ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
הצליח לו 

הצליח לו

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הסרט היחיד בעשור האחרון שמעביר במשהו את גרעין האמת של העיר הזאת, לונדון. וונדרלנד
 הסרט היחיד בעשור האחרון שמעביר במשהו את גרעין האמת של העיר הזאת, לונדון. וונדרלנד   

הנה אחד שעובד כמו פעם: הבמאי האנגלי מייקל ווינטרבוטום ביים את סרט הקולנוע הראשון שלו ב1992-. מאז חלפו תשע שנים, והאיש חתום על 12 סרטים. כלומר, הוא שומר על ממוצע של יותר מסרט בשנה, ועדיין מתפתח והולך. כל סרט שלו נראה אחרת לגמרי מזה שקדם לו, חלקם מוצלחים יותר וחלקם פחות, ולעתים נדמה שהוא מביים כל הצעה שמגיעה אליו. אבל זה לא כך: הוא פשוט עובד קשה.

במקרה של "וונדרלנד", סרטו התשיעי, זה השתלם. כבר מזמן לא ראיתי סרט כל כך פשוט, כל כך חכם, וכל כך נוגע ללב אם אתה במצב רוח הנכון. או - אפשרות נוספת - אם אתה נורא אוהב את לונדון.

זהו אולי הסרט היחיד שראיתי בעשור האחרון, העשור שבו לונדון הפכה להיות לאייקון תרבותי, שמעביר במשהו את גרעין האמת של העיר הזאת. את התיחכום שלה, את הליכלוך שלה (לונדון מלוכלכת מאחורי הפינות, בחיבורים הבלתי צפויים, מתחת לשטיח), את התחושה הממכרת של "משהו קורה" בעיר, ובמקביל לה את הבדידות הגדולה של תושביה. כי לונדון שואבת אותך, כמו מפלצת ענקית שאוכלת אנשים מצד אחד, ופולטת אותם בצד השני: כולם שווים בפני המפלצת, כולם עושים את שלהם, כולם ביחד מתעכלים בתוך מערכת העיכול התרבותית והכלכלית שלה, וכל אחד נשאר בסוף לבד, לבד.
 

בגדול, זהו סיפורן של שלוש אחיות: נדיה ממלצרת בבית קפה, ומפרסמת מודעות במדורי ההיכרויות בעיתונים; דבי היא בעלת סלון תסרוקות, ואחרי שעות העבודה מארחת במספרה שלה גברים מזדמנים; יש לה ילד בן 11 שמבלה את רוב זמנו לבדו, ולפעמים עם אביו הפוחז (איאן הארט המצויין); ואילו מולי מצפה ללידה, בעוד בעלה (ג`ון סים, גיבור "אגמים") מתקשה להסתגל למעמדו החדש כאבא.

לשלושת האחיות יש זוג הורים מזדקנים, מרירים ועצובים, שמעבירים את ימיהם בשתיקות ומריבות, וגם אח אחד שברח מהבית ולא מתקשר כבר כמה שנים. נשמע כמו דרמת טלוויזיה צפויה ובנאלית? אלוהים נמצא, כבר נאמר, בפרטים הקטנים.

והפרטים הקטנים כאן הם חגיגה אמיתית: כל דמות, ולו השולית ביותר, זוכה לעיצוב מושלם, 360 מעלות של אופי ורבדים על רבדים של עומק. ולא מדובר בדיאלוגים ארוכים החושפים את נפש הגיבורים: להיפך, מדובר בג`סטות קטנות, כמעט בלתי מורגשות, שנותנות לך הרגשה של עומק אמיתי; נותנות לך להבין שאלה אנשים אמיתיים, או לפחות שהשחקנים יודעים על הדמויות שלהם הרבה יותר ממה שהם מגלים. כך נוצר עומק, כך נולדת אמינות, וכך הופך סיפור פשוט ולא יומרני לחתיכת מציאות שנכנסת לך מתחת לעור.

ג`ינה מקי היא נאדיה הבודדה, ומי שלא הכיר עדיין את השחקנית הנדירה הזו, מקבל כאן ההזדמנות מצויינת. היא מין ציפור ענוגה שכזו, אחת שכל הזמן מחייכת אבל כל הזמן על סף בכי, אחת שרגשותיה כמעט שקופים, כמעט הופכים לרגשותיך שלך ברגע שאתה נחשף למבט עיניה.

כל זה, וגם המוזיקה היפה של מייקל ניימן, וגם הצילום החצי-מטושטש של לונדון בלילה, לונדון בבוקר, לונדון המצוחצחת ולונדון המלוכלכת, לונדון האנרגטית ולונדון האלימה.
סרט יפה, יפה מאוד.

וונדרלנד; שבת, יס פלוס 21:25
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by