ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
יש חיים אחרי האימיול 

יש חיים אחרי האימיול

 
 
אורי ברקוביץ`

גם אם אימיול תיעלם לגמרי מחיינו, השיתוף לא ייעצר. לפיראטים יש כבר שלל תחליפים. חלק שני

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
המלחמה המתלהטת כנגד שיתוף הקבצים בישראל הביאה אותי לבדוק את המצב "בשטח". ציפיתי למצוא משתפים אבלים ששוקלים ברצינות להתחיל לשלם על מוסיקה וסרטים. מה רבה הייתה הפתעתי.

אימיול היא לא מילה נרדפת לשיתוף קבצים. הארסנל שבידי המשתפים מכיל כלים רבים אחרים, חלקם עתיקים מהאינטרנט עצמה. מי שמעצב ומפתח אותם הם מתכנתים, אנשי קוד פתוח ומשתפים כבדים.

נכון, רוב הכלים הללו לא ידידותיים כמו האימיול, אבל הם היו פה עוד לפני החמור והם יהיו פה גם הרבה אחריו. אם וכאשר יגיע יום שבו רשתות שיתוף הקבצים יקרסו בזו אחר זו, אפשר שדווקא הטכנולוגיות הבלתי ידידותיות הללו יהפכו לחברות הכי טובות שלכם. או כפי שאמר פינוקיו: "כשעייפים, כל מיטה נוחה".
 

תחליפי אימיול

 
בראש הרשימה עומדות כמובן טכנולוגיית הביטורנט מבית היוצר של בראם כהן, המתמחה בהפצה מהירה של קבצים חדשים: סרטים, תוכנות ומוזיקה שאך ראו אור לפני ימים או שבועות ספורים.

המינוס העיקרי של הטכנולוגיה הוא שאי אפשר לערוך חיפוש בין כל הורדות הביטורנט שמתרחשות כרגע ברחבי העולם. המשתמשים תלויים לחלוטין בלינקים להורדות, אותם ניתן למצוא בדרך כלל באתרים המוקדשים לכך.

החיסרון באפשרות חיפוש הוליד תוצאה מעניינת ומינוס נוסף: לא ניתן למצוא בעזרת הביטורנט קבצים ישנים. מה שלא מצליח למשוך תשומת לב נעלם ולא יחזור (בניגוד לאידונקי שם ניתן למצוא קבצים בני שנים). הטכנולוגיה נועדה להפצה מהירה של קבצים חמים וגולש עלול להיתקל במצב שהוא מתקשה להוריד את מבוקשו שבוע בלבד לאחר שהופיע לראשונה.

למדריך להורדה בטכנולוגיית ביטורנט ליחצו כאן.
 
 
 
רשת ותיקה שהתגלתה לאחרונה (מחדש) על ידי ישראלים רבים, אם לשפוט לפי כמות הטוקבקים שמהללים אותה, היא ה-Direct Connect (או: DC). לרשת יש אף קליינט עברי (קליינט הוא התוכנה שמאפשרת חיבור לרשת) והוא נושא את השם עם השיק הילדותי משהו סבבהDC. לדברי אחד ממפעילי אתרי השיתוף הישראליים, "ברשת ה-DC יש תכנים דומים מאד לאלו שבאימיול ולכן היא זכתה לפופולריות רבה בקרב קהל הגולשים בישראל". מפעיל אחר סיפר לי בשיחה על עתיד השיתוף כי "אנשים גילו תוכנות חדשות כמו סבבה DC, שהיא אמנם מסובכת להתקנה, אבל אפשר למצוא לה מדריכים בכל מקום".

למי שעולם השיתוף שלו מתמקד דווקא במוזיקה ומעוניין לשלב את חוויית השיתוף (האיטית יש לומר) עם חווייה קהילתית, מומלץ לבדוק את סולסיק, שנותנת הזדמנות יוצאת דופן להכיר את האנשים שמאחורי הקבצים. מצד שני, אם אתם מעל גיל 25, ועדיין לא שמעתם על הרשת הוותיקה, (וגם אף אחד מחבריכם לא שמע עליה), אז אולי בעצם כדאי שתוותרו.

