ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
שיתוף קבצים: מתחת לפני הרשת 

שיתוף קבצים: מתחת לפני הרשת

 
 
אורי ברקוביץ`. איורים: תום טרגר

אז מה אם אתרי השיתוף נסגרים? המשתפים כבר מצאו שיטות אחרות. אורי ברקוביץ' מדווח מהשטח

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כמה צרכים אנושיים, כך אומרים, תמיד היו, תמיד יהיו, וכל עוד הם קיימים, יהיה מי שיספק אותם. בראש הרשימה מככבים, כמובן, זנות והימורים. בשנים האחרונות, אפשר כבר לקבוע, התווספה לרשימה תופעה חדשה – שיתוף קבצים. כמו ג'וקים – תהרגו אחד, יבואו עוד ארבע. גדולים יותר, חזקים יותר, ועושים הרבה יותר רעש כשדורכים עליהם.

ויש מי שאכן מנסים לדרוך. בספטמבר השנה הורה שופט בית המשפט המחוזי גדעון גינת על סגירת אתרי השיתוף המובילים ליונטוורק ולהלה. בעקבות הידיעות על פתיחת המערכה המשפטית נגד עולם אתרי השיתוף בישראל, ירד גם האתר WarezFAW למרות שלא נתבע. עורכי הדין של חברות הבידור איימו לתבוע גולשים, ולצופה מן החוץ יכול היה להידמות כאילו סצנת השיתוף חטפה מכה קשה שלא תקום ממנה. בימים אלה, בעקבות הבנות אליהם הגיעו עם התובעים, שבים האתרים שנסגרו בהדרגה במתכונת חוקית ו"כשרה".
 
עצם מהותם של אתרי השיתוף היה ייעול השיטה. גם גולשים בעלי ידע מצומצם מאד באינטרנט יכלו לקחת חלק בחגיגת ההורדות הפיראטיות. מישהו אחר כבר ארז, בדק, תרגם ודירג. כל שנותר הוא ללחוץ עם העכבר. ואנשים לחצו, בהמוניהם. בנוסף, הלינקים באתרי השיתוף מבטיחים למשתף שההורדה תהיה אמיתית (ולא 600 מגה של פורנו גרוע במקום הסרט הנחשק) ונקייה מווירוסים. אם זה לא מספיק - דאגו באתרים גם לדווח ולסקר על סרטים ותוכניות טלוויזיה חדשות, מה שהפך אותם בדרך ל"מדריך" של ממש, כזה שגם לוקח אותך יד ביד בדיוק אל שם הקובץ הנכון באימיול.
 
 

הקהילה לא נפגעה

 
"סגירת אתרי השיתוף הגדולים לא השפיעה כלל על השיתוף עצמו", אומר לחיים ברשת דני דרור (שם בדוי), אחד מן הפעילים הבולטים בקהילת המשתפים בישראל. לדבריו, "לפתוח אתר לוקח עשר דקות. ניתן להוריד שלד מן המוכן של אתר שיתוף מהאינטרנט. רק להתקין ולהוסיף לינקים. זאת הסיבה שרוב האתרים נראים אותו דבר."

ומה בקשר ללינקים עצמם? "חומר השיתוף כבר קיים: באימיול, בביטורנט, ברשתות הקאזה והאיימש", מסביר דרור, "כל עוד כל המקומות הללו יהיו נגשים, תמיד ימצא הילד בן ה-16 שיספק להם לינקים באתר שלו. אתרי שיתוף נפתחים כמו פטריות אחרי הגשם. כל יום נפתח אתר, נסגר אתר".
 
"יותר מזה", מסביר דרור, "סגירת האתרים העירה המוני גולשים לחפש מקומות חדשים. הגולשים מחפשים בפורומים איזה אתרים נפתחים, כדי לעדכן אותם וכדי שלנחלת הכלל יקל למצוא. אחרי הכל מדובר בקהילת שיתוף – הם דואגים אחד לשני. אתר כמו Torec, לדוגמה: מספיק שיהיו בו 300 תרגומים בשביל שהוא כבר יופץ בפורומים. מאגרי המידע של האתרים עוברים מאתר לאתר, וכך אין צורך להקים כל פעם מחדש את מאגר הלינקים. אנחנו רואים את אותן תופעות בדיוק גם בחו"ל".
 

