ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
השיתוף לאן 

השיתוף לאן

 
 
אורי ברקוביץ`

חברות הבידור הסירו אתמול את התביעה נגד אתרי השיתוף להלה וליונטוורק. מה זה אומר לגבינו?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
המאבק המשפטי שניהלו חברות הבידור נגד שניים מאתרי שיתוף הקבצים הגדולים בישראל – ליונטוורק ולהלה בא ביום ראשון אל סיומו.

דיון שכונס בבית המשפט המחוזי בחיפה, ואשר אמור היה להתמקד בתלונה נגד אתרי השיתוף על ביזיון בית המשפט, הסתיים במפתיע בהסכם פשרה בין הצדדים. ההסכם הביא לסיומו את ההליך המשפטי הארוך, וקבע כי ההסדרים הזמניים אליהם הגיעו אתרי השיתוף עם חברות הבידור יהפכו להסדר קבע.

על פי אותם הסכמים, יוכלו האתרים לפרסם רק סיקורי סרטים, תוכניות טלוויזיה ומוסיקה, אולם ייאסרו עליהם לינקים להורדת קבצים המוגנים בזכויות יוצרים באמצעות תוכנות השיתוף, כמו האימיול. ההסדר, יש לציין, מוגבל אך ורק לתכנים (מוזיקה וסרטים) שזכויות היוצרים שלהם שייכים לגופים שתבעו את ליונטוורק ולהלה. לפיכך, יוכלו אתרי השיתוף להוסיף ולפרסם לינקים לאימיול לתכנים אחרים, כמו משחקי מחשב וסרטי פורנו לדוגמה, אשר בעלי זכויות היוצרים שלהם לא היו שותפים לתביעה נגדם.

עם זאת, למרות שההסכם בין האתרים לחברות הבידור קיבל תוקף של פסק דין, אין מדובר בפסק דין. לכן, לא ניתן לראות בו בשום אופן תקדים מחייב - עובדה זו מעוררת שאלות רבות באשר לעתיד אתרי השיתוף ועולם שיתוף הקבצים בישראל. כדי להבין מעט ויתר את שקרה ואת שצפוי לנו בעתיד שוחחנו עם ד"ר מיכאל בירנהק, ממנהלי המרכז למשפט וטכנולוגיה באוניברסיטת חיפה, ומומחה לקניין רוחני ומידע בסביבה דיגיטלית.
 
התובעים - עו"ד שרה וערן פריזנטי. גם הם התפשרו
 התובעים - עו"ד שרה וערן פריזנטי. גם הם התפשרו   
ד"ר בירנהק, לאחר שהגיעו להסכם, הגדירו הן אתרי השיתוף והן עורכי הדין שתבעו אותם את ההסכם ביניהם כהישג. מי באמת ניצח שם?

"די ברור שכל צד ירצה להציג את הפשרה כהישג. ואכן לכל צד יש הישגים להתהדר בהם. עם זאת, כל צד גם שילם מחיר מסויים.

מהצד של התובעות, הפדרציה וחברות הסרטים, כדאי לזכור שהתביעה התחילה בקול רעש גדול מאוד. הם תבעו סכום גדול מאוד - חצי מיליון ש"ח ובהליך של צו מניעה דחוף. הם גם הצליחו לקבל את כל מבוקשם - סגירה טוטלית של האתרים. לעומת זאת, הביטו על נקודת הסיום - האתרים קיימים (אמנם לא במתכונת שקדמה לתביעה), וחברות הבידור לא קיבלו למעשה שום פיצוי כספי. כל מה שהם קיבלו זה הוצאות משפט הוצאות חלקיות מאוד בסך 30 אלף ש"ח.

מצד שני, ההישג המרכזי של התובעות הוא שאם שני האתרים הספציפים הללו – ליונטוורק ולהלה, יפרסמו קישורים ישירים לקבצים באימיול, אזי ניתן יהיה לדלג על שלב המשפט ולדרוש פיצוי".
 
לינקים. אין תקדים מחייב
 לינקים. אין תקדים מחייב   
ומה לגבי אתרים אחרים? אם יש לי אתר לשיתוף קבצים, האם היום אני צריך לחשוש מחברות הבידור יותר מאשר לפני שבוע?

"חשוב לזכור שמדובר פה בפשרה, בית המשפט אמנם נתן תוקף לפשרה בין הצדדים, אולם לא ניתן פסק דין מנומק ולכן אין כאן שום תקדים משפטי מחייב. מבחינה משפטית התוצאה של הדיון לא מחייבת אף אחד אחר חוץ מאשר את מי שהיה צד לדיון, היינו – ליונטוורק ולהלה".
 
 
אבל הם יכולים לשלוח לבעלי אתרים מכתב שבו הם יאיימו יזהירו אותם שעליהם להסיר את הלינקים, כיוון שכך הוחלט בתיק נגד להלה וליונטוורק.

"מכתב תמיד אפשר לשלוח, גם כשאין שום בסיס לכך".
 
האם בשביל הישג כה צנוע יצאו 27 תובעות למערכה משפטית כל כך מושקעת?

"אם יורשה לי לעשות ספקולציה, וזו ספקולציה בלבד, מה שעומד מאחורי התביעה הוא הניסיון להפחיד את קהילת משתפי הקבצים ולהעביר את המסר – 'איתנו לא מתעסקים'. עושה רושם שכלפי ליונטוורק ולהלה הם הצליחו, אבל נצטרך להמתין ולראות איך והאם זה ירתיע גם את האתרים האחרים".
 
ההודעה בליונטוורק
 ההודעה בליונטוורק   
ומה ההישג של אתרי השיתוף?