למדריך סולסיק המלא ליחצו כאן.
 
את רשת FastTrack אתם אולי מכירים בשם קאזה וגרוקסטר (ז"ל). אני מכניס לרשימה זו רק משום שמ-3 מיליון משתמשים אי אפשר להתעלם. עם זאת, ושיהיה ברור, אין באיזכור של רשת, משום המלצה להשתמש בה. הדבר נכון במיוחד לגבי הרשת הזו, המליאה בווירוסים, סוכני FBI והורדות מזוייפות. מצד שני – לא יכולתי שלא לחלוק כבוד לרשת המפורסמת ביותר, במיוחד לאור האיומים הרציניים ביותר על חייה.

עוד רשתות, שאסתפק רק באיזכור שמן הן Manolito P2P (או: MP2P), גנוטלה (שהקליינט המפורסם ביותר שלה הוא מורפיאוס), ו-Ares, המשלבת את היתרונות של רשת מוצפנת עם המהירות של קאזה. רשת נוספת שיכלה לככב בקלות רבה ברשימה הזו היא WinMX, אולם לרוע המזל היא נסגרה ממש לא מזמן.
 

קהילה גדולה ומשוכללת

 
כאמור, רשימה תמציתית זו היא רק המתאבן לקראת המנה העיקרית, המורכבת מעולמות שיתוף שונים לחלוטין. סביר להניח שכל מי שמכיר את אימיול ירגיש בבית במהירות באחת מהרשתות שהזכרנו. אבל המקצוענים האמיתיים נמצאים במקומות אחרים לחלוטין.

לא סתם הזכרתי את המונח "עולם". שיתוף הקבצים מכיל, ותמיד הכיל, הרבה יותר ממאסה עצומה של גולשים אנונימיים שלא מכבדים את החוק. מאחוריהם נמצאת תעשיה שלמה שדואגת שהסרט החדש יגיע ממרתפי אולפן הסרטים ועד לרשתות השיתוף.

העולם הזה מכיל מבנה היררכי ברור, חוקים נוקשים וכמובן – מלחמות, תככים ותהילה (אם כי אלמונית מעט) בכמויות מסחריות.

בראש הפירמידה עומדים אתרי העילית (Top Sites). אתרים אלה הם המקום אליו מגיעים הקבצים בשלב הראשון, מייד לאחר שקבוצות הפורצים הנכבדות ביותר מקבלות אותם מן ה"מקורות" שלהם - בדרך כלל עובדים במפעלים שמדפיסים דיסקים המכילים סרטים, משחקים או אלבומים, שמדליפים אותם עוד בטרם יצאו לשוק.

אין לכם מה לחפש את צמד המילים Top Sites בגוגל. הסיכוי שלכם למצוא אותם כך שווה לסיכוי לאתר סוחר סמים בדפי זהב. בכדי לקבל גישה לאתרים הללו, או אפילו רק לשמוע את שמם, צריך להיות מקושרים עם האנשים הנכונים. לחילופין, תמיד קיימת הדרך הקשה: לעבוד קשה ולטפס במעלה סולם הפצת הקבצים ואולי אפילו לזכות שיום אחד שמכם יופיע באחד השחרורים (עותק לא חוקי של סרט, תוכנה או דיסק מוזיקה נקרא "שחרור").

מן האתרים הללו זולגים הקבצים היישר אל ה-FTP וה-IRC (ועל כך בהמשך).
 

FTP

FTP. כבל אחד, הרבה חוטים
 FTP. כבל אחד, הרבה חוטים   
פירוש ראשי התיבות FTP הוא פשוטו כמשמעו פרוטוקול להעברת קבצים (File Transfer Protocol). ה-FTP משמש להורדת קבצים משרתים או העלאת קבצים אליהם. לדוגמה, כאשר אתם מורידים סירטונים ומשחקים ממדור "פלאי הטכנולוגיה", אתם מורידים אותם משרת ה-FTP של נטוויז'ן, המאפשר לכם להוריד את הקובץ ישירות אל המחשב שלכם בקלות ובמהירות. הדפדפן שלכם מטפל בההעברה.

