ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
דפקו אתכם? מותר לספר על זה במייל 

דפקו אתכם? מותר לספר על זה במייל

 
 
אורי ברקוביץ`

מיכל הפיצה ברשת מכתב שרשרת, בו סיפרה על היסורים שהעבירה אותה חברת "ברומקס". החברה הגישה נגדה תביעת דיבה - והפסידה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אזרחית שהפיצה מייל שרשרת ובו הזהירה מפני מעלליה של חברה המוכרת באמצעות החוברת המתלווה לחשבון האשראי - זוכתה לאחרונה מתביעת דיבה שהגישה נגדה החברה, שראתה עצמה נפגעת מתוכנו של המייל.
 
שופטת בית משפט השלום בתל-אביב שושנה אלמגור קבעה בפסק הדין כי למרות שמדובר "במכתב המשמיץ את התובעת" וכי "הוא נועד לבזות את התובעת בשל מעשיה והתנהגותה כלפי לקוחותיה" – המכתב לא חרג, הן במידת הפרסום, והן בתוכן הפרסום, מן הסביר והדרוש כדי להגן על "העניין האישי והכשר" של הלקוחה. פסק הדין ציין גם כי לציבור עניין רב להיות מוזהר מפני מעשי הונאה של ספקים המספקים מוצרים באמצעות הזמנות בדואר האלקטרוני.
 
מושב האסלה טרם הגיע ליעדו (צילום אילוסטרציה: ASAP)
 מושב האסלה טרם הגיע ליעדו (צילום אילוסטרציה: ASAP)   
תחילת הפרשה ביולי 2004, אז הזמינה הלקוחה, מיכל בסט, מושב אסלה וסט שטיחים תואם באמצעות חברת ברומקס בע"מ, העוסקת ביבוא ושיווק של מוצרי צריכה, המוצעים למכירה בחוברות הנשלחות לבעלי כרטיסי אשראי.
 
 
לאחר המועד שבו התחייבה התובעת לספק את המוצר, ובמשך ימים שלמים, ניסתה הנתבעת ליצור קשר טלפוני עם החברה, ללא הצלחה. באותה תקופה התחמקה החברה מן הלקוחות שהזמינו ממנה מוצרים, ושירות הלקוחות שלה נמנע מלענות לפניות הטלפוניות. כל זאת, בזמן שמחלקת ההזמנות המשיכה לעבוד במרץ.
 
טענותיה של החברה על שיבושים בקווי הטלפון נדחו על ידי בית המשפט אשר קבע כי היא "התעלמה באופן מפגיע, בוטה ומזלזל בלקוחות". בית המשפט דחה גם את טענות החברה לפיהן העיכוב במשלוח נבע מן השביתה בנמלים שאירעה באותה תקופה, מאחר שגם כשבועיים לאחר תום השביתה, עדיין לא סופקו המוצרים. בנוסף, הביע בית המשפט תמיהה על כך שגם כחודש לאחר תום השביתה, המשיכו בחברה לנתק את השיחות בשירות הלקוחות. על פי פסק הדין - "עובדה שבסופו של דבר הביאה את הנתבעת לכתיבת המכתב".
 
את המכתב שלחה הלקוחה לשלושה בני משפחה, ומשם הופץ ברחבי הרשת נכתב:
 
מחאה אינטרנטית (צילום: ASAP)
 מחאה אינטרנטית (צילום: ASAP)   
"שלום לכולם,

הנה גם אני פותחת במרץ במסע להפצת המייל הזה לכמה שיותר אנשים ברחבי הארץ. המייל הזה אמיתי לחלוטין ואני אישה אמיתית לחלוטין ולכן אבקש לא למחוק את פרטיי בסוף המייל בכדי שיוכלו לוודא את אמיתות המייל (מי שירצה).

ישנה חברה בשם ברומקס אשר מפרסמת את מוצריה בחוברות של חברות האשראי (אלו הבאות עם החיוב החודשי). החברה הזו היא לדעתי חברת קש. יש להם מוקד הזמנות מאוד נחמד ויעיל אשר שמח לקבל ממכם את מספר כרטיס האשראי והכתובת אך מוצרים לא תראו ממנה. אני לא היחידה בעסק הזה ויש עוד קורבנות למעשי ההונאה של החברה הזו. לאחר ביצוע הקניה אין אפשרות לדבר עם מוקד שירות הלקוחות ולא ניתן לבטל את העסקה אלא רק דרך מוקד שירות הלקוחות (שלא עונה כזכור).

