ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
אחי, איפה אתה? 

אחי, איפה אתה?

 
 
שקד

תוך שלוש שנים ברשת, הפך יוני מילד מתוק ותמים בן 15, לקזנובה וירטואלי ציני ומריר, שמאחוריו שורה של בנות שבורות לב מגיל 12 ועד 40. איזה כוח יש לאינטרנט, שהוא מצליח להפוך ילד קטן לאדם שקשה להפתיע או לרגש אותו?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
(איור: אלכס בנרר)
 (איור: אלכס בנרר)   
ביום ההולדת ה-15 שלו, ביקש אחי, יוני, רשות להשתמש בחשבון האינטרנט החדש שקיבלתי מהטכניון, בתור מתנה. היו אלו הימים הראשונים של המודעות לאינטרנט בארץ, באותם ימים רק לסטודנטים היה אינטרנט. שמחתי ליטול חלק פעיל בחינוך של אחי הקטן והתמלאתי סיפוק בכל פעם שהייתי רואה אותו בבוקר עם עיניים אדומות, מישיבה מול המחשב כל הלילה. אני זוכרת איך התפרצתי לחדרו בוקר אחד ולא רציתי לעזוב אותו עד שהוא יודה שהוא האנלייזר. הייתי מאד גאה בו, הייתי בטוחה שזה סוג הדברים שהוא עושה, כי מה עוד יכול ילד בן 15 לעשות באינטרנט?

אבל ליוני לא היה מושג אפילו מה זה פינג. הוא רצה את חשבון האינטרנט שלי כי חברים בתיכון סיפרו לו על ה-IRC, על הצ`ט, שהיה אז עדיין בשחור-לבן טקסטואלי. הקיק שלהם היה להתחזות לסטודנטיות ולעבוד על יורמים חרמנים מהטכניון. די מהר הוא התחיל להיכנס לצ`ט בתור עצמו ולדבר עם אנשים מבוגרים יותר על החיים. מתישהו הוא הפסיק לדבר איתי על זה, והתחיל לדבר עם סטודנטים בצ`ט. הם אימצו אותו, הוא היה הילד הקטן והשנון שלהם ותמיד הזמינו אותו למפגשי הערוץ של ה"גדולים".

באחד המפגשים האלו הוא הכיר את סיגלית, חיילת מתוסבכת בת 19, שמשתמשת בחשבון של אבא שלה, מרצה באוניברסיטת ת"א. הוא היה בתול וביישן וחלם על אהבה מתוקה של סרטים, כמו כל ילד שגדל בצמר גפן על הכרמל. הפנים שלה היו כל כך עדינות ועצובות תמיד, והיא נראתה לו ראויה להיות הראשונה. לסיגלית לא היה אכפת שהוא צעיר יותר. היא כבר הספיקה להרוס את החיים לבחורים בכל הגילאים וגם להרוס משפחה פעם אחת, המשפחה של הקב"ן שלה.

ראיתי אותה פעם כשהיא באה אלינו הביתה, ובלי לדעת עליה כלום הרחתי אסון. היא היתה מה"עלמות במצוקה" האלו שיודעות לגרום לך לרצוח למענן, שאף פעם לא יתמסרו לך באמת ותמיד ישאירו אותך רעב לעוד. מהנשים שאיתן אתה לומד לאהוב את הסבל ולבלבל אותו עם ייסוריי אהבה. ומה ידע על כל זה ילד בן 15?

בזאת הגיע אל קצו עידן התמימות של יוני. בתור אהבה ראשונה הוא קיבל קצת יותר מדי חומר להתמודד איתו. סיגלית הייתה מוקפת במעריצים ומכורים לשעבר, היא הסבירה לו שלעולם לא תוכל להיות רק שלו. ככל שרצו אותה יותר היא הייתה חומקת להם מבין האצבעות, נכנסת להתקפי הדיכאון שלה, ורק מהרצון לגאול את הייצור היפה הזה היית מוצא את עצמך קופץ אחריה אל תוך הגיהנום.

כשהיא גמרה עם יוני, בקושי זיהיתי את מה שנותר ממנו. הילד שחלם על מיכל ינאי וקיבל את אלכסיס במדים, היה בטוח עתה שככה זה נשים, וכשהוא התאושש מהמכה, הוא התכונן להתקיף חזרה.
 
