ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
מה עם קצת יחס? 

מה עם קצת יחס?

 
 
אלעד קפלן, גיימר

יש גיימרים שרוצים לקבל גם קצת יחס מהגיבורים של המשחקים שלהם. מדוע הם לא יודעים לכעוס עליהם, לפחד מהם או לאהוב אותם?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
Half-Life 2: האם הם מציאותיים? לא, עדיין לא
 Half-Life 2: האם הם מציאותיים? לא, עדיין לא   
האב עמד עם בנו ליד הבקתה בה התגוררו, בוהים שניהם לעבר השדות. אם ידעו את שעתיד להתרחש, הדבר לא ניכר בפניהם. הילד, בלונדי מחויך, מלמל משהו וצעד מספר צעדים לכיוון הגדר שהקיפה את ביתם. האב, אדם גבוה ושרירי, התישב על הספסל שניצב בגן והחל להשליך אבנים אל תוך השלוליות. לפתע צרחה פילחה את האוויר. הבן נפל לרצפה, מתבוסס בשלולית של דם. מעליו עמדה דמות עטופה בגלימה שחורה, אוחזת בידיה חרב ארוכה ומוכתמת דם.
 
באיטיות התקרבה הדמות השחורה לאדם המבוגר, תוהה כיצד יגיב על רצח בנו. אך האיש לא זז והמשיך להשליך אבנים אל תוך השלולית, ממנה עפו נתזים של מים והתערבבו עם הדם שנזל מתוך הגופה. מבולבלת, הדמות הניפה שוב את חרבה על מנת להכות את האב. לפתע זה קם ממקומו עם מבט רגוע על פניו. 'אתה יכול לעזור לי להשיג את האוצר הגנוז של גרונוול?', הוא שאל. 'אממ, כן, אם זה מה שאתה רוצה...', השיבה הדמות השחורה. 'מעולה, אני אשלם לך היטב', הבטיח האיש והתישב שוב על הספסל, כאילו לא ארע דבר. מבולבלת עוד יותר הדמות השחורה פנתה ללכת, אך לא שכחה ליטול את המעות שבצבצו מכיסו של הבן השחוט. האב חזר להתעסק עם השלוליות.
 

רק רוצה קצת יחס

Fable - צעד בכיוון הנכון
 Fable - צעד בכיוון הנכון   
אני בטוח שקרו לכם דברים דומים בעבר. דמויות שהביטו בכם בשלווה בזמן שהשמדתם את כל היקר להן, אנשים שעמדו במקומם בסבלנות בזמן שהתרוצצתם סביבם כמו אינדיאנים על סמי מרץ. כל מה שאני מבקש זה קצת יחס. תקשיבו לי. דברו איתי. תקשרו איתי. קחו לדוגמא את האלף-לייף 2 שהגיע להישגים אדירים בתחומים רבים. אני לא מדבר על המשחקיות המעולה, הגראפיקה היפיפיה או עיצוב השלבים המושלם – אני מדבר על הדמויות. האלף לייף 2 הוא אחד המשחקים הראשונים שנתנו לי להאמין לרגע שאני מתעסק עם דמויות אמיתיות. הם נראו אמיתיים, היה להם אופי משלהם, הם תקשרו זה עם זה בצורות מדהימות. אבל יותר מכל נקשרתי לעיניים. יש המון רגעים בלתי נשכחים בהאלף לייף 2, אבל הרגע שריגש אותי יותר מכל היה כשהבטתי לכיוון חברתי אלקס וראיתי אותה פוזלת לכיווני. היא ידעה שאני שם.
 
 
פעם משחקים היו ערימות של פיקסלים על המסך. היום הם יצירות אומנות וירטואליות שיוצרות חוויות אותן לא ניתן לחוות בשום מקום אחר. על מנת להצליח, משחק מודרני צריך להציג לא רק משחקיות ממכרת ומנוע גראפי חזק, אלא גם ליצור רגשות: פחד, שמחה, חרדה ואושר. כדי להגיע למצב כזה, חייב המשחק לסחוף את השחקן פנימה ולקשר אותו עם המתרחש. עולם מפורט, סביבה מציאותית וחופש פעולה הן דרכים לגיטימיות לעשות זאת, אך אין דרך טובה יותר מאשר פשