ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
המומחה: המדריך לניהול זיכרון 

המומחה: המדריך לניהול זיכרון

 
 
המומחה

המחשב מתחיל לעבוד לאט אחרי הפעלה ממושכת? צריכים להפעיל אותו מחדש לעיתים קרובות? המומחה מתקן

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מערכת ההפעלה חלונות ידועה בהרבה דברים מעצבנים, אבל אין ספק שבראש הרשימה שוכן הצורך שלה בהפעלות תכופות מחדש. אם לא ניתן לה את תקופות המנוחה הקצרות האלו, המחשב שלנו ייהפך למסורבל ואיטי.

למרות שיש לתופעה גורמים רבים, הרי שהנפוץ שבהם הוא ניהול זיכרון – חלונות פשוט לא טובה בכך. תוכנות נוטות להשאיר לאחר כיבויין חלקים מעצמן בזיכרון, חלונות לא משחררת משאבים שהשתמשה בהם והתוצאה היא מחשב עייף.

לשמחתנו אפשר לעזור לחלונות מעט במקומות שבהם היא מתקשה.
 

מהו זיכרון?

 
תפקידו של הזיכרון במחשב מקביל לזה של הזיכרון לטווח קצר במוחנו: הוא מאכסן את הנתונים המידיים הדרושים לתוכנות שהמחשב מריץ ברגע נתון. למרות שאנשים רבים נוטים לכנות בשם "זיכרון" את הדיסק הקשיח, הרי שזו טעות. הדיסק הקשיח הוא בסך הכל מחסן. בניגוד לדיסק הקשיח, במקרה שמפסיקה אספקת החשמל לזיכרון הוא נמחק לחלוטין.

הזיכרון במחשב מחולק לשני חלקים: הפיזי והווירטואלי. החלק המוכר יותר הינו כמובן הזיכרון הפיזי (Physical memory): הוא מגיע בצורת כרטיסי זיכרון שניתנים להרכבה על לוח האם. היתרון בהם הוא המהירות שלהם. החיסרון (הידוע לכולנו) הוא מחירם.
 
בכדי לחסוך בזיכרון הפיזי, הומצא הזיכרון הווירטואלי. מדובר במקום בדיסק הקשיח שבו מאכסנת מערכת ההפעלה נתונים לגבי תוכנות שהיא סבורה שהיא לא תזדקק להן בזמן הקרוב. למשל: אם כיווצנו את תוכנת הציור שלנו, הרי שההיגיון אומר שניתן להעביר את כל התמונות שעבדנו עליהן מזיכרון המחשב לדיסק הקשיח, בדי לחסוך במקום. כשנגדיל את תוכנת הציור, יוחזרו הנתונים אל הזיכרון.
 
 

איך זה עובד?

ברגע שאנחנו פותחים תוכנה היא מקצה לעצמה מקטע בזיכרון של המחשב. כל זמן שהתוכנה פעילה היא משתמשת בזיכרון הפיזי של המחשב. ברגע שאותה התוכנה אינה בשימוש – למשל מוזערה אל סרגל המשימות, הקצאת הזיכרון שלה עוברת אל הזיכרון הווירטואלי. אם נרצה להשתמש בתוכנה מחדש, ישלף המידע הרלוונטי מהזיכרון הווירטואלי ויוחזר אל הזיכרון הפיזי. חלונות נוהגת להגדיל ולהקטין את גודל הזיכרון הווירטואלי בהתאם לצרכיה, בכדי לחסוך במקום בדיסק הקשיח.

כאשר נסגור את התוכנה, אמור מקטע הזיכרון שלה להשתחרר לחלוטין ולפנות את מקומו לתוכנה הבאה שנפעיל. כל זאת בתנאי שכל הרכיבים המעורבים בתהליך עושים את תפקידם כראוי. לא תמיד זה אכן המצב.
 

איפה מתחילות הבעיות?

