ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
ביקורת משחק: The Warriors 

ביקורת משחק: The Warriors

 
 
רותם לצטר, גיימר

כותר קרבות הרחוב החדש של רוקסטאר הצליח להעביר את ז'אנר המכות לשנות האלפיים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חברת רוקסטאר, המפתחת הידועה (יש שיגידו לשמצה) של סדרת Grand Theft Auto, חוזרת אלינו בכותר נוסף. הפעם עסקו המפתחים המוכשרים בהחייאת המתים - לא זומבים ורוחות רפאים, אלא ז'אנר משחקים פופולארי שאי-שם באמצע שנות ה-90 נעלם מעל פני האדמה.

סגנון "מכות הרחוב", שחלקנו זוכרים בחיבה בזכותם של כותרים נהדרים כמו Final Fight, דאבל דראגון ו- Vigilante, מילא בעבר את אולמות הארקייד, אך לא שרד את המעבר לתלת-מימד. כאן טמונה הגדולה האמיתית של The Warriors. לא רק שהוא מחייה את הז'אנר ומתאים אותו לשנות האלפיים, הוא גם מצליח לשדרג אותו וליצור חוויה מהנה ועשירה יותר מאי-פעם.
 
 
The Warriors מבוסס על סרט הקאלט האלים מ-1979. הכותר שאל את הדמויות, האווירה וחלק מהעלילה המרכזית, אך למעשה רק הרבע האחרון של המשחק מבוסס על סיפור הסרט. השאר הוא פרי מוחם הקודח של תסריטאי רוקסטאר.

ניו-יורק של שנות ה-70 היא עיר אלימה, המחולקת לטריטוריות. בכל אחת שולטת כנופיית נערים, המטילה את אימתה ואחראית בין השאר על גביית דמי הגנה מהחנויות באזור, על הפשע המאורגן והסחר בסמים. כל אחת מהכנופיות שומרת בקנאות על השטח שלה, וכך נוצרים עימותים רבים ביניהן - או בקיצור, המון מכות.

כנופיית ה"לוחמים" (Warriors) שולטת על קוני איילנד, המקום בו נמצא פארק השעשועים הגדול של העיר. סיפורינו מתאר את עלייתה של הכנופיה לגדולה, ועימותיה עם הכנופיות האחרות באזור. מדי פעם ישנן גם משימות "'פלשבק" שמתארות את הקמת הכנופיה, וכיצד כל חבר הצטרף אליה. לכל אחד מהלוחמים יש סיפור אישי ואופי שונה, ולקראת סופו של המשחק, השחקן יפתח תחושות עזות כלפיהם: לפעמים הזדהות ולעיתים שינאה.
 
לאחר שנים של מאבקים בלתי פוסקים, מנסה מנהיג כריזמטי בשם סיירוס לכנס את כל הכנופיות הגדולות בעיר, במטרה להפוך אותן לכוח צבאי ענק של 60,000 בריונים. במהלך הכינוס הוא נורה על ידי כנופיה יריבה שמאשימה את ה-Warriors בהתנקשות. עכשיו, נאלצים הלוחמים הקשוחים להילחם בהמון הזועם, כשהם בורחת מטריטוריה אחת לשנייה בדרכם לבסיס האם.

הכותר הוא ללא ספק אחד מהעיבודים המוצלחים ביותר של סרט קולנוע למשחק וידאו, גם אם נעשה קצת באיחור... העלילה סוחפת, ארוכה ומעניינת, ומצליחה לקשור דמויות ומצבים רבים ביחד, זאת תודות לתסריט מושקע וגאוני. למעשה, מדובר במשחק ה"עלילתי" ביותר שראינו עד כה מבית רוקסטאר.
 
 

'מעיכת כפתורים' וגיוון מהלכים

 
הלחימה עצמה פשוטה להפליא. מקש ה-X משמש בעיקר לבעיטות, הריבוע לאגרופים, והמשולש לכפיתות או להרמת חפצים. ישנן מספר יכולות מיוחדות, שילובים (או: קומבואים) אותם ניתן לבצע בעזרת לחיצה בסדר מסוים, ואף יכולות עוצמתיות במיוחד שמשתנות מלוחם ללוחם. אלו תלויות ב"'מד הזעם" שמתמלא ככל שזורעים יותר הרס.

אפשרות נוספת להנחתת מכה חזקה במיוחד היא שיתוף פעולה בין שני חברי כנופיה. האחד כופת את האויב, והשני מנחית עליו מהלומת מוות. חבל רק שבלהט הקרב קל מאוד לפגוע בחבר מכנופיה שלך במקום באויב.

היכולת להשתמש בכל חפץ מהסביבה כנשק מוסיפה עניין רב לקרבות. בין אם מדובר בצינור חלוד, לבנת בניין, בקבוק זכוכית או פח אשפה, הסביבה תמיד תספק לכם שפע של חפצים בהם תוכלו להיעזר. כמובן שקיימים גם כלי הנשק הרגילים כמו סכינים, אלות בייסבול וחרבות, אך הרבה יותר מהנה להילחם עם עגלת סופרמרקט. במטרה להתמקד בקרב פנים מול פנים, יוצרי המשחק ויתרו כמעט לחלוטין על שימוש באקדחים או רובים, כאשר האפשרות היחידה לפגוע באויב מרחוק היא על ידי הטלת החפצים. גם הסביבה עצמה משחקת תפקיד חשוב, וניתן להלום את האויב על הקירות, לזרוק אותו מגגות בניינים ולהעיף אותו לרצפה בחוזקה.
 
במהלך הלחימה ובשלבים עצמם, ניתנת למפקד הכנופיה האפשרות לחלק פקודות לשאר החברים, ובכך לקבוע כיצד יתנהגו. ישנן מספר פקודות בסיסיות כמו "להתפזר", "לרסק הכול", "עקבו אחרי" או "חידלו". הוראת הפקודה הנכונה בזמן הנכון קריטית, בעיקר בקרבות הבוס המשעשעים, אך הקלים והצפויים. לא נדרשת בשום שלב טקטיקת לחימה מיוחדת.

באופן כללי, אין שום עומק אסטרטגי בקרבות, והם מבוססים בעיקר על מעיכת כפתורים קלאסית. למרות זאת הגיוון הרב של המהלכים, והמבחר הגדול של שימוש בחפצים, בסביבת המשחק, ובשיתוף פעולה עם שאר הלוחמים, דואג לכך ששום קרב לא ייראה כמו זה שקדם לו. על כן, נשמרים העניין והמתח מהקרב הראשון ועד האחרון.
 

מי רוצה התגנבות ?!

 
זהו אומנם משחק של רוקסטאר, אך עיצוב השלבים שונה מכותרי GTA. לא מדובר בעיר אחת גדולה וחסרת גבולות, אלא בסדרה של אזורים קטנים יחסית. כל משימה מכילה מספר זירות מגבלות, ואין מעבר חופשי ביניהם.

לרוב מדובר במבוך אורבני קטן של סמטאות, רחובות צרים וחצרות קטנות בהם מתרחשת הלחימה, אך מדי פעם בפעם יציב בפניכם המשחק גם אתגר התגנבות. בחלקים אלה עליכם ללכת בין שטחים חשוכים, למשוך את תשומת הלב של האויב אליכם על ידי זריקת חפצים והשמעת רעש, ולהרוג אותו בטרם יזעיק את כל העולם. קטעי ההתגנבות מסורבלים, מטופשים ומפריעים לזרימת המשחק. בינינו, מי בכלל צריך התגנבות בכותר מכות ?
 
המשחק מציע דרך מאוד לא חינוכית בכדי להירפא מהמכות אותן ספגתם בקרב: הסנפת סמים בשם "פלאש". כדי להשיג כסף לסוחרי הפלאש, צריך לעשות עוד כמה דברים לא חינוכיים, כמו כיוס, פריצה לחנויות, פריצה למכוניות וגביית כסף מבעלי העסקים. פעולה שכזו מלווה בדרך כלל במשחקון קצר. לדוגמא, כדי לפרק מקלט רדיו ממכונית חונה, צריך לסובב את המוט האנלוגי של הבקר במהירות אחידה, כדי לשלוף את הברגים.