הטכנולוגיה הזאת לא מאפשרת "שיתוף" באופן שבו אימיול מאפשר. אפשר להוריד קבצים, או להעלות אותם לשרת, אבל אין קשר ישיר בין כל המשתפים. השיטה בזבזנית ביותר ברוחב פס, אבל את יתרונות האנונימיות שלה קשה לנצח. אתרי FTP שמכבדים את עצמם דואגים למחוק רשומות המכילות "מי הוריד או העלה מה".

ה-FTP, מהווה בפועל את אחת החוליות הגבוהות ביותר בשרשרת המזון של שיתוף הקבצים. בניגוד לדימוי שאולי נוצר להן, רשתות שיתוף כמו אידונקי וקאזה הן ממש לא "ה-מקום למצוא דברים". בפועל, בעיני משתפי קבצים שרופים, הן נחשבות לתחתית שבתחתית: מלאות ב"זבל" (קבצים לא שלמים, קבצים מזוייפים וכו'), והכי גרוע – קבצים ישנים. במונחים של משתפים שרופים, קובץ שגילו עבר את ה-4 שעות מתחיל במהירות לאבד את ערכו. קובץ בן יום הוא כבר חסר שימוש.
כמובן שקיימים שרתי FTP נגישים יותר, חלקם אפילו פתוחים לכלל הציבור, אבל נכון לעכשיו זה די מטופש להוריד מהם קבצים באיטיות בזמן שאימיול עדיין מתפקדת בשיא המרץ. אם מגמת המלחמה בשיתוף תתחזק, יתכן שביום מן הימים הם יזכו לחזור למעמדם השליט בעולם השיתוף.

תוכנה טובה להתחיל איתה זה Flashfxp וניתן להוריד אותה מכאן.
 

הקהילה שמאחורי השיתוף

קבצי סרטים, משחקים ותוכנות עלולים להגיע ל-9 ג'יגה האחד. גדלי הקבצים המפלצתיים יוצרים בעיה רצינית ל-Top Sites: הם אמורים לדאוג להפיץ את הקבצים הלאה לאתרים הבאים בתור אבל הם לא מעוניינים לסתום לחלוטין את רוחב הפס שלהם. הם מעוניינים לשמור אותו לטובת החברים בארגון. רוחב פס, כידוע, עולה כסף, אבל הרעיון הכללי היה לא לשלם על המשחקים והסרטים, נכון? אז מה עושים? "משתפים" את רוחב הפס של מישהו אחר.

המפיצים יוצרים קשר עם קבוצות של האקרים, שפורצות לשרתים של חברות גדולות ברחבי העולם, אוניברסיטאות וכל מי שרוחב הפס שלו גדול במאות מונים מזה של החיבור הביתי.

מי שפורץ לשרת יוצר בו מייד תיקייה נסתרת, אותה ניתן יהיה למלא בקבצים, לפחות עד שהאחראים על השרת ישימו לב לזרם המידע החריג ויסתמו את הפירצה. כל קבוצה עשויה להחזיק בכל רגע נתון בגישה לעשרות ואף מאות שרתים שכאלה.

אותן תיקיות נסתרות מכונות "פאב" (מהמילה פאבליק – כלומר: ציבורי, משום שהגישה אינה מותנית בשם משתמש וסיסמא). קיומם של אותם פאבים פתח שוק משגשג של מסחר בלינקים אליהם, המתרחש בעיקר בפורומים.