בעולם אידיאלי, שיטת העבודה הזו הייתה עובדת מצויין ומאפשרת עבודה ממושכת על המחשב מבלי בעיות זיכרון. לצערנו, העולם שלנו אינו אידיאלי ובעיות זיכרון מתחילות להופיע במחשב לאחר זמן ממושך של שימוש (כאשר "ממושך" הוא מושג מאד יחסי). הסיבות לכך הן מרובות אך הסיבה העיקרית היא תוכנה שלא נכתבה בצורה מוצלחת וקיימת בה "נזילת זיכרון" – מצב שבו היא משתלטת על שטחי זיכרון שלא שלה, ואינם מפונים כשהיא נסגרת.


מקרה נפוץ נוסף הוא קריסה של תוכניות. כאשר תוכנה קורסת, או נסגרת בצורה לא נכונה, לעיתים קרובות היא משאירה שאריות מעצמה בזיכרון. מכיוון שהתוכנה נסגרה, המחשב לא יודע בדיוק איזה חלק בזיכרון הוא אמור לשחרר.
 

איך בודקים את מצב הזיכרון?

 
במערכת חלונות ישנו רכיב הקרוי מנהל המשימות (Task Manager). תפקידו של מנהל המשימות – בדיוק כשמו, הינו לבצע ניהול ורישום של כל מה שרץ על המחשב שלנו. על מנת להגיע אל מנהל המשימות לוחצים על השילוש הקדוש: ctrl+alt+del. ניתן גם להקיש קליק ימני על מקום פנוי בסרגל המשימות ולבחור מנהל המשימות (Task Manager). בואו נבדוק מה יש לו להציע לנו:
 
 
תצוגת הביצועים (Performance) במנהל המשימות מציגה שלל מידע חיוני. בחלק העליון של המסך מצויים שני גרפים כאשר העליון מציג את ביצועי המעבד ואילו התחתון מציג את גודל ה Page file – הוא הזיכרון הווירטואלי. בחלקו התחתון של המסך מצויות ארבע קוביות כאשר החשובה לנו היא הימנית עליונה – הזיכרון הפיזי. בתצוגה זו רשום לנו כמה זיכרון מותקן במחשב וכמה זיכרון נותר לנו לשימוש.
 
תצוגת התהליכים (Processes) מציגה לנו רשימה של כל התהליכים (שהם חלקים עצמאיים של מערכת ההפעלה או תוכנות) הרצים כרגע במערכת. את חלקם בוודאי תזהו על פי שמם כגון IEXPLORE.EXE (אינטרנט אקספלורר) או OUTLOOK.EXE (אאוטלוק) וחלקם מחזיקים בשם כמו csrss.exe שקרוב לוודאי שלא יאמר למשתמש הממוצע דבר.

כפי שניתן לראות, תצוגת התהליכים של המערכת מסודרת לפי ארבע עמודות.
הראשונה – שם התהליך (Image Name). לרוב יופיע שמו של הקובץ שהרצתם.
השנייה – שם המשתמש (User Name). במקרה והופעלה אצלכם תמיכה בריבוי משתמשים, תוכלו לאתר איזה מהם הפעיל איזו תוכנה (במידה ומסומן השדה הצג תהליכים מכל המשתמשים (Show processes from all users)).

חלק מהתהליכים הינם תהליכים של המערכת ולידם יהיה רשום System, חלקם האחר הינם רכיבי רשת ולידם יהיה מצויין Network service. ליד כל תוכנה שהמשתמש הפעיל יהיה מצויין שם המשתמש.
השלישית – ניצולת מעבד (Cpu) – כמה אחוזים מכוח העיבוד של המחשב התוכנה גוזלת. חשוב במיוחד לשים לב לתוכנות שגוזלות יותר מ-90% ממנו.
הרביעית – ניצולת זיכרון (Mem Usage) – כמות הזיכרון שהתוכנה גוזלת.


כל אחת מהקטגוריות הללו הינה לחיצה ומאפשרת סידור של הרשימה לפי אותה הקטגוריה. כך למשל, אם נלחץ על הכותרת Mem Usage תסודר הרשימה לפי ניצולת הזיכרון. אם נלחץ על Image name הרשימה תסודר לפי סדר אלפביתי של התוכנות הרצות. אם מצאתם תהליך חשוד שאינכם יודעים את מקורו, תוכלו להיעזר בתוכנה WinTasks.
 

