ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
פצע פתוח 

פצע פתוח

 
 
צביקה בשור

הטיילת של תל אביב, יומיים אחרי הפיגוע בדולפינריום: מלי מהקיוסק מפחדת מהמתפרעים היהודים, כולם מאשימים את המשטרה, וליד הגל-עד לקורבנות, יש מי שכבר מתכנן את הלינץ' הבא

 
 
 
 
 
 
 
 
 
ההפגנה ליד מסגד חסן בק. ``הם רואים אותנו גם עכשיו, הבני זונות. כמו שהם הסתכלו בפיגוע``
 ההפגנה ליד מסגד חסן בק. ``הם רואים אותנו גם עכשיו, הבני זונות. כמו שהם הסתכלו בפיגוע``   


בבוקר שאחרי התפרעות ההמון היהודי לאורך הטיילת משפחת אבולעפיה מתקנת נזקים. חמיס, הדובר המשפחתי, מתרוצץ מכלי תקשורת אחד למשנהו, מפיץ את בשורת הפיוס והדו-קיום, בזמן ששאר בני המשפחה עסוקים בפגישות עם שמאים וציות מופתי לצלמי העיתונות, שמעמידים אותם בפוזות שונות ומשונות - ליד החלון השבור, עם התנור המנופץ, טיפה יותר שמאלה, כן, עכשיו תופסים גם את שלט הענק שהושחת, יופי. אנשים רגועים יש במשפחת אבולעפיה. פעם בכמה שנים משתחרר למישהו הסעיף והעסק מושבת לשבוע-שבועיים.

למלי מהקיוסק הסמוך למאפיה קצת קשה להירגע, לעומת זאת. אתמול ב-11 לפנות צהריים הופיעו לה מול הקיוסק מאות אנשים עם דם בעיניים ומוטות בידיים. "הם בטח גמרו את הבלגאנים שלהם בחסן בק, והם באו לפה להרוס", היא אומרת לי, עדיין המומה ממאורעות אתמול. היא יהודיה כשרה, מלי, אבל אותו העיוורון בשנאה שטשטש את ההבדל בין מחבל מתאבד ובעלי מאפיה שלווים, הצליח להפוך גם אותה לאויב העם הזמני. "סגרתי את עצמי בתוך החנות והתפללתי שלא יקרה לי כלום. תראה את התריס פה, בעובי של נייר. כל אבן היתה יכולה להיכנס. איך רעדתי".
 
גלעד הזיכרון המאולתר. כולם עומדים ומתווכחים עד מישהו מזכיר שצריכים להיות מאוחדים ומשתררת דממה
 גלעד הזיכרון המאולתר. כולם עומדים ומתווכחים עד מישהו מזכיר שצריכים להיות מאוחדים ומשתררת דממה   
בראיון הבוקר שלו בערוץ 2 אמר חמיס אבלועפיה כי "אם המשטרה היתה מתנהגת בתקיפות הדרושה, כפי שהיא יודעת להתנהג במקרים אחרים, זה לא היה מתפתח למה שהתפתח". הביקורת של מלי על מי שאמור היה להגן עליה קצת פחות מרומזת. "הם (השוטרים -צ.ב) ברחו מפה כמו שפנים. כשהגיעו לכאן המתפרעים בהתחלה קראנו למשטרה, שבאה עם מגאפון וביקשה מהם להתפזר. אז הם הלכו לרגע, אחרי רבע שעה הם שוב חזרו והשוטרים פשוט נעלמו. פשוט ברחו מאחור". המתפרעים שברו לבני בנין מעבר לכביש ואז התחילו לזרוק את השברים על הבנין הכחול, שבו שוכנים המאפיה, הקיוסק ודוכן שוארמה, גם הוא בבעלות יהודית. "הם התחילו לשבור דברים עם מוטות ברזל, אף פעם לא פחדתי ככה".

אחרי שהמאפיה וסביבותיה כבר נראו כמו אחרי פוגרום, ואחרי שהתברר להם שבני משפחת אבולעפיה חמקו מתוכניות הלינץ` שלהם, חזרו המתפרעים להתקיף את מסגד חסן בק, יעד האלימות שלהם מהבוקר. כדרכן של בדיות החולפות בקרב המון, גם ה"ידיעה" לפיה מתפללים מהמסגד סייעו למחבל לבצע את הפיגוע הנורא בדולפינריום הפכה לעובדה מוצקה לאוזניים המוצפות דם.

בבוקר שאחרי, המסגד מבוצר על ידי המשטרה, שמקיפה אותו בגדרות אינסטנט. סביב למסגד מסתובבים כל הזמן שני שוטרים בפטרול, ובחזית הפונה אל החוף הוצבו שני רכבים המיועדים לפיזור הפגנות. מעבר לכביש, בסמוך לגל-עדים המאולתרים ולנשים המבכות את הנעורים שנגזלו, עומדת עדיין חבורה של גברים וצופה אל המסגד. "הם רואים אותנו גם עכשיו, הבני זונות. כמו שהם הסתכלו בפיגוע".
 
צוותי טלוויזיה זרים רוחשים מסביב, מכוונים את העדשה אל זרי הפרחים, משם אל האבלים, סוקרים את השלטים שהשאירו אלמונים - שלטים שנעים על ציר "מוות לערבים"-"תגיד לי איך לעצור את הדמעות" - חולפים על מאות נרות הזיכרון הכבויים, שיש מי שמנסה לעבור ולהדליק אותם מחדש ללא הואיל, משם אל עשרות האנשים - לא עולים חדשים, בעיקר זקנים שכיכרות העיר קסמו להם היום פחות מהאתר הלאומי החדש - שעומדים ומתווכחים ביניהם, עד שמישהו מזכיר להם שאנחנו צריכים להיות עכשיו מאוחדים, וכולם מהנהנים ושותקים עד לויכוח הבא.

בצד עומדת לה חבורה צעירה. ילדים בני 16 ו-18, בערך בגילאים של קורבנות הפיגוע. החבורה עומדת שם ומביטה בזרים שמכסים את האספלט שהיה רווי דם פחות מיומיים לפני כן. עומדת ובוהה, עד שאחד מהנערים פולט אל האוויר, מכוון את דבריו אל כולם ואל אף אחד בעצם:

"היום בשש. יהודה אוסף אותנו. הולכים לעשות בלגאן בבת-ים".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by