות רבה במגע שלה עם גולשות המתעניינות בנושא. אם תפנה אליה, דרך הבלוג, נערה בת 16 שתספר לה שהיא רוצה להיות אנה, היא מבטיחה ש"קודם כל לנסות לברר מה באמת היא רוצה, כיוון שאם נכנסים מן הסיבות הלא נכונות זה פוגע". אם יתברר לה כי מדובר במועמדת שלא רוצה רק לרזות אלא מוכנה לאמץ את כל אורח החיים של 'אנה', היא תמליץ לה "לקחת נושא כלשהו בחיי יומיום, שהרבה פעמים זה האכילה, ולנסות להכניס אותו למסגרת של שליטה עצמית". לשם המחשה, אם אותה נערה "זוללת חמש פעמים ביום", היא לא תגיד לה לאכול פחות אלא "לעשות רשימה של מה שהיא אוכלת ואז להוציא משם דברים שמזיקים".

מאז שהקימה את הבלוג, מספרת אליזבט, היא מקבלת המון תמיכה ואף יצרה קשר עם בנות רבות באמצעות המסנג'ר וה-ICQ. " הצלחתי למצוא בנות שקשורות בנושא באמת ולא וונאביז – בנות שמעוניינות בהרזיה ודיאטה וחושבות שאנה זה מגניב ו-in, אבל לא בדיוק מבינות מה העניין בזה". לטענת אליזבט, "דווקא האיסור הוא זה מושך הרבה בנות, שנמשכות לזה מטעמים לא נכונים – גם להיות רזות ופופולריות וגם כדי לקבל יחס - אני אנורקסית, יש לי בעיה, תתייחסו אליי; זה הופך לפגיעה עצמית כדי לקבל תקשורת מהסביבה ומדובר במצב מסוכן שלא נכון להגיע אליו".
 
לטענה לפיה בלוגים ופורומים של פרו-אנה מעודדים בנות לפגוע בעצמן, מביאה אליזבט דוגמה הפוכה - סיפור על בחורה שכשעתיים לפני הפעם הראשונה שבה יצרו קשר לראשונה, "היא בלעה כמות עצומה של כדורים וחתכה את עצמה. עכשיו אנחנו מדברות כמעט כל יום וכבר שבוע היא לא פוגעת בעצמה".

סיטואציה לפיה היא תיאלץ לסגור בעל כורחה את הבלוג היא בהחלט לא רצויה בעיניה – "זה יכול להיות קשה מאוד כי אתה גם נשאר לבד עם עצמך וגם צריך להתמודד עם ההתנגדות של הסביבה". אליזבט מסכימה אמנם ש"ישנן בנות שיכולות לתפוס את הרעיון בצורה לא נכונה, להיסחף, ולהיפגע", אולם בסופו של דבר "לכל דבר טוב יש גם צד רע או מסוכן. במקרה זה היתרונות עולים על החסרונות".
 
אני מודה, אני מכורה לאנה.
היא הפכה את חיי לבעלי משמעות!
כל בוקר אני קמה במטרה בגלל אנה.
כל לילה אני הולכת לישון עם הרגשה טובה -
שהצלחתי במטרה שלי היום ושהייתי חזקה ויציבה.
או שאם נכשלתי באותו יום - הלילה יהיה קשה
וכולי אתמלא בהרגשה של חסרת אופי ומשמעת עצמית,
כי סתרתי את אנה ואת הרצון שלי ונתתי לאוייב לחדור ולנצח.

• • •

פוסט עיצות
- צילום: צלמי את עצמך, את גופך. מצד אחד את יכולה להגעל
או מצד שני את יכולה לאהוב את מה שאת רואה.
- עצמות: געי בהן, תמששי אותן והסתכלי בהן.
תדעי שאם תבלסי עכשיו זה עלול להגמר בחוסר ראיה שלהן.
(מכיוון שהבטן וחזה מתנפחים והעצמות נכנסות פנימה)
- תנעלי את עצמך בחדר (אם דברים מנטאלים לא יעזרו
כנראה שרק צער פיזי דרסטי יעזור)
- תעשי בולמוס קרח (זה נחמד,זה קר, ויגרום לך רק להכנס למיטה,
וזה ממלא לתקופת זמן מסויימת, אה וזה גם שורף קלוריות)

(מתוך בלוגים של פרו אנה בבלוגיה של תפוז ובישראבלוג)
 

יש אנה ויש אנה

על אף שהסבריה נשמעים מלומדים ומנומקים, ההגדרה של אליזבט ל'אנה', איננה היחידה. קיים קושי רב להגדיר מושג, שלא בלבד שהוא איננו מדעי, אלא שהוא משתנה תדירות, בהתאם לדוברים. על הקושי בהגדרה של פרו אנה, עמדה ג'ן דטקה, בוגרת אוניברסיטת ניו-יורק (NYU) שלמדה לראשונה על תופעת הפרו אנה ב-2001, ואף חקרה אותה בשנתה האחרונה ללימודיה. מקצת מימצאיה היא מפרסמת באתר ana.makeupyourmind.nu.

