ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
הכיטוב בלי אמא 

הכיטוב בלי אמא

 
 
ניצן וידנפלד, ניוזלטר חיים ברשת

קונים רק "HP"? צורבים רק "TDK"? נוהגים רק ב"שברולט"? יצאתם פראיירים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
כשההורים שלי רכשו מכונית חדשה, זאת היתה מאזדה. "למה דווקא מאזדה?" שאלתי את אבי. "כי המכונית הקודמת שלי היתה מאזדה והייתי מרוצה וחוץ מזה, מאזדה זה הכיטוב". כשאבא שלי מתחיל לצטט פרסומות מהרדיו אני נהיה מודאג. לא נראה לי שמאחורי תהליך הבחירה של המכונית עומד סקר שוק יסודי או אפילו שיטוט הגון בגוגל.

מצד שני, האם אני באמת יכול להאשים אותו? תחשבו על עשרים הקניות הגדולות האחרונות שלכם: לפי מה נערכה הבחירה? רוב הסיכויים שעל פי מה שהחבר המבין אמר, ניסיון קודם שהיה לכם עם המותג והשם שיש לו בשוק. הבעיה היא שכיום לכל הפרמטרים הללו אין כמעט בכלל ערך. ואין תחומים יותר מובהקים לכך משוק המכוניות ושוק המחשבים.
 

טוב שם טוב?

 
חברות גדולות נוטות למרוח את הלוגו שלהן בכל מקום אפשרי. לא כולן הגזימו בכך כמו מיקרוסופט, שהלוגו שלה תמיד נמצא במרחק של מקסימום שתי לחיצות עכבר מהמשתמש, אבל כולן דואגות לכך שהוא לא ישכח מאיפה הגיע המוצר שהוא משתמש בו כרגע. זה נכון לגבי תוכנות, דיסקים קשיחים, מסכים, כרטיסי מסך, לוחות אם, דיסקים לצריבה, מכוניות, קומקומים חשמליים ומה לא. למעשה ישנה חברה שנדמה שמתחה את הגבול עד המקסימום, אף יותר ממיקרוסופט: חברת Lego, שהלוגו שלה מופיע על כל אחת מהבליטות הקטנות בלבני המשחק שלה.
 
הסיבות לכך ברורות: לא מדובר בנרקיסיזם גרידא, אלא בהחלטה עיסקית חשובה. משום שנדמה לעיתים שהמניע החשוב ביותר בהחלטות הקניה שלנו הוא "אפקט העדר", החברה רוצה שכולם ידעו שפלוני נוהג במכונית שלה, צורב על הדיסקים שלה ומשחק בסתר בלבני המשחק שלה ולא של המתחרות. אם מספיק פלונים ינהגו כך, הרי שפלונים אחרים מיד יצטרפו אליהם.

סיבה נוספת נעוצה במושג "מותג" – החברות משקיעות הון עתק בקשירת בלגרום לכך שנקשר במוחנו תכונות ורגשות מסויימים לשם שלהן. כך אנחנו מקשרים מים מתוקים צבועים בשחור מתוצרת מסויימת ל"נעורים" ו"כיף" ולכן אנחנו רוכשים דווקא ממנה. זה טבעי וזה בסדר. כולנו נוהגים כך, גם אם איננו חברה גדולה. כשאני יוצא לדייט אני מעוניין שהבחורה תקשר את השם "ניצן" לריח טוב ול"כיף". כולנו מוכרים ונמכרים, זה לא סוד.
 
 

מותו של מותג

ההבדל ביני לחברה גדולה הוא ש"ניצן וידנפלד" הוא תמיד "ניצן וידנפלד". לעומת זאת – "שברולט" היא לפעמים "דייהו", צורב ASUS עלול להתגלות כצורב Pioneer ודיסק הצריבה שקנינו מתוצרת TDK מתגלה כיתום לחלוטין, ללא אב או אם שניתן לזהות.

התוצאה היא שגם אם חשבנו שאנחנו יותר חכמים מהחברות, התעלמנו מהפרסומות וביצענו רכישות רק על פי התנסות אישית עם המותג או עצה מחברים, הרי שעדיין התנהגנו כשוטים גמורים. לשם היצרנית אין שום ערך בהחלטה האם לרכוש את המוצר שלה. שמתם לב שכיום רוב כונני הדיסקים מגיעים מבלי לוגו יצרנית מוטבע עליהם? זה לא מקרי. בשוק הזה, במיוחד, הקשר בין השם שכתוב על האריזה לבין מי שבאמת הרכיב את המוצר הולך ומתרופף.

הקונה היותר מתוחכם הולך לגוגל. הוא יודע ששם היצרנית לא יעזור לו בתהליך הקניה, אז הוא מחפש את הדגם המדוייק שהוא עומד לרכוש. אפילו אני המלצתי על השיטה הזאת מספר פעמים. הבעיה היא שגם בין שני מוצרים ממודל זהה לחלוטין עדיין יתכנו הבדלים. המצב הגיע עד כדי כך שיש המשתמשים בתוכנות מיוחדות בכדי לעקוב אחר המקור של המדיה לצריבה שרכשו, למרות ששם החברה והמודל המדוייק רשומים על האריזה. רוצים עוד הוכחות? בבקשה: חברת סוני קראה ללקוחותיה להחליף חלק פגום בקונסולת הפלייסטיישן 2 מהדגם הדק שלה. לא כל הקונסולות נפגעו מהבעיה, רק אלו מתאריכי יצור וסדרות מסויימים. אם לא כל הפלייסטיישן 2 הדקים זהים בחלק הפגום, מי ערב לי שאין הבדלים נוספים?