"הם לא התקפלו. הם הביאו די מהר לצמצום צו המניעה שאסר את פעילותם ועמדו על זכותם לחופש הביטוי ועל זכותם להפעיל אתרים עם תוכן שבינו לבין הפרת זכויות יוצרים אין ולא כלום. הם הוכיחו עמידה איתנה מול תעשיית התוכן הגדולה והצליחו לחזור לפעילות כמעט מלאה".
 
איך לדעתך יצאה מי שמכונה "קהילת השיתוף" מכל הפרשה הזו?

"בעקבות הפרשה, התברר שיש בישראל קהילת משתפי קבצים חיה. התברר גם שהיא מבוססת לא רק על הפרת זכויות יוצרים, וכן שהיא מציבה אלטרנטיבה לעמדה הריכוזית והכוחנית של תעשיית התוכן".
 
אז מה שאתה אומר שעצם זה שמשתפי הקבצים יכולים לשחרר הלילה אנחת רווחה.

"העובדה שאין לנו כאן פסק דין תקדימי אולי מצערת מרצים למשפטים שאין להם עתה עוד פסק דין ללמד. אם נכונה העובדה שהשופט בפרשה אמר במהלך הדיון כי מבחינתו קישורים זה הפרה, אזי מבחינה ציבורית עדיף שהתקבלה פשרה ולא פסק דין".
 
מבחינה ציבורית?

"דווקא בגלל שניצבת בפנינו הכרעה כל כך חשובה, עדיף לחכות ולראות איך הטכנולוגיה משתנה, כיצד המודלים העיסקיים של כל הצדדים המעורבים מתאימים את עצמם, וכיצד הנורמות החברתיות מתפתחות בהתאם. לא תמיד הכרעה משפטית היא הפיתרון הטוב ביותר. להיפך. בהרבה מקרים עדיף שמערכת המשפט תחכה בצד לראות איך הדברים מתפתחים".
 
אם כפי שרמזת, סיכויי ההצלחה היו גבוהים, מדוע להערכתך בחרו חברות הבידור להסתפק ב-60 אלף ש"ח? למה הסכימו למנוע העלאת לינקים לאימיול, אבל ויתרו על הפיצויים המלאים, על התקדים המשפטי ועל המאבק בכל שאר הדברים שדרכו עליהם על היבלות, החל מקבוצות התרגום דרך עטיפות התקליטים ועד הפורומים?

"פשוט מאוד. כי זו תביעה מסובכת. אם הם היו רוצים להמשיך במערכה המשפטית הם היו צריכים להביא הרבה אנשי טכנולוגיה שיעשו הצגות בבית המשפט ויסבירו איך זה בדיוק עובד. הם היו צריכים להביא הרבה עדים ולהוכיח שיש להם בעלות על השירים. זה היה עלול להיות משפט ממושך ומסובך.

במשפט שהשאלות בו כה חדשניות, בוודאי בישראל, אתה לא יודע איך אתה תצא. תמיד יש סיכוי שאתה תפסיד או שלא תקבל את כל מה שרצית, שלא לדבר על הצורך ללכת לעירעור. אנחנו מדברים על הרבה מאוד זמן וכסף שהם לא רוצים לבזבז. הם העדיפו שלא להיכנס למקום שהם לא יידעו איך לצאת ממנו. מן הסתם, אם אתה מקבל פסק דין נגדך, מצבך הרבה יותר גרוע מאשר היה קודם לכן" .
 
ושאלה אחרונה, לאיזו דרך לדעתך עומדת תעשיית הבידור לפנות כעת?

"יש לזכור כי הדבר הכי דרמטי שליונטוורק ולהלה עשו זה קישור ישיר לקבצים ברשתות השיתוף. הבעיה העיקרית של תעשיית המוזיקה היא בעצם תוכנות השיתוף עצמן. לינוטוורק ולהלה לא היו פלטפורמות לשיתוף הקבצים עצמו, אלא היו שימשו כאמצעי תורם. ואולם, ההפרה התורמת הזו היא רק מדרגה שנייה. גם תוכנות השיתוף גרוקסטר ונפסטר לא הפרו זכויות יוצרים באופן ישיר. על פי התקדימים שנקבעו בפרשות נפסטר וגרוקסטר, מי שמפר בסיפור הזה הם לא ליונטוורק ולא האימיול, אלא הגולשים עצמם. אימיול עושים 'הפרה תורמת' וליונטוורק עושים 'הפרה תורמת' ל'הפרה תורמת' נוספת.

הבעיה המרכזית של תעשיית המוזיקה הן התוכנות השיתוף עצמן. ואולם, בתוכנות השיתוף עצמן הן לא יכולות להיאבק, למרות שהן מנסות, כי הן מבוססות על הטכנולוגיה של גנוטלה, שהיא חסרת מרכז ששולט בהפעלתן. זו הסיבה שחברות הבידור מחפשות חוליות אחרות בשרשרת ההפרה, אותן הן יכולות לתקוף בקלות. עם זאת, על כל חוליה שמקבלת מכה בראש, קופצת חוליה במקום אחר.

לדעתי, תעשיית התוכן מטפלת בסימפטומים ולא בבעיה עצמה. אבל כיוון שהיא לא תצליח לטפל בבעיה עצמה, מוטב לה להפסיק להילחם בציבור הלקוחות שלה. במקום להשקיע זמן ואנרגיות במלחמה בלקוחות שלה, להרחיק אותם ולהפוך אותם לשונאים שלהם, כדאי לתעשיית התוכן להתחיל לחשוב בצורה רצינית כיצד הם משתלבים במדיום הדיגיטלי, איך הם עוזרים לגולשים לעשות את מה שהם רוצים - שזה להקשיב למוזיקה, ואיך הם עוזרים ליוצרים לעשות את מה שהם רוצים - שזה לעשות מוזיקה יותר טובה."
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by