רוב המשחקונים בהם תתקלו מוצלחים למדי, אך יש גם כמה שהם לגמרי מיותרים. משחק הגרפיטי, שידרוש מכם לרסס את כתובות הכנופיה שלכם ברחבי העיר, ממש מעצבן. הוא ידרוש מכם לעקוב בעזרת המוט האנלוגי אחר ציור המופיע על המסך, לצבוע אותו ולהישאר "בתוך הקווים" – לא ממש שיא ההתרגשות. חבל שהוא מופיע פעמים רבות כל כך.
 

גרפיקה משנות ה-70? כמעט...

 
משימות ליניאריות המקדמות את הסיפור מהוות את עיקר הפעילות, אך The Warriors כולל הרבה יותר מזה. ישנן עשרות משימות צדדיות שהשלמתן תעניק בונוסים, ותפתח סודות נעולים המוסתרים במשחק - ויש למעלה מ-450 כאלה.

כאשר מצב המשחק המרכזי ישעמם אתכם, תוכלו לפנות ל"זירה", המציגה מטרות שונות להשלמה. ניתן לבחור כנופיה קיימת מתוך כנופיות העיר, ליצור חבורת לוחמים איכותית משלכם, או לשחק "ראש בראש" עם חבר. אם כל זה לא מספיק, ניתן תמיד לחזור על משימות עבר, ולהשלים את מטרות הבונוס שחסרו לכם כדי לסיים את השלב במאה אחוזי הצלחה. האמינו לי, התוספת המשעשעת לה תזכו כאשר תסיימו את המשחק בהחלט שווה מאמץ. בכל משימה, גם במצב הסיפור וגם בזירות הלחימה, ניתן לשתף חבר באופן מיידי, פשוט על ידי חיבור של בקר שליטה נוסף.
 
כיצד מתמודד המנוע הגרפי עם עומס אפשרויות המשחק? ובכן – הוא לא. הגרפיקה של The Warriors כעורה למדי. טקסטורות המבנים ונופי הרקע בסיסיים ביותר, אפקטים פשוטים של תאורה, ההשתקפות והצללה, מזכירים את ימיה הראשונים של קונסולת הפלייסטיישן 2. כיון שמדובר בסדרת שלבים קטנטנים ביחס לגודל העצום של ערי Grand Theft Auto, בהחלט ניתן היה להשקיע יותר במראה הכללי של השלבים, ללא פגיעה משמעותית בביצועים.

המצב משתפר רק במעט בתחום האנימציה ועיצוב הדמויות. הלוחמים אינם מפורטים דיו, ונאלצים להסתפק במבנה גוף פשוט ומיושן. גם מהלכי הקרב שלהם לא מדויקים ולרוב גסים מידי, אך הבעות הפנים ותנועות השפתיים מפתיעות באיכותן. אהבתי גם את הביטוי הגרפי הבולט לפציעות ופגיעות. כבר לאחר קרבות ספורים, תבחינו כי לוחמיכם מכוסים בחתכים ובחבורות, ועוטים עליהם ובגדים קרועים ומלוכלכים. המצלמה האוטומטית עושה את עבודתה בהצלחה במהלך הסיור בשלבים, אך היא איומה בזמן הקרבות, ודורשת התערבות ידנית בכל רגע.
 

חוויה ארוכה, אלימה ומהנה

 
תחום הקול של המשחק פשוט מושלם, מדובר באחד מהכותרים שהכי נהניתי להקשיב להם במהלך השנים האחרונות. הדיבוב, שנעשה כולו על ידי אנשי מקצוע, חלקם אף השחקנים המקוריים מהסרט, פשוט מעולה.

אמנם לאפקטים הקוליים יש חלק חשוב בבניין האמינות של ניו-יורק הווירטואלית, אך מעליהם בולט עוד יותר פס-הקול המושקע. את המשחק מלווים עשרות שירים משנות ה-70: דיסקו, רוק כבד, פופ ומוזיקה שחורה. קריינית רצף מסתורית, המתפעלת מדי לילה את הרדיו הפיראטי של כנופיות העיר, מקפידה לשלב בין האירועים על המסך למנגינות הרקע, ואף עושה זאת בתזמון קולנועי ומדויק. תחנות הרדיו האקראיות של משחקי GTA אינן מגיעות לרמה כזו.
 
הנאה: 9
קול: 10
גרפיקה: 6
ממשק: 8
קושי: 7
ציון כללי: 8.8 (הציון הכללי אינו ממוצע הציונים האחרים)
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by