בין השאר היא מתארת את הקושי שבמתן הגדרה מדוייקת למונח וטוענת כי קיימים הבדלים עצומים בין ההגדרות השונות. בעוד חלק מבנות 'אנה', כמו אליזבט, טוענות שאין מדובר במחלה כי אם בסגנון חיים (לייף-סטייל), אחרות מודות כי אכן מדובר בהפרעת אכילה, אולם הן בכל זאת אינן מוכנות לקבל טיפול או טוענות שהן "בשליטה ומסוגלות להפסיק בכל רגע". המאפיין הרחב ביותר לפרו-אנה, נטען, הוא שכולם מתנגדות לקבל טיפול בבעייתן. הצרה עם ההגדרה הזו היא שלמעשה רוב האנורקטיות, בין אם הן פרו אנה ובין אם לאו, אינן מעוניינות לקבל טיפול. גם מאמר שפורסם ב-2002 באתר המרכז למחקר סוגיות חברתיות (SIRC) מציין את אי המוכנות לקבל טיפול כמאפיין העיקרי של פרו אנה, ושל אחותה פרו מיה (פרו-בולימיה): "אם את פרו אנה, אזי בהגדרה בחרת בלב שלם לחיות כאנורקסית, לפחות לעת עתה".
 
אני לא מנסה להיות אנורקסית בכוח.
זאת פשוט..דרך החיים שלי.
כל הקטע של הדיאטות התחיל אצלי עוד מילדות.
גיל 12-11. ילדה תמימה, תקועה בבועה שהכל בסדר.
שכולם אוהבים אותה.
אטומה לסביבה, לעצמה. אטומה לגוף שלה.
אטומה למשקל העודף שלה.
יום אחד הבועה שלה מתנפצת;
היא מגלה את האמת המרה, הכואבת,
שהחיים שלה סובבים סביב המשקל, סביב האוכל.
אתם לא יכולים לתאר לעצמכם כמה שהערות מהרחוב
מפי ילדים טפשים שרק התחילו את היסודי
יכולות להכאיב, להרוס.

• • •

אני מרגישה עם עצמי ממש מגעיל
אני גודלת מיום ליום
ומתכערת מיום ליום
אני מרגישה שרוב הבעיות שלי נובעות מהשמנה שלי
ואני שונאת את עצמי
שאני לא עושה כלום בקשר לזה
אני כל כך אוהבת לרקוד
רק שאני לא יכולה לחלום לעשות כלום
בעתיד עם הריקוד
כי פילים לא רוקדים

(מתוך בלוג של פרו אנה בישראבלוג)
 

"אנורקסיה היא כמו סם"

תיעוד עצמי ( תמונה מתוך ישראבלוג)
 תיעוד עצמי ( תמונה מתוך ישראבלוג)   
אמה (שם בדוי), בת 20 מחולון, אנה מוצהרת (שהיא אמנם בלוגרית, אך הבלוג שלה אינו עוסק בפרו אנה) גולשת מזה זמן רב בבלוגים, בפורומים ובאתרי פרו אנה בחו"ל. "באתרים אפשר למצוא המון טיפים ומידע בצורה מסודרת. בלוג זה יותר להציץ ולהזדהות", מספרת אמה. "קראתי בלוג של אחת שהייתה מאושפזת ואחרת שנמצאת במעון יום שדואג שהיא תאכל כמו שצריך. תמיד יש סיפורים על אשפוזים או פחד מאשפוזים אך מעטות האנות שקראתי עליהן, או פגשתי, שהאשפוז עזר להן", אומרת אמה בראיון שנערך עימה באמצעות ה-ICQ ומוסיפה: "אנורקסיה היא כמו סם – רוצים להפסיק, אבל אי אפשר ותמיד אפשר ליפול לזה בחזרה, תחושת ה'היי' שנגרמת מהבטן הריקה, מההרגשה של להיות קלה יותר, להרגיש את הבגדים גדולים יותר, להסתכל על אחרות אוכלות ולחשוב שאת טובה מהן כי את יכולה גם בלי אוכל. השליטה העצמית מספקת כל כך וההרגשה בזמן שהולכים עם אנה יד ביד היא נהדרת. מצד שני, כשהגוף מפסיק לאכול הנשמה מתה".
 
"הבלוגים גורמים לטריגר, הם נותנים מוטיבציה להמשיך, הם מכניסים אותי למן תחרות אישית נגד בחורות שאני בכלל לא מכירה, אני רוצה להוכיח לעצמי שאני יכולה להשיג אותן שאני יכולה להיות רזה יותר מהן", מספרת אמה.

באשר לטענה כי הבלוגים הללו עלולים לשמש לדרדור בנות במדרון האנורקסיה, טוענת אמה, כמו אליזבט לפניה, כי "אף פעם אין גיוס של בנות, אנורקטיות נורא פנאטיות בעניין של לא לדרדר אחת את השנייה לזה או להכניס בחורות שלא קשורות למחלה. לא פגשתי ולא ארצה אפילו להיתקל בנערה או אישה שמעודדת מישהי אחרת מאינטרסים אישיים".
 