פריחה מחודשת

ומה קרה אחרי נפילת אתרי השיתוף? מתחת לפני השטח, כצפוי, הסצינה מעולם לא חדלה לרחוש. היא עברה את פרעה, היא תעבור גם את משפחת פרזנטי (עורכי הדין של בעלי זכויות היוצרים). כל מי שמכיר לעומק את נושא השיתוף לא מופתע: כמו בשאר העולם, גם בישראל החל מעבר איטי אך בלתי נמנע לשיטות משוכללות יותר מאתרי שיתוף גדולים ופומביים. סגירת האתרים הישראליים רק האיצה את המהלך הזה. הגידול העצום בתעבורת האינטרנט מישראל לחו"ל באחרונה היא רק הוכחה אחת לכך.
 

מפיצים אתרים שלמים דרך האימיול

 
לדברי דרור, צפוי לקרות כאן מה שקרה עם אתרי שיתוף בעולם, שפסקו להתקיים כאתרים רגילים, הזמינים לקהל בגולשים מכתובת ידועה. במקום זאת, האתרים עצמם הפכו לקבצים המופצים ברשתות השיתוף. במילים אחרות - מורידים את האתר למחשב כקובץ HTML, מקישים הקשה כפולה וגולשים בו.

ואם אנחנו כבר מעבירים את כל הלינקים שהופיעו באתר ישירות לאימיול, אז למה בכלל אנחנו צריכים את כל הקישוטים, הלוגואים והלינקים שמהם הוא עשוי? ואכן, לא עבר יום מאז סגירת אתרי השיתוף וכבר ניתן היה למצוא ברשת קובץ טקסט מסוג TXT הנושא את השם Subtitles Heb Links ומכיל רשימה ארוכה של קישורים לכתוביות לסרטים.

הקובץ הראשון, הנושא את התאריך 19 בספטמבר, כלל כמה עשרות קישורים בלבד. מדי כמה ימים העלה החיפוש באימיול גירסאות מעודכנות יותר. הקובץ מן ה-6 בנובמבר היה דומה יותר למגילה, וכבר כלל כ-3,500 קישורים.

אל אותו קובץ, שנוצר על ידי משתמש המכנה עצמו "המניאק", ניתן להגיע גם באמצעות חיפוש באימיול אחר שמות האתרים שנסגרו. מיותר לציין שמשמות קבצי הכתוביות, קצרה הדרך לשמות הסרטים המתאימים. הכל באמצעות מנוע החיפוש של תוכנת האימיול עצמה. היתרון שבשיטה הזאת הוא שבלתי אפשרי להילחם בה. לך תמצא את "המניאק" בין 3 מיליון משתמשי האימיול שמחוברים בכל רגע נתון.

ולא רק סרטים ניתן למצוא בשיטה זו. לדוגמה: מסמך וורד של הגולש "מגפה" מכיל רשימה בת ארבעים עמודים של קישורים להקלדה בשורת הכתובת בדפדפן, להורדות של תוכנות וכלי הפריצה הדרושים כדי להשתמש בהן מבלי לשלם עבורן. רק להעתיק ולהדביק – פשוט יותר אפילו מהורדה מרשת האימיול עצמה.

אבל לפני שאתם פותחים אימיול ומתחילים לחגוג, כדאי שתצננו מעט את ההתלהבות. ישנם גם חסרונות לשיטות ההפצה החדשות. "בניגוד לאתרי השיתוף - אין פה מותג שעומד מאחורי הקבצים", מספר משתף וותיק, "תחשוב על זה שמאחורי כל אתר שיתוף עמד צוות שניקה לינקים שלא עובדים ודאג לסדר. בשיטות החדשות, כשאין "מותג" מאחרי הלינקים, תמצאו המון זבל וקישורים שבורים".
 

