ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
מכונות המשחק ששינו את העולם 

מכונות המשחק ששינו את העולם

 
 
אילנה תמיר

ההיסטוריה של קונסולות המשחק מעניינת לא פחות מהמשחקים עצמם. מאטארי ועד הפלייסטיישן הנייד. חלק ראשון בסדרה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
בהאנגר צבאי ענק במדבר מוהבי שבקליפורניה, פתחה בחודש שעבר מיקרוסופט את מלחמת הקונסולות לשנים 2005-2006, כשהחלה במכירת ה-Xbox 360.

מולה עומדת סוני, שכבר מבשלת אצלה את קונסולת הפלייסטישן 3 שרבים מצפים לה וכן נינטנדו, שמנסה להוכיח שעוד כוחה במותניה ויותר מכך, מאיימת במהפכה של ממש עם קונסולת ה-Revolution שלה.

לא צריכים להיות זקנים במיוחד כדי לזכור שגם לפני ה-GTA ו-Halo היו משחקי מחשב, וגם לפני דור הפלייסטישן ילדים ניסו לסחוט מההורים שלהם הבטחה שירכשו להם מכונות משחק משוכללות ליום ההולדת.

אם מוזיקת מצפצפת של משחקי מחשב ישנים גורמת לכם ללחלוחית של התרגשות בעיניים, וגם אם אתם שייכים לדור שלא ידע את דיגר ופקמן, אנחנו מזמינים אתכם למסע בהיסטוריה של הקונסולות הביתיות, מהמצאת משחקי הוידאו ועד לימנו.
 

משחקים עם מוח אלקטרוני

מחשב EDSAC
 מחשב EDSAC   
הרעיון שבני אדם יכולים לשחק עם מכונה ממוחשבת הוא רעיון צעיר למדי בהיסטוריה האנושית. הראשון שהצליח להוכיח שניתן לבנות "מוח אלקטרוני" שיכול לשמש לצרכי משחק ולעשות זאת בצורה גראפית, היה סטודנט באוניברסיטת קיימבריג' בשם א.ס. דאגלס. הוא השתמש לצורך כך ב- EDSAC, שהייתה המכונה הראשונה בעולם שאפשר היה לכנות אותה "מחשב". היתה זו מכונה עצומה, בגודל של חדר, עם מסך של 35X16 פיקסלים.
 
 
דאגלס כתב תוכנה, לא ארוכה במיוחד, שהופכת את המסך הקטן לטבלה של איקס-עיגול ושמשחקת עם המשתמש במשחק הפשוט. כדי לבחור באיזה תא לסמן את האיקס או העיגול, השחקן היה צריך לסובב חוגה, בדומה לחוגה של טלפון. השנה היתה 1952. דאגלס קיבל על הפרויקט הזה תואר דוקטורט. העולם קיבל את משחקי המחשב. (לאמולטור של המשחק)
 
 
למרות ההישג, מעטים היו אלו שהכירו את המשחק של דאגלס. הסיבה היתה שרק לאוניברסיטת קיימבריג' היה מחשב EDSAC. אולם אחריו, גם סטודנטים באוניברסיטאות אחרות ניסו את כוחם בבניית משחקים ממוחשבים. במהלך שנות החמישים והשישים הם בנו מספר משחקי יריות וחלל פרמיטיביים שרצו על גבי מחשבי מיינפריים ענקים. מחוץ לקמפוסים, היו מעטים שידעו על קיומם של המשחקים האלו.
 

המצאת הקונסולה הראשונה

האדם הראשון שהביא את משחקי המחשב אל תוך הסלון הביתי היה ראלף באר. הרעיון שאפשר לשחק משחקים, כשמסך הטלוויזיה משמש כמסך, עלה במוחו עוד ב-1951, אפילו לפני האיקס-עיגול של דאגלס. היה זה כשבאר, בעל השכלה בהנדסת טלוויזיה, נכנס לעבוד בחברת הטלוויזיות Loral, שביקשה ממנו לבנות את הטלוויזיה "הטובה בעולם".

לבאר היה רעיון לצרף לטלוויזיה גם אופציה למשחקים אינטראקטיבים, במטרה להבדיל את הטלווזיה של Loral מאלו של המתחרות. Loral היתה יכולה להירשם בספרי ההיסטוריה כחלוצת משחקי הוידאו, אילו רק המנהל שלה לא היה חושב שמשחקי וידאו זה רעיון טיפשי, ומבטל בזלזול את היוזמה של באר.
 
אבל באר לא וויתר על החלום לייצר משחקי וידאו ו-15 שנים אחר כך, הוא חזר אליו והתחיל לפתח את "הקופסה החומה". היתה זו קופסה שהתחברה לטלוויזיה שניתן היה לשחק באמצעותה 12 משחקים. כל המשחקים נראו פחות או יותר אותו הדבר, רק שקראו להם בשמות שונים כמו "טניס", "כדור עף" או "כדור יד".
 
 
באר, שהבין את הפוטנציאל המסחרי בהמצאה שלו, חיפש חברת טלוויזיות שתיקח את ה"קופסה החומה" תחת חסותה. אחרי חיפושים ארוכים, הוא מצא את חברת הטלוויזיות מגנבוקס (Magnavox), שהאמינה שהקופסה החומה יכולה לסייע לה במכירה של טלוויזיות.

ב-1972 יצאה הקופסה החומה לשוק תחת שם חדש: Magnavox Odyssey והיתה לקונסולת המשחקים המסחרית הראשונה בהיסטוריה. למרות שהיתה לה את היכולת הטכנית, מגנבוקס החליטה לוותר על האופציה להציג באמצעותה רקע צבעוני, היות ומנהליה חשבו שמדובר בפשוט בזבוז של כסף. כדי בכל זאת להעשיר במידה מסוימת את הגרפיקה, יחד עם הקונסולה גם צורפו מספר שקפי פלסטיק, שהיו מיועדים לתליה על גבי מסך מסך הטלוויזיה. כמו כן צורפו גם כרטיסים שונים וג'יטונים, משום שקונסולה לא ידעה בעצמה לזכור את תוצאות המשחקים. על סאונד אין בכלל מה לדבר, הקונסולה היתה אילמת (להורדת אמולטור).
 
 
למרות שהאודיסיאה נראתה יותר כמשחק קופסה ופחות כקונסולת משחקי וידאו, היא זכתה להצלחה מסויימת ומכרה כמאה אלף יחידות בשנה הראשונה. אבל אפילו הפרסומת שעשה לה הסלבריטי הלוהט פרנק סינטרה, לא הצליח להפוך את האודיסיאה של מגנבוקס ללהיט של ממש. זאת משום שברחובות פשטה השמועה שהאודיסאה יודעת לעבוד רק עם טלוויזיות של מגנבוקס.

האודיסיאה2 שיצאה לשוק 6 שנים אחר כך, זכתה להצלחה מסוימת, אבל תפסה רק את המקום השני בשוק, כשאת המקום הראשון לקחה בגדול מתחרה חדשה וחצופה. אשר לראלף באר, הוא עוד המשיך אחר כך לפתח משחקים אלקטרונים והיה אחראי, בין היתר, להמצאת משחק הזכרון "סיימון", המשחק שהפך לאחד מסמלי התרבות הפופולרית של שנות השמונים.
 

משחק הארקייד הראשון

 
יחד עם ראלף באר, ישנו אדם נוסף המתחרה על התואר "אבי משחקי הוידאו". זהו נולן בושנל (Nolan Bushnell) שאחראי להתפרצות האמיתית של קדחת משחקי הווידאו. שלא כמו באר, בושנל היה יותר יזם ואיש עסקים מאשר מהנדס, והגדולה שלו היא ביכולת לזהות פוטנציאל מסחרי ולקלוע לטעמם של ההמונים.

בושנל, שראה את הסטודנטים באוניברסיטאות משחקים על גבי מחשבי הענק משחק חלל שנקרא Spacewar (להדמיית java של המשחק), פינטז להביא את המשחק החביב להמונים. בלי הרבה בושה, הוא, יחד עם אדם נוסף, העתיק את המשחק בשלמותו וקרא למשחק שלו “Computer Space” (להורדת סימולטור). הוא חיבר למשחק סוויץ' שמופעל על מטבעות והכניס את כל הערכה לתוך קופסה בגובה של בן אדם. השנה היתה 1971 והיה זה משחק הארקייד הראשון בהיסטוריה.
 
Computer Space היה כשלון מסחרי חרוץ. המשחק לא הצליח למכור יותר מ-1500 יחידות. בושנל הבין שהסיבה לכשלון היתה שהמשחק היה פשוט מסובך מדי להפעלה. כדי לשחק בו היה צריך לקרוא חוברת עבה של הוראות וכמו היום, לאף אחד לא היה כוח לקרוא אותה. הוא הבין שבשביל שמשחק יצליח באמת מבחינה מסחרית הוא צריך להיות כל כך פשוט, עד שאפילו השיכורים בפאב יוכלו לשחק בו.
 