גם חברת HP קראה לנו להחליף את הבטריות בדגמי מחשבים ניידים מסויימים. גם כאן לא מספיק הדגם בכדי לוודא האם נפגענו. אנחנו זקוקים גם לתאריך הייצור. עוד לא הזכרתי את חברות המכוניות שקוראות לעיתים למכוניות שלנו לחזור הביתה, למקצה שיפורים. אבל לא לכולן, רק לאלה שיוצרו בחודשים מסויימים.
 

חיים בלי עוגן

אז היכן ה"עוגן" שלנו? הנקודה שנוכל להיאחז בה בבואינו להחליט איזה מוצר לקנות? למרבה הצער נראה שאין כזה. בכל פעם שאנחנו מבצעים רכישה, אנחנו מהמרים. פשוט כי כמעט אין דרך אפשרית להשיג את הנתונים הדרושים להחלטה. זה לא אנחנו, זאת המציאות שאשמה.

אבל יש גם צד חיובי מאד לתהליך הזה. שימו לב לאופנת הטישרטים שהולכת ותופסת תאוצה – טישירט טוב הוא כזה החף לחלוטין מכל לוגו של "קסטרו" או "TNT". בלי אמא, בלי חברה שנוכל לקוות שתעמוד בהטחותיה. סתם פיסת בד יפה.

וזה לא נגמר בטישרטים – אחרי שהפנמנו את העובדה שמותג (Brand name) הוא לא ערובה לאיכות, אנחנו פתוחים הרבה יותר לאפשרויות שמציעים לנו המוצרים האחרים, ה-No Brands, אלה שעד לפני מספר שנים היו נחשבים נחותים בעיננו. כשהפנמנו שכל מוצרי הטכנולוגיה מיוצרים במזרח, אנחנו כבר לא רואים ביצרניות סיניות כפחותות. הנה עוד מעט אפילו נרכוש מכוניות סיניות והודיות.

ומה הן תוכנות הקוד הפתוח אם לא מוצרי No Brands שמציעים לנו אלטרנטיבה איכותית וזולה מאלו הקיימות? נכון, אני לא משתמש עדיין בלינוקס, אבל נגן המדיה שלי (Media Player Classic) הוא מתוצרת קוד פתוח. כך גם קליינט האימיול שלי ומי יודע, אולי בקרוב אתקין OpenOffice.

כל אלו הן תוכנות שלא רק שבאו מתוצרת עלומה, אלא למעשה אין להם תוצרת כלל. אין מותג. המוצר עצמו הוא המותג. בבחינת "אהבת? ספר לחבריך. לא אהבת? אין טלפון שירות לקוחות להתלונן. אבל אנחנו בטוחים שתאהב."
 

כרטיס מסך קוד פתוח

קופסה כחולה
 קופסה כחולה   
אז מדוע מוצרי הקוד הפתוח נשארים בתחום התוכנות בלבד? האם כמות שעות האדם הדרושה לתכנון מערכת הפעלה נמוכה מזאת הדרושה לתכנון כרטיס מסך? התשובה היא שזה רק עניין של זמן. כרטיס מסך מתכננים בעזרת סימולטורים חזקים, מחשבי על המדמים את פעולת הכרטיס לפני יצורו. ברגע שיעמוד לרשותינו, המשתמשים הביתיים, כוח חישוב המאפשר ביזור של פעולת הסימולציה, ימצאו האנשים שיקדישו לכך זמן. הי, כבר עכשיו יש אנשים מבריקים שמבזבזים את זמנם על דברים הרבה פחות חשובים.

האמת היא שמוצרי קוד פתוח (לא תוכנות), חפים מכל מותג, קיימים כבר זמן רב. מסוף שנות השבעים, אז קבוצות של האקרים גילו דרכים לבנות התקנים ביתיים שיאפשרו להם ל"תחמן" את חברות הטלפון. קראו לזה קופסאות (Boxes). "קופסה כחולה" אפשרה לך להתקשר בחינם מטלפון קווי. "קופסה אדומה" מאפשרת לך להתקשר מטלפון ציבורי מבלי לשלשל מטבע. ההאקרים הפיצו את הוראות ההרכבה ברשתות התקשורת שהיו אז לרשותם ולאחר מכן באינטרנט. הלקוח הקמצן היה קונה את החלקים בעצמו, מוריד את התוכנית ומרכיב בביתו את המוצר.
 
 
המרחק בין המצאות של האקרים לכרטיסי מסך אינו גדול. ברגע שתומצא התוכנית שלו, ימצא גם מי שיהיה מוכן ליצר אותו באופן המוני. הרי חלק גדול מההוצאות של חברות הטכנולוגיה הוא המחקר והתכנון. כל אחת מהן היתה מוכנה לקבל כרטיס מן המוכן. ואנחנו? אנחנו נקבל כרטיס מהיר, זול וחף מכל לוגו. אתם יודעים מה – אולי כדאי כבר עכשיו לעצב לוגו מיוחד לכל אותם מוצרים ללא אב ואם. תגידו לי, לא היה כבר איזה ספר בנושא?
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by