אל תרכשו מוצרים דרך ברומקס - אתם שמים את עצביכם על קרן הצבי. נא הפיצו מייל זה לכמה שיותר אנשים. ראו הוזהרתם".
 

גדעון רייכר כתב

כאמור במכתב, כל ניסיונותיה של הלקוחה לבטל את העיסקה – עלו בתוהו. לחברה המתמהמהת לא עזרה העובדה שהלקוחה לא חויבה בתשלום, לאחר שנקבע כי "אין כל משמעות לשאלה אם כרטיס האשראי של הנתבעת כבר חויב בסכום הרכישה ...יש הצדקה לכך שאדם אשר מסר את מספר כרטיס האשראי שלו בתמורה לרכישה באמצעות הטלפון או הדואר האלקטרוני ולא קיבל את המוצר, יחשוש חשש ממשי כי נקלע למעשה נוכלות וכי מספר הכרטיס ימשיך ויתגלגל לידיים שיעשו בו שימוש שלא כדין".
 
ללקוחה סייעה גם העובדה שבמקביל להתרחשות, התפרסמה בעיתונות כתבה של גדעון רייכר על צרכנים נוספים שעברו את אותו מסלול ייסורים. כמה מהם אף העידו לטובתה בבית המשפט.
 

מכתב גם לכלבוטק

בית המשפט קיבל גם את טענת הלקוחה על פיה היא "קיוותה שבאמצעות הפצת המכתב בדואר האלקטרוני, תיצור עמה התובעת קשר", מה שבאמת קרה – מנכ"ל ברומקס אף "העיד כי גם למכתב התלונה שכתבה הנתבעת לכלבוטק הוא לא טרח להגיב ורק כאשר הפנו את תשומת ליבו שעלול להיגרם (לחברה) נזק כתוצאה מהפצת המכתב בדואר האלקטרוני, הוא שיגר (ללקוחה) מכתב התראה של פרקליטו". לפיכך, קבע בית המשפט כי גם אם המכתב הופץ באופן מופרז, "הוכח כי בנסיבות העניין, זוהי דרך התקשורת היחידה שהיתה אפשרית מבחינתה של התובעת".
 

יש אמת בפירסום, יש עניין ציבורי

בית המשפט דחה את תביעת הדיבה נגד הלקוחה והורה לחברת ברומקס לשלם לה הוצאות ושכר טירחת עו"ד בסך 12 אלף ₪. בפסק הדין נקבע כי מכתב השרשרת נהנה מן ההגנות שמעניק סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע – הנוגעות לאמת בפירסום, ולעניין ציבורי בו. בית המשפט קבע כי תוכן המכתב הוא אמת, למרות שבניגוד לאמור בו – החברה ממנה הוזמנו המוצרים לא היתה חברת קש אלא חברה אמיתית. זאת מן הטעם ש"בחינת אמיתות העובדות המתוארות בפרסום נעשית באספקלריה של המציאות במועד הפרסום ולא 'בחוכמה שלאחר מעשה'. אם העובדות המתוארות בפרסום מתארות מצב עובדתי כפי שנגלה בפני (הלקוחה) במועד הפרסום, הרי שעל כך יאמר כי הדברים שפורסמו הם אמת".
 
באשר לעניין הציבורי בפרסום נקבע כאמור כי "אין צורך להכביר במילים. לציבור עניין רב לדעת ולהיות מוזהר מפני מעשי הונאה של ספקי מוצרים שונים, בעיקר אלה הנעדרים כתובת המובאת לידיעת הציבור, והמספקים את המוצרים באמצעות הזמנות בדואר האלקטרוני או באמצעות הזמנות טלפוניות".
 
נוסף על ההגנות הללו העניק בית המשפט למכתב את ההגנות על פי סעיף 15(3) כיוון שמדובר היה ב" עניין אישי כשר", שתוכן המכתב נועד להגן על אותו עניין אישי וכשר, שתפוצת המכתב, בנסיבות העניין, לא היתה מופרזת וכן כי הפרסום נעשה בתום לב.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by