הכדור שעושה "פונג"

משחק הטניס של האודיסאה. מזכיר לכם משהו?
 משחק הטניס של האודיסאה. מזכיר לכם משהו?   
השראה למשחק פשוט שכזה הוא מצא שנה לאחר מכן. הוא ביקר בתערוכה שבה חברת מגנבוקס הציגה את קונסולת האודיסיאה שלה. משחק הטניס של ראלף באר היה בדיוק מה שהוא חיפש.
 
 
הוא עזב את חברת המשחקים שהעסיקה אותו ופתח יחד עם אדם נוסף בשם טד באדניי חברת משחקים משל עצמו בשם Syzygy. לאחר שהתגלה שכבר קיימת חברה הנושאת את השם הזה, הוחלט לשנות את שמה. השם שנבחר היה אטארי.

בושנל ובאדניי שכרו מהנדס אלקטרוניקה צעיר בשם אל אלקורן ובלי יותר מידי נקיפות מצפון, הורו לו לכתוב משחק פשוט, שיהיה דומה מאד למשחק הטניס שיש באודיסיאה. מכיוון שהשם "פינג פונג" כבר היה תפוס, השם שנבחר למשחק היה פשוט "פונג" (להורדת אמולטור, להדמיית פלאש).
 

הפונג עושה מיליונים

 
בשנל מיהר לחפש חברה שתקנה ממנו את הזכויות לייצר את המשחק החדש וטס לשיקגו לחפש קונים. בנתיים אלקורן העמיד את המשחק שפיתח בבאר קטן בקליפורניה, כדי לבחון את תגובות האנשים. אחד מהנוכחים באותו ערב, סיפר שנים אחר כך על תגובת הקהל למשחק המוזר:

"אחד מהקבועים של הבאר ניגש בסקרנות למשחק והתבונן בכדור שהתרוצץ על המסך, כאילו היה בתוך וואקום. חבר הצטרף אליו. ההוראות אמרו 'הימנעו מלפספס את הכדור כדי להשיג נקודות' אחד מהם הכניס מטבע. נשמע צפצוף. המשחק התחיל. הם התבוננו בשקט כשהכדור הופיע בצד אחד של המסך ונעלם בצד השני שלו. בכל פעם שזה קרה התוצאה השתנתה.

התוצאה היתה 3-3 כשאחד השחקנים העז לגעת בכפתור ולהזיז את הפדאל שנמצא בחלק שלו של המסך. כשהכדור נגע בפדאל התוצאה היתה 5-4 לטובתו. נשמע צליל נפלא של "פונג" והכדור קפץ לצד השני של המסך. כשהתוצאה היתה 8-4 השחקן כבר הבין איך להשתמש בפדאל שלו. היתה להם התמסרות קצרה והמשחק הסתיים כשהתוצאה היתה 11-5 [...] לפני שהבאר נסגר, הספיק כבר כל אחד מהנוכחים לשחק במשחק. למחרת בבוקר, אנשים כבר עמדו בשורה מחוץ לפאב כדי לשחק בפונג. בסביבות השעה 10 בערב המשחק לפתע מת".
 
הסיבה לקילקול המשחק היתה פשוט שמיכל המטבעות התמלא כל כך, עד שכבר אי אפשר היה יותר לשחק בו. כשאלקורן ראה את ההצלחה המסחררת שפונג זכה לה בבאר, הוא מיהר להתקשר לבושנל בשיקגו והשניים החליטו לא לתת לחברה אחרת את התענוג לבנות את מכונות הפונג ולהשאיר את הייצור בידיה של אטארי.

מרכזי קניות, בארים, אולמות משחקים, חנוית מכולת, תחנות דלק, כולם בחרו להציב אצלם את המכונה שמשמיעה פונג, כדי להרוויח באמצעותה כסף נוסף. אטארי נחלה הצלחה מסחררת.

מגנבוקס, שהבינה שהצלחה של אטארי נבעה כתוצאה מגניבה לאור יום של הרעיון שלה, החליטה לנקום ולתבוע את אטארי. בושנל לא הצליח לסתור את העדויות שהוכיחו שהוא היה בתערוכה וראה את המשחק של ראלף באר. אטארי הפסידה במשפט הראשון בתולדות ההיסטוריה של משחקי הוידאו והוכרחה לשלם למגנבוקס 700 אלף דולר תמורת רשיון שימוש במשחק. יחסית לרווחים העתידים של אטארי, הקנס הזה היה מזערי ביותר.
 

