ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
איש מוזר 

איש מוזר

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
זה לא סרט על סמים, יריות, ונקמה; זה סרט על גיל הפנסיה
 זה לא סרט על סמים, יריות, ונקמה; זה סרט על גיל הפנסיה   


היה היה פעם, בשנות השישים, כוכב קולנוע אנגלי (היתה פעם נישה כזאת), יפה תואר ומבטיח, טרנס סטמפ שמו. כוכבו דרך אחרי הלהיט "הרחק מן ההמון הסוער", ונדמה היה כי דרכו סוגה בשושנים לכיוון הוליווד. אלא שאז (בשנת 70 בערך), עזבה אותו חברתו לחיים במהלך מפתיע וכואב, כואב עד כדי כך שהאיש נסע להודו ולא חזר במשך עשר שנים.

זה היה בערך בתקופה שהביטלס נסעו להודו, וסטמפ לא נסע לביקור מתוקשר, שממנו הוציא כמה נעימות לאלבומו החדש: הוא נסע להיעלם. להיות עם עצמו ולא לחזור עד שימצא שם משהו ראוי. להזכירכם, זה היה בתקופה שבה מעשה כזה היה משול לאישפוז במוסד לחולי רוח, אם לא ממש להתאבדות.

אחרי עשור הוא חזר, מלא תובנות, והתחיל לעשות סרטים שתאמו את התובנות שלו: "פגישות עם אנשים מיוחדים", למשל (סרט על חייו של איש המסתורין גורדייף), או "החוזה": סרט-מסע-זן שבו פושע לשעבר, שהלשין על חבריו וגרם למאסרם, מבלה עשר שנים בהתבוננות עצמית עד שהוא מגיע להשלמה עם עצמו, עם חייו ועם מותו המתקרב ובא מידי הרוצח השכיר שחבריו שלחו לחסלו.
 

רק מה? תובנות זה טוב לחיים, לא לסרטים. ועד מהרה מצא את עצמו סטמפ מקוטלג בתור "טיפוס רוחני", צעד אשר לא מוסיף לאף קריירה. הוא מיהר לנטוש את הז`אנר, ולנסות ליהנות מהחיים, ואף הצליח במשימה, נדמה, עם תפקידו הבלתי נשכח ב"פרסיליה, מלכת המדבר".

אלא שאז הגיע הגאון התורן מהוליווד, סטיבן סודרברג, והחליט שהגיע הזמן לתםור סרט מתוחכם ודל תקציב בדיוק מסביב לאישיותו החמקמקה, רבת הפנים של סטמפ.

(טוב, סודרברג לא ממש גאון - אין כאלה יותר בהוליווד, יש רק אנשים הנחשבים לגאונים כי הם מביימים סרטים עם תסריטים של ממש, כאלה שיש בהם יותר מפעלולי מחשב חדשניים ו/או בדיחות של אדם סנדלר)

"הליימי", כך נקרא הסרט במקור. "ליימי" הוא כינוי גנאי לאנגלי מהדור הישן, וזו בדיוק דמותו של סטמפ בסרט הזה: פושע קשוח, פליט שנות הששים, שישב שנים רבות בכלא, וזה עתה השתחרר. יש לו משימה אחת בחיים: למצוא את האנשים שהרגו את בתו, ולהרוג אותם.

יריבו הוא פליט אחר משנות השישים המוזהבות, פיטר פונדה. בניגוד לדמותו של סטמפ, פונדה מגלם אחד ששיחק אותה בגדול, ועתה חי ברווחה בבית ענק ויפהפה בקליפורניה, והדבר האחרון שהוא צריך זה איזה אדיוט אנכרוניסטי אחד שמלהג במשחקי לשון קוקניים, שיבוא לקלקל לו את המסיבה.

המבקר רוג`ר אברט כתה על הסרט הזה: זה לא סרט על סמים, יריות, ונקמה; זה סרט על גיל הפנסיה. והוא צודק: פונדה הגיע לגיל שבו הוא רוצה יותר מכל לשבת בשקט, ולהיות רחוק מכל הדברים הרעים שעשה בחייו. אבל השנים בכלא הפכו את סטמפ לרזה, חכם, חסר גיל, אחד כזה שאין לו יותר מה להפסיד. הפנסיה שלו היא הנקמה.

סרט רזה וחכם, אם כי במבט שני נראה הרבה יותר חכם ממה שהוא באמת. עדיין, הנאה שלמה. ושימו לב לפלש-בקים של סטמפ בצעירותו: אלה לקוחים מתוך אחד הסרטים הראשונים שעשה בשנות השישים, "Poor Cow", סרטו הראשון של קן לואץ`.


הקשר האנגלי; חמישי, יס 3, 22:00
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by