ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
ג'וזי 

ג'וזי

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הניצולה היחידה. ג`וזי
 הניצולה היחידה. ג`וזי   

כך כתב שון ראסל בספרו, "ג`וזי":

"יום שלישי, 9 ביולי 1996, מסומן ביומן שלי רק על ידי כתם שחור גדול. מה אפשר לכתוב על היום הארור ביותר בחייך? הבנות שלי, ג`וזי ומייגן, רצו לנסוע ל"בראוניז" אחרי בית הספר, ולין קבעה עם חברתה הטובה ליז גרגסון שתבוא לאסוף אותה ואת הבנות מהבית. בבוקר היא נשקה לשלום, בעודי ממהר לקחת אותן לבית הספר, אמרה לי לא לדאוג אם הן יאחרו קצת בערב, וחזרה הביתה דרך הגינה היפה שלנו. זאת היתה הפעם האחרונה שראיתי אותה בחיים".

"וזה מה שאני יודע היום על מה שקרה", הוא כותב לבסוף: "בארבע אחרי הצהריים ג`וזי ומייגן חזרו באוטובוס מבית הספר, אחרי שיעור השחיה שלהן. לין חיכתה להם שם עם הכלבה לוסי, והן התחילו ללכת הביתה בדרך הרגילה, חוצות את השדה, משם דרך החורשה הפראית שמאחורי ביתנו. כשהגיעו לשביל המוביל הביתה, הם שמעו מכונית מאחוריהן. הן פסעו הצידה לאפשר לה לעבור, ולין נופפה לנהג לשלום. פניו היו חמורים והוא לא הגיב לידה המנופפת.

"אחרי הסיבוב הן ראו אותו שוב, חונה בצד הדרך. האיש יצא מהמכונית, והתכופף דרך החלון האחורי לקחת פטיש שהיה מונח על המדף האחורי. הוא נעמד מול לין והבנות, ואז, לפי ג`וזי, דרש כסף. לין לא נהגה לקחת איתה כסף כשהיתה יוצאת להביא את הבנות מהתחנה, כך שלא היה לה מה לתת לו. האיש איים עליהן, ולין שאלה אותו אם יהיה מוכן לבוא איתן הביתה, שם היה לה כסף לתת לו. האיש אמר "לא".

"אינני יודע מה קרה בדיוק אחר כך: האם לין צעקה לג`וזי לברוח, או שהוא התחיל להכות את לין. יש עדות לכך שהאיש תפס את מייגן, ואחז בשרשרת על צווארה באופן כפול, כך שלא יכלה לברוח. הוא גרר אותה איתו. יכול להיות שלין לא היתה מסוגלת לעשות דבר, ברגע שלקח את מייגן כבת ערובה. ג`וזי אמרה שברחה משם כאשר "אמא היתה כמעט מתה", אבל אולי זה אומר שהכל קרה בבת אחת: לין ניסתה לשחרר את מייגן אך קיבלה את מכות הפטיש הראשונות בראשה; ג`וזי שראתה את אמה פצועה ושמעה אותה זועקת אליה לברוח משם; ג`וזי שכמעט הגיעה לשער של "מאונט אפריים", בנין ציבורי לא רחוק משם; והאיש השיג אותה, וגרר אותה חזרה ליער.
 

"ממצאי הפתולוג, ביחד עם עדותה של ג`וזי, מעידים על כך שהרוצח גרר אותן בעודן בחיים אל תוך השיחים, ואז הושיב אותן על הרצפה. באופן שיטתי, הוא קרע חתיכות ממגבות השחיה שהיו לבנות בתיק, ותחב אותן לפיהן של לין ושתי ילדותי. עם שרוכי נעליהן הוא קשר את המגבות כך שלא יוכלו לירוק אותן. הוא קשר את ג`וזי לעץ ושאל אותה אם הקשירה לא מכאיבה לה יותר מדי. ואז עבר מאחת לאחת, והמטיר עליהן מכות פטיש שוב ושוב, עד שהיה משוכנע שזה מספיק. ג`וזי זוכרת את זעקות גסיסתה של לין. אותו דבר הוא עשה לכלבתנו, לוסי. כל המפגש ארך כ15- דקות.

"כדי לכתוב את שתי הפיסקאות האחרונות, בקיץ 2000, ארבע שנים אחרי כך, הייתי זקוק להרבה מאוד כוח רצון. בלי שרציתי, אני משחזר לעצמי כבר ארבע שנים את המראות הללו: את האימה הבלתי נתפסת של שתי הילדות הקטנות, האוהבות, התמימות, כשהן שומעות ורואות את אמא שלהן מוכה עד מוות, זועקת לרחמים. את אימתה של לין עצמה, ברגעיה האחרונים, קשורה עם פה חסום, פצועה וגוססת, יודעת שבנותיה הבאות בתור.

"אני לא רוצה לדעת יותר. אני יודע יותר מדי: איך אשתי ובנותי הרגישו ברגעים האלה. לדעת את זה, לנסות ולחוש מה שהן חשו ברגע מותן - זה מזמין מוות, את מותי שלי. זה מעשה של טירוף. לא יכולתי להציל אותן. אני חייב לפחות לנסות להציל את עצמי."

הסרט עוקב אחרי סיפור היום ההוא; אחרי מאמצי השיקום של ג`וזי, שהפכה לנערה מקסימה וחכמה עם פגם דיבור קטן שכנראה יישאר לעולם; הוא מלווה אותה במסעה לדרום אפריקה עם אביה, ארבע שנים אחרי המקרה; והוא גם מנסה לנגוע בסיפורו של מייקל סטון, חולה נפש עם קבלות, שנשפט למאסר עולם בעוון רצח לין ומייגן ראסל, ונסיון לרצח ג`וזי. סטון, מאז, עיירער על עונשו. ג`וזי ראסל נמצאת בשנתה השלישית בתיכון.

סיפורה של ג`וזי; ערוץ 8, ראשון 21:30, שני 14:00
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by