הפונג מגיע לבית

אטארי הבינה שפונג לא חייב להיות משחק ארקייד בלבד והחליטה לבנות לו גם גירסה ביתית. כל מה שהקונסולה הראשונה של אטארי ידעה לעשות זה לשחק פונג. החנויות, שכבר נכוו בגלל האודיסיאה, לא מיהרו להסכים לשווק את המשחק. אבל רשת החנויות סירס הסכימה ודרשה מאטארי לקבל בלעדיות על המשחק. ההימור של סירס הצליח ובכריסמס של 1975, פונג היה המתנה הנמכרת ביותר בארה"ב.

אטארי רכבה על גל ההצלחה של הפונג והוציאה לו גרסאות רבות אחרות: סופר פונג, אולטרה פונג, פונג לארבעה שחקנים, הוקי פונג ואחרים. אולם גם למזל של אטארי היה סוף. בדיוק כפי שהיא גנבה את הרעיון לפונג ממגנבוקס, כך גם חברות אחרות גנבו אותו ממנה. כפטריות אחרי הגשם צצו חיקויים לפונג, עד שהגיע הרגע שבו רק אחת מתוך 5 ערכות פונג היתה מקורית של אטארי. בושנל והחברה שעמד בראשה, שהצליחו בקושי רב להיחלץ מהמשבר אליו נקלעו, למדו את הלקח והחליטו שבפעם הבאה זה לא יקרה להם.
 

הולדת המחסנית

 
עד 1976 כל הקונוסלות הקיימות היו קונסולות ייעודיות שידעו להריץ משחק אחד או יותר, אולם לא להטעין אותן עם משחקים חדשים. הקונסולה של חברת Fairchild שנקראה Channel F היתה הקונסולה הראשונה שהשתמשה מחסניות משחקים (קארטרייג').
 
 
היום, גם המבוגרים שבגיימרים יתקשו להיזכר ב- Channel F, שבסך הכל פותחו עבורה 20 משחקים. החשיבות שלה להיסטוריה של משחקי הוידאו היתה בעיקר כגורם מדרבן שעודד את אטארי לצאת עם הדור הבא של הקונסולה שלה.

באותם ימים כבר עבדו במעבדות אטארי על פרויקט שכונה בשם הקוד "סטלה", שהיה קונסולה הפועלת על מחסניות. כש- Fairchild הוציאה את הקונסולה שלה לשוק, באטארי הבינו שלא יקח הרבה זמן עד שהחיקויים יצוצו ושהם חייבים להוציא את סטלה במהירות לשוק לפני שיהיה מאוחר מדי. ב-1977 אטארי יצאה לשוק עם הקונסולה Atari VCS, שאחר כך נודעה בשם Atari 2600 (להורדת אמולטור).
 
חלק מכותרי הקונסולה
 חלק מכותרי הקונסולה   
היתה זו הקונסולה המצליחה הראשונה שהשתמשה במחסניות במקום במשחקים מובנים. המבחר של המשחקים התרחב ולאט לאט הצליחו הגיימרים להבין שיש חיים אחרי הפונג ושאפשר לשחק גם במשחקים אחרים. שלל החברות שהתמחו בעיקר בהעתקת הפונג פשטו את הרגל, ואטארי הצליחה להחזיר לעצמה את מעמדה.
 
 
בשלב הראשוני אטארי מכרה את הקונסולה שלה עם 9 מחסניות משחקים בלבד. אולם מהר מאד מספר המשחקים התרחב. היו לא לא מעט להיטים כמו Outlaw, Breakout ו – Asteroids. אולם המשחק שנתן את התנופה החזקה ביותר לאטארי היה משחק יפני מהיר וממכר שכבר כיכב באולמות הארקייד – Space Invaders (פולשי החלל). פרסומות הטלוויזיה לקונסולה ציינו שרק לאטארי יש את "פולשי החלל". (ראו פרסומת וידאו). בזכות הרשיון למשחק זה, אטארי 2600 הפכה ללהיט.
 
נראה היה ששום דבר לא יפיל את אטארי 2600. אבל בעוד שבאולמות הארקייד היתה פריחה, שוק הקונסולות הביתיות הגיע בשנים 83-84 למשבר חריף כל כך עד שרבים חשבו שתחום משחקי הווידאו הביתי כבר מת לגמרי.

על תור הזהב של משחקי הארקייד, על המשבר שכמעט חיסל את משחקי הוודיאו הביתיים, על ההתאוששות הכואבת וקאמבק המפתיע - בחלק השני של הכתבה שיפורסם בשבוע הבא.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by