אחד מאנשי שיתוף הקבצים עימם שוחחתי, סיפר לי שכללי האתיקה דורשים שלא להפיץ ברבים את דבר קיומם של הפאבים. מי שאמור לדעת עליהם יודע. לכן, בחו"ל לא נהוג להעתיק פאבים שנמצאו בפורום אחד ולפרסם אותם בפורום אחר. זה לא ממש מפריע, לדבריו, לגולשים הישראלים, שכללי אתיקה של פיראטים לא ממש עושים להם את זה.
 

כבוד של פורצים

אותם פורומים אינם פתוחים לציבור הרחב וכדי לקבל גישה אליהם יש לעבור דרך חתחתים. ד', אחד מאנשי קהילת השיתוף בישראל מספר כי "האנשים האלה חולי אבטחה, לעיתים על גבול הפראנויה. הגישה מאוד מאובטחת ומתאפשרת לעיתים רק מכתובות IP מסויימות". לדבריו, "אנשי FBI ואינטרפול מנסים לחדור אל הרשתות הללו במשך חודשים. אבל כדי לחדור אליהם מישהו צריך להכניס אותך, ממש כמו במאפיה. קודם אתה צריך לפרוץ בעצמך כדי שבכלל יתייחסו אליך".

הכניסה לקהילה הזו היא הדרגתית, מספר ד', "מי שרוצה להצטרף לחבר'ה צריך להיכנס לפורומים בהם יש משתמשים חזקים מהסצינה, ולפרסם בהם באופן גלוי ופתוח את שרתי ה-FTP שהוא פרץ אליהם. אם הוא הצליח למשוך את תשומת ליבם של האנשים הנכונים, הם יפנו אליו בהודעה פרטית ויציעו לו להצטרף לפורום חבוי המכיל מידע על שרתים מהירים ומעודכנים יותר, אליהם מגיעים הקבצים מוקדם. יש רמה גבוה מאוד של חשדנות בפורומים האלה, כמו בכל אירגון מהסוג הזה". כדי להחליט על קידומו של חבר בקהילה נערכת הצבעה דמוקרטית בין חבריה. האינטרס שמנחה אותם הוא אגו ותחרות בין הקבוצות: מילת המפתח היא ראשוניות והקבוצות מתחרות מי תהיה זו שתשחרר ראשונה סרט, מי תשיג DVD היישר מאולפני הקולנוע, או מי תהיה הראשונה שתפרוץ את ההגנה של משחק כזה או אחר. מי שיכול לתרום לקבוצה מגוייס אליה.

חברי הקבוצות, המתחרים ביניהם על יוקרה, מפרסמים את שמותיהם בקבצי מידע המצורפים לשיחרורים שלהם או במסגרת שם הקובץ עצמו.
 

מדברים קבצים

 
בדומה ל-FTP גם ה-IRC הוא מושג שהיה קיים שנים רבות לפני שמישהו בכלל הגה לראשונה את המושג שיתוף קבצים. ה-IRC נחשב נגיש יותר לגולש הממוצע מאתרי ה-FTP, ומשום שמדובר פה בצ'אטים, זה ה-מקום לפתח בו את הקשרים הדרושים להתקדם אל האתרים הגדולים.
 
IRC הוא מנגנון צ'אטים שראה אור עוד ב-1988 הרחוקה. כל שהמשתמש זקוק לו היא תוכנת קליינט (במקרה של חלונות, הנפוצה ביותר היא mIRC), בעזרתה הוא יכול להתחבר לחדרי צ'אט ולשוחח עם אנשים אחרים.

הגוף שייצר את mIRC לא תמים, הוא מודע לשימושים שנעשים בתוכנה שלו. לכן היא כוללת פיצ'רים שמסייעים להסב את ה-IRC ממלון תמים של חדרי צ'אט לבית זונות ענק של שיתוף קבצים. או כדברי ז', פעיל מרכזי בסצינת השיתוף: "אני בטוח שיש המון אנשים שמצאו את ה-IRC עקב סגירת אתרי השיתוף, ונשארו כי זה יותר קל לתפעול מאשר FTP".