אני מפחדת שבנים לא ירצו אותי....
אני רוצה להרזות.. המון.
אז מעכשיו. דיי לשטויות!
דיי לנישנושים בין הארוחות!
דיי ל"מחר מחר"!
כי זה קורה - מהיום - מעכשיו!!
אני ארזה!!!!!

• • •

מודעה
מחפשת מישהי עם הפרעות אכילה
באזור קרית שמונה\חצור\צפת או בכיוון.
אני צריכה מישהי שתחזיק אותי ואני אותה.
אני צריכה חיזוקים כי לבד אני לא יכולה לעשות את זה,
השיעמום הורג אותי, הרעב מחשל אותי,
והבולמוסים דופקים לי ת'חיים.
אני צריכה עזרה ואני בטוחה שיש גם עוד מישהי
שתרצה לעזור לשמנה כמוני להפוך לאנה.

(מתוך בלוג של פרו אנה בישראבלוג)
 

"כל פרסום מזיק"

תיעוד עצמי ( תמונה מתוך ישראבלוג)
 תיעוד עצמי ( תמונה מתוך ישראבלוג)   
לדעת ד"ר סילבנה פניג, מנהלת המרפאה המטפלת בהפרעות אכילה במרכז הרפואי "שניידר", לא רק פרו אנה מהווה בעיה, אלא גם עצם העיסוק התקשורתי בסוגייה מפריע לה: "כל התעסקות של המדיה עם הפרעות אכילה עושה רק נזק", היא טוענת ומוסיפה כי "אחרי כל פעם שמדברים על אנורקסיה בתקשורת, ולא משנה שזה לשלילה, מגיע גל של 'חיזוק'. הפירסום יכול להביא הרבה בנות שיש להן נטייה לכך, ושעד כה לא נכנסו למחלה – לאיזושהי כניסה. כיוון שהמחלה היא נטייה גנטית, בתוספת השפעה סביבתי, היא יכולה להיות במצב רדום ומספיק גירוי חיצוני על מנת שהיא תתעורר ואז קשה להפסיק אותה".

למרות שלפני השיחה עם "חיים ברשת" טרם שמעה ד"ר פניג על הבלוגים של פרו אנה היא ביקשה להדגיש כי "להשפיע ככה על אנשים אחרים זה כמו למכור סמים. ברגע שמישהו מפרסם את החיים שלו, אבל הוא יודע שיש גם אנשים שיכולים להיות מושפעים מכך, הוא צריך להיזהר. בעיקר כשהוא שהוא יודע שהוא עלול להכניס לדרך שיכולה לגרום מוות".
 
בתשובה לשאלה כיצד ניתן לעזור לאותן נערות, והאם לדעתה קיימת אפשרות שאנשי מקצוע יתערבו בדרך כלשהי באותם בלוגים וינסו לסייע, אמרה ד"ר פניג כי "כל מי שיעבוד עם אוכלוסיה כזו, צריך בשלב הראשון לעורר בקרבה איזשהו ספק, ולא לבוא עם מידע, כיוון שגישה כזו עלולה רק לעורר התנגדות. צריך פשוט לבוא ממקום של לעורר ספק בדרך שהם חיים, בדיוק כפי שנעשה עם אוכלוסיית המכורים לסמים. זה מורכב וקשה לבוא מלמעלה כאוטוריטה, צריך במקום זה לבוא ממקום של הבנה של המצוקה ושל האדם". "צריך להבין", אומרת ד"ר פניג, ש"לא מדובר כאן בדרך חיים, אלא במשהו חולני מאוד והדרך להגיע אל האנשים היא הבנה של המצוקה שלהם".

הבעיה היא שבמצב הגרוע שבו נמצאים כיום שירותי הבריאות המטפלים בהפרעות האכילה, פיתרון מסוג זה נשמע פשוט דימיוני. המערכת המופקדת על הטיפול בנערות הסובלות מאנורקסיה ובולימיה סובלת באופן תמידי מחוסר תקציב, מיעוט שירותים רפואיים והיעדר כמעט מוחלט של שירותים קהילתיים . "למרות הביקוש האדיר, אין שירותים שערוכים לכך. אפילו בנות שכבר מבינות שהן זקוקות לעזרה צריכות להמתין לעיתים שלושה חודשים עד שמתפנה להן מקום". "במצב כזה", אומרת ד"ר פניג, "קשה מאוד לדבר על מניעה".
 
בסופו של דבר, בין אם ייסגרו הבלוגים ובין אם לאו, אנה, עושה רושם, עומדת להישאר עימנו עוד זמן רב. כמו בעיית ההתמכרות לסמים, תמיד ניתן לטאטא אותה מתחת לשטיח. להעלים אותה – זה כבר יותר בגדר מדע בידיוני.

בכתבה זו הושמטו כינויי הבלוגריות, שמות הבלוגים וכתובתם, מחשש שפרסום הפרטים הללו עלול להביא להצפת הבלוגים ועקב כך לסגירתם.



הכתבה פורסמה מחדש במסגרת חגיגות חמש שנים לישרא-בלוג
בחזרה לפרויקט >
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by