השנים עברו וחצי ישראל כבר נמצאת ברשת, אפילו אני התחלתי לבקר בצ`טים כשהם נהיו צבעוניים יותר. ליוני כבר היה חשבון משלו ואף אחד לא קישר בינינו. רק אז התחלתי לשמוע איזה מוניטין יש לאחי ברשת. בגיל 18 כבר היתה מאחוריו שורה של בנות שבורות לב מגיל 12 ועד 40. כן, 40. גרושה בת 40, משתתפת קבועה באחד הצ`טים, סיפרה לי פעם בעצמה איך בחור צעיר ורגיש בטירוף ניהל איתה אלפי שיחות ונגע לליבה באופן שאף גבר מנוסה לא הצליח.

כוונותיה אמרו רק חיבה והוקרה כשהיא הזמינה אותו אליה הביתה, אבל זה קרה, זה פשוט קרה, היא לא יודעת מה קרה לה. הוא היה עצוב ומריר כמעט כמוה - ומה כבר עבר עליו בחיים? זה נגע בה, והיא נגעה בו. "הרשת הזאת, הכל נורא מבלבל, האשליה שבגלל הרשת יש לך משהו במשותף עם מישהו שלא היית מסתכלת עליו ברחוב, מישהו שיכל להיות הבן שלך", היא סיפרה לי. רק מאוחר יותר גיליתי שהצעיר הרגיש והמריר היה אחי הקטן.

יוני למד לנצל את הכוח של המילים ברשת כדי לשלוח יד למקומות אליהם לא היה מגיע בשום אמצעי אחר. היום יש לי בבית קזנובה וירטואלי עם בייבי פייס שעושה לך חשק למחוק לו את שאריות החלב מהשפתיים, אבל כשהוא פותח את הפה, את מריחה מרור ושומעת ציניות של בן 45. הוא לקח מסיגלית את האהבה לסבל, נהנה לדפוק את הראש בקיר, במסך, ולדפוק את כל מה שמסתתר מאחוריו. ילד שגדל אל תוך הרשת והסתבך בקוריה, שהכיר את החולני והביזאר לפני שהיה לו עם מה להשוות את זה, ואז זה הפך למציאות שלו, למי שהוא.

לא מזמן פנה אלי בצ`ט ילד בן 15 ובלי להגיד שלום אפילו, סיפר לי שיש לו זין באורך 17 ס"מ (אם אני לא מאמינה הוא יראה לי במצלמה דיגיטלית) והזמין אותי להיות אחת מאותן רבות וטובות שניסו אותו ונהנו. "השתגעת? אני יכולה להכנס לכלא בגללך, אתה יותר צעיר מאחי הקטן! אתה אמור להיות בשלב שאתה מתעלף מנשיקה צרפתית עם מלכת הכתה שלך במחששה של בית ספר, לא?", צעקתי עליו, ואולי בעצם היתה זו הצעקה שמעולם לא צעקתי על יוני. "כולנו שווים בפני הרשת, לא?" הוא ענה לי. "מפה את נראית לי הרבה יותר קרובה מאשר אם הייתי רואה אותך ברחוב. מכאן ורק מכאן, אני יכול להראות לך כמה שאני לא כזה שונה ממך ואני יכול להביא אותך ישר אלי הביתה. בחייך, מה את מצפה מדור האינטרנט, שנגלוש רק באתר של רחוב סומסום?"

איזה כוח יש לאינטרנט, שהוא מצליח להפוך ילד קטן לאדם שקשה להפתיע או לרגש אותו? כאילו אחרי זמן מסוים ברשת, אתה מרגיש שראית כבר הכל, הלב שלך נאטם ואתה ממשיך לגלוש, פעור ונפער, מחפש משהו שיעשה לך את זה, מי שינענע אותך.

לפעמים אני מאשימה את עצמי שלא קניתי ליוני טיסן במקום לתת לו את חשבון האינטרנט שלי בגיל 15. ולפעמים, סתם עוברת בי צמרמורת קור כשאנחנו נפגשים במטבח, ובעיניים שלו תלוי מן סוג של בגרות וחספוס שאני עצמי עוד לא מוכנה לחוות. העיניים שלו מחפשות אחר צנצנת הסוכר, ואני מחפשת בהן לשווא את אחי התמים והסקרן, ומתגעגעת למשהו שאפילו האינטרנט לא יכול להחזיר לנו.

ספרו לשקד על אובדן התמימות שלכם ברשת



 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by