הגול העצמי של תעשיית הבידור בישראל

 
"זה מצחיק - אבל התביעה של הפדרציה, ובעקיפין - הכיסוי התקשורתי שלה, סייעו להפצת אתרי שיתוף חדשים לגמרי", מספר שי לב ארי, מפעיל אתר שיתוף הקבצים ליונטוורק. "השמות של אתרי השיתוף הכי חדשים פשוט מופיעים בטוקבקים של הכתבות שעשו עלינו". לדבריו, "בשטח, התביעות לא ממש מונעות הקמת אתרים חדשים. הרבה אתרים נפתחים כל הזמן. עורכי הדין של הצד השני יודעים את זה אבל בגלל שמדובר באתרים קטנים הם כרגע לא מתייחסים אליהם. אם התביעה נגדנו תצליח, יהיה קל לתבוע גם אותם".

לב ארי מספר שכל המהומה סביב התביעה נגד אתרי השיתוף רק גרמה להעמקת התופעה: "הנושא מעורר עניין בציבור. פתאום כולם שומעים על שיתוף קבצים. כולם רוצים לנסות את זה." חוץ מזה, הוא טוען, "היום כל אחד יכול להיכנס לאימיול, והגולשים כבר יודעים להוריד את מה שהם צריכים להוריד. מבחינת הגולשים, עם ליונטוורק או בלי ליונטוורק, זה אותו דבר".

תופעה נוספת אותה הוא מתאר, היא שבעקבות אירועי השבועות האחרונים נפתחו לגולשים העיניים והם נחשפים לשיטות שיתוף שלא הכירו לפני כן. "הם מגלים אתרים ותוכנות חדשים, כמו למשל את סבבה די.סי, שפתאום זכתה לפריחה גדולה. המבחר מבחינתם רק גדל ואין להם בעיה למצוא כל דבר שהם רוצים", אומר לב ארי.
 

שעתם של האתרים הקטנים

אז מיהם האתרים הללו שנהנים עתה מעדנה? ברשת הישראלית ניתן למצוא אתרים שנדרשת עין מיומנת כדי להבחין בהבדלים כלשהם בינם לבין האתרים שנסגרו. MuleLine, למשל, שכבר הספיק להסגר במהלך הכנת הכתבה, סיפק בלי כל בושה קישורים ישירים לאימיול. אתר הכתוביות העברי subs, שהורד ממש לאחרונה מהרשת, הספיק כבר לחזור בגירסא משודרגת, עם מאות תרגומים לסרטים ישנים וחדשים כאחד. בניגוד לעבר, הפעם השימוש בו ניתן רק לאחר הרשמה. ב-Donkey.co.il משגשגת קהילה שבאמת ובתמים מסקרת סרטים, אבל גם סוחרת במידע הדרוש לשיתופם באתרי FTP (אתרי הורדות). באתר ניתן למצוא שפע של כתוביות לסרטים ולצידם שמות של שיחרורים – מילת הקוד ל"מה שאתם צריכים לכתוב בתיבת החיפוש באימיול כדי למצוא את הסרט שמתאים לכתובית".
 
בדומה לכך, גם האתר Tnsplace שמכריז בעמוד השער שלו כי "אינו מספק קישורים (לינקים) ישירים או קישורים לתוכנות שיתוף כלשהן לקבצים בעלי זכויות יוצרים" משלב בעמודי הסיקורים שלו את הקודים המלאים הדרושים לשם איתור הקבצים באימיול. האתר wNet, שטוען כי העביר לאחרונה את שרתיו לחו"ל, מציע כתוביות לסרטים וסדרות ולצידם קישורים ישירים לאימיול של משחקי מחשב וקונסולות, סדרות טלוויזיה מישראל ומהעולם, סרטים, תוכנות וכמובן גם פורנו. אתרים נוספים הם TV Shows ו-My-Share.
 
 
גולת הכותרת הוא ללא ספק NFOIL, שמתפקד כמעין אתר חדשות למשתפים. כאן הם ימצאו סיקורים של הדברים האחרונים ששוחררו ברשתות שיתוף הקבצים. לטענת מפעיליו, האתר חוקי לגמרי - לא תמצאו שם קישורים להורדות מאימיול או ביטורנט.

בראיון ל"חיים ברשת" בסוף ספטמבר אמר אחד ממפעילי האתר כי "פעילות האתר חוקית למהדרין ומבוססת על מודלים של אתרים בינלאומיים גדולים כמו nforce.nl, שמעולם לא נתקלו בבעיות". בשונה מאתרי שיתוף, הוא מסביר, ב-NFOIL לא יתארחו "קבוצות שעוסקות בהפצה, קידוד או תרגום של סרטים" וכן הוספו לו "לינקים לרכישה של הסרטים והדיסקים באינטרנט".