המחשב מתחיל להאט – מה עושים

כפי שכל משתמש מחשבים ממוצע בוודאי שם לב – לאחר זמן ממושך של עבודה רציפה נדמה שהמחשב מתחיל להאט את פעולתו. זה יכול לקחת מספר ימים או מספר שעות – אבל ההאטה תבוא. פרק הזמן תלוי באופי השימוש: משתמש שמפעיל תוכנות רבות ברקע ועובר ביניהן שוב ושוב עלול להיתקל בבעיות הללו הרבה יותר מוקדם ממשתמש שמפעיל דפדפן ותוכנת אימייל בלבד.

איך מחזירים למחשב את כוחו? השלב הראשון – הוא למצוא את הבעיה. יש לנו עומס רב על הזיכרון מסיבה כלשהו ואם לא נטפל בה המחשב ימשיך להתנהל באיטיות משוועת.

על מנת למצוא את התוכנה שגוזלת את מירב הזיכרון ניכנס אל מנהל המשימות לתצוגת התהליכים ונסדר אותה לפי ניצולת זיכרון. לאחר מכן נסקור את הרשימה ונמצא את התהליכים שגוזלים את כמות הזיכרון הרבה ביותר.

כל תהליך הרשום ברשימת התהליכים ניתן לחיסול על ידי לחיצה עליו ואז לחיצה על סיים תהליך (End Process) . חשוב במיוחד לשים לב למי הבעלים של התהליך המחוסל. תהליכים ששם הבעלים שלהם הינו שם המשתמש שלכם הינם תוכנות שאתם הפעלתם תוך כדי שימוש וניתן לחסל אותן בלב שקט (בהנחה ששמרתם את העבודה שלכם למידע לפני כן). תהליכים שרשום לידם System או Network process דורשים משנה זהירות שכן רובם חיוניים למערכת ההפעלה וחיסול שלהם עלול להביא לקריסה של מערכת ההפעלה.

שימו לב: אם תהליך שאתם לא מזהים מתחיל לפתע לדרוש כמויות זיכרון ומעבד חריגות, מומלץ לבצע סריקה של המחשב לחיפוש וירוסים ורוגלות. סוסים טרויאנים נוטים לגזול נתח גדול ממשאבי המחשב.
 

קיצור תהליכים

 
אחד התהליכים שנוטה לגזול הרבה זיכרון הינו ה-explorer.exe. ריענון שלו יכול להיות בעל השפעות הדומות להפעלה מחדש של המחשב, מבלי שתצטרכו לסגור אפילו תוכנית אחת.

אין מדובר פה בדפדפן שלכם (להזכירכם: תהליך הדפדפן הוא EXE.IEXPLORE) אלא ברכיב של מערכת ההפעלה שאחראי לכל ממשק המשתמש. סגירת התהליך הזה תגרום להעלמות של סרגל המשימות, כפתור התחל ואפילו האיקונים משולחן העבודה שלכם. לכאורה – מצב פאניקה שיגרום למשתמש הממוצע להושיט ידו אל כפתור הריסט ולאתחל את המחשב. הפיתרון החכם יותר, הינו פשוט לאתחל את התהליך עצמו בלבד. בחלון מנהל המשימות לחצו על קובץ (File) ועברו למשימה חדשה (הרץ) (New task…(run)). בחלונית שנפתחה רישמו explorer.exe.
 
בדרך פלא, לאחר ההרצה של התהליך החדש יחזרו שורת המשימות והאיקונים האבודים. באופן מפתיע למדי, סקירה מחודשת של רשימת התהליכים תראה הקלה משמעותית בניצולת הזיכרון גם בתהליכים הגזלניים ביותר.
 

שימוש בתוכנות מנקות זיכרון

 
בעיית הזיכרון המנוצל עד תום הינה בעיה מוכרת וכואבת, וכרגיל באינטרנט – כשיש ביקוש יש גם היצע. ברשת קיימות עשרות תוכנות המוקדשות לניקוי הזיכרון. תוכנות אלה יושבות ברקע וברגע שכמות הזיכרון המנוצלת עוברת סף מסויים הן נכנסות לפעילות ומנקות את הזיכרון משאריות לא חיוניות.

קיימים ויכוחים רבים האם התוכנות הללו באמת עושות את מה שהן אמורות לעשות או שמא מדובר במראית עין בלבד. רוב התוכנות יתהדרו בגרפים שיציגו ירידה חדה בזיכרון לאחר השימוש, אך לאחר מספר שניות יעלה ניצול הזיכרון מחדש לרמות הקודמות. תוכנה שנדמה שבכל זאת עושה את העבודה היא Cacheman. היא מכילה פרופילים מוכנים מראש של ניהול הזיכרון במחשב, בהתאם למהות העבודה של המשתמש.
 

הזיכרון הווירטואלי

 
הזיכרון הווירטואלי הינו קובץ הנמצא בכונן הקשיח של המחשב ומחליף בעת הצורך את הזיכרון הפיזי. למערכת ההפעלה חלונות יש הרגל מגונה של בזבוז זמן ומשאבים בטיפול בגודלו, אבל הגדרות נכונות יפתרו את הבעיה וגם ימנעו מצב של מחסור בזיכרון.

על מנת להגדיר את הזיכרון הווירטואלי, יש ללחוץ בעזרת הכפתור הימני בעכבר על צלמית המחשב שלי (My Computer) ולבחור במאפיינים (Properties). בתצוגה החדשה לחצו על מתקדם (Advanced) ועל כפתור ההגדרות (Settings), תחת ביצועים (Performance).
 
 
בחלון החדש שנפתח עברו שוב למתקדם (Advanced) והקישו על שינוי (Change), מתחת לסעיף זיכרון וירטואלי (Virtual Memory).
 
לאחר התהליך הארוך הזה, נגיע סוף סוף אל מסך הגדרת הזיכרון הווירטואלי. ברשימה הזו יוצגו בפניכם המחיצות שבמחשב שלכם ועבור כל אחת ואחת מהן גודל קובץ הזיכרון המוגדר להן. המצב האופטימלי הוא קובץ זיכרון וירטואלי יחיד השוכן בדיסק שלא מכיל את מערכת ההפעלה.

אם התברכתם בשני כוננים קשיחים (כוננים פיזיים, לא מחיצות) מומלץ לבחור בכונן שעליו לא מותקנת מערכת ההפעלה שלכם. הסיבה לכך נובעת שעל הכונן של מערכת ההפעלה מצויים שלל קבצים שנקראים במשך כל זמן השימוש במחשב. שימוש בכונן נפרד עבור קובץ הזיכרון הווירטואלי – יקל על עבודת הכונן הקשיח במציאת הקובץ הנדרש.

בשלב זה, לאחר שבחרתם את המחיצה המיועדת לזיכרון הווירטואלי ולאחר שווידאתם כי בשאר המחיצות לא מוגדר זיכרון שכזה, סמנו את גודל מותאם אישית (Custom Size) ולאחר מכן הביאו מחשבון (אמיתי וירטואלי, לא משנה). חשבו כמה זה פי שניים וחצי מגודל הזיכרון הפיזי שמותקן במחשב שלכם.

עבור הערך ההתחלתי (Initial size) והגודל המקסימלי (Maximum size) הקלידו את הערך שחישבתם ואשרו לסיום.
 

סוף דבר

ניהול וטיפול בזיכרון אינו קשה כלל וכלל ויכול לחסוך הרבה תסכול וגם כמה הפעלות מחדש. למרות כל האמור במדריך זה יש לזכור שהדרך היחידה לנקות לחלוטין את הזיכרון היא לכבות את המחשב. עם זאת, ניהול נכון של הזיכרון יאפשר לכם להנות מהמחשב שלכם לפרקי זמן ארוכים יותר.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by