חדרי צ'אט רבים לא מכילים בכלל בני שיח פוטנציאלים. במקומם הם מלאים בבוטים: תוכנות שגולשים פותחים באמצעותן את תכולת המחשב שלהם בפני גולשים אחרים להורדה. בדרך כלל מדובר בסטודנטים, שמנצלים את רוחב הפס של האוניברסיטה שלהם לשימושים חדשים, נחשו מה - שאינם כוללים העברת מידע אקדמאי.

לאחר שמשתמש נכנס לאחד מהערוצים הללו, מקפיצים הבוטים לפניו הודעות על תכולתם, כמו בשוק. כל שנותר לו הוא להריץ סדרת פקודות שיאפשרו לו להגיע אל אותם קבצים. פקודות אלה, בסגנון מערכת ההפעלה DOS עלולות להיראות מסובכות מעט למשתמש המתחיל אולם ישנם כמה קיצורי דרך שיוכלו לחסוך לעצלנים שביניכם את רוב העבודה.

בדומה לרשת אידונקי, גם כאן מי שמייעלים את השיטה והופכים את הטכנולוגיה לנגישה יותר עבור הציבור הרחב הם אתרי השיתוף. במקרה של ה-IRC אלו הם אתרים כמו Packetnews.com שכוללים לינקים ישירים לרשת ה-IRC. בניגוד לאימיול, שם קליק על הלינקים הללו חוסך כל התעסקות נוספת עם התוכנה, במקרה של ה-IRC הלינקים חוסכים "רק" 90% מהדרך. בעזרת הלינקים ניתן להגיע לבוט הספציפי בו נמצא הקובץ המבוקש, תוך שנחסכת מאיתנו הטירחה שבמציאת הרשת והערוץ שבו הוא נמצא. כמו כן הפקודה המורכבת שנדרשת כדי להוריד את הקובץ כבר מועתקת באופן אוטומטי, כך שכל מה שנותר לגולש לעשות זה לעשות הדבק (ctrl-v), ולהקיש על אנטר.
 
אבל לפני שאתם רצים להוריד את התוכנה רצוי שתדעו שלשיתוף באמצעותה יש לא מעט חסרונות. כ', שדווקא מעדיף להוריד קבצים באמצעות מערכת עתיקה אחרת – הניוז-גרפו'ס (קבוצות הדיון) מספר שכבר יצא לו "לחכות 24 שעות למשחק מסויים". לדבריו, ב-IRC "מזל, תיזמון ועירנות הם שם המשחק. אם אתה בין הראשונים שמבקשים קובץ מסויים אתה יכול לקבל מה שאתה רוצה די מהר, מכיוון שהשיטה היא של תור - 'אחד מסיים שני מתחיל'."

מכשול נוסף שעלול למנוע מרוב הישראלים ליהנות מחגיגת השיתוף הזו היא מהירות החיבור לחו"ל האיטית שלהם. "לבוטים, ולמי שמפעיל אותם, אין סבלנות. הסיכון שהאוניברסיטה תסגור אותם גבוה, והזמן מועט. לכן, מי שהחיבור שלו לא מהיר מספיק, פשוט מנותק".

השאלה המתבקשת היא האם אין סצינה ישראלית שתאפשר גם שיתוף כחול לבן ב-IRC? התשובה לכך, טוען כ', היא ש"אין כמעט ישראלים שיגדירו אפשרות להתחברות במהירות נמוכה, וגם אם היו, אז ממילא הם בעצמם יהפכו איטיים".

מן הצד השני של המתרס עומדים מי שמהירות היא שם המשחק בחייהם. הם מודדים הכל במאות (ואלפי) קילובייט לשניה. בשבילם, רשת ה-IRC איטית מדי. לכן הם משתמשים בשיטת שיתוף שקדמה לרשת האינטרנט עצמה, מעין דינוזאור עתיק ומהיר במיוחד. קוראים לו "יוזנט" ועליו, כמו גם על שיתוף קבצים במייל ועוד שיטות נדבר בשבוע הבא.
 
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by