כדי לחזק את תדמית האתר כפועל למען שיתוף באשר הוא, ולאו דווקא של קבצים פיראטיים, מופיעה במרכז העמוד פנייה לאומנים להפיץ באמצעותו את יצירותיהם. מפעילי האתר, שהפכו בעל כורחם מומחים לקניין רוחני, מדגישים באותה פנייה כי "שירים המוגנים בזכויות יוצרים לא יאושרו על ידי המערכת ללא הוראה מפורשת וכתובה מבעל היצירה".
 

תחרויות אתרים

מי שעוד הרוויחו בגדול מסגירת אתרי השיתוף הגדולים הם "מאגרי הקישורים". מדובר באתרים בהם מתחרים אתרי שיתוף בינם לבין עצמם על דעת הגולשים, שמצביעים לטוב ביותר. אתר גדול ומוכר ידורג למעלה כמובן. היתרון שבאתרים מסוג זה הוא העדכון – האתר החם ביותר הוא זה שגולשים רבים הצביעו בעבורו. והשיטה עובדת מעולה: אם הוא נסגר תוכלו תוך שעות לדעת מי המלך החדש.
 

האתרים בחו"ל ממשיכים לפרוח

תמיד אפשר גם לפנות לאתרים מחו"ל, אלה שבעצמם משמשים מקור מידע לאתרי השיתוף הישראלים. אתרי השיתוף הישראלים מרבים להתמקד בחומרים שקשה למצוא אצל החברים מחו"ל, כמו כתוביות בעברית וחומרים ישראלים. מי שלא מעוניין בחומר מקומי ימצא מה שהוא מחפש בניכר.

אחד מאתרי השיתוף הגדולים, המהווה דוגמה לאוזלת ידן של הרשויות במלחמתן בשירותי השיתוף הוא TV Underground. לדברי דני דרור, האתר פעל מגרמניה והוא נסגר שם על ידי הרשויות המקומיות ששיתפו פעולה עם האמריקנים. מפעיליו לא התרשמו מהמאמץ להילחם בהם והזיזו את שרתיו לרוסיה, המהווה סוג של גן עדן למשתפי קבצים. האתר, טוען דרור הוא אחד מן המאגרים הגדולים בעולם, והוא מכיל כ-18 אלף קישורים לפרקים של סדרות טלוויזיה חדשות וישנות כמו מנהרת הזמן, האיש השווה מילונים (סטיב אוסטין) ואף את כל העונות של הסדרה המיתולוגית מ.א.ש.
 
 
בנוסף, תוכלו למצוא את מנוע החיפוש אימיוגל, את Find Hash שעושה שימוש בקוד החיפוש של תוכנת האימיול עצמה, את Fucktheinter.net, Shareprovider , את dvd box, ShareTheFiles, את Svcdplaza ואפילו את האתרים הפולנים Osloskop ו-Osiolek.
 
 

טיפה בים

כדי להעמיד את הדברים בפרופורציות הנכונות, יש להדגיש שכתבה זו בעיקר נוגעת לרשת שיתוף אחת – האידונקי. לצד רשת קיימות רשתות רבות נוספות כמו גנוטלה, קאזה וביטורנט. נוסף על כך, לא עסקנו במסגרת זו בטכנולוגיות שיתוף אחרות כמו הביטורנט או בחוליות הגבוהות יותר בשרשרת המזון של שיתוף הקבצים, כמו שרתי FTP, ה-IRC וקבוצות הדיון (פלטפורמות הדיונים והמודעות שקדמה לפורומים). ואם אתם צריכים הוכחה לכך שהמשתפים תמיד נמצאים צעד אחד לפני התובעים, תמצאו אותה בתוכנת ה-P2m של הישראלי רן גבע, שמאפשרת שיתוף קבצים על גבי שרתי הדואר. בכל אלה (ועוד) נדון בחלק השני של הכתבה שיפורסם בשבוע הבא.

בינתיים, רק אל תשכחו – הורדה של קבצים המוגנים בזכויות יוצרים אסורה בהחלט. הורידו, שתפו, אך אנא, אל תעברו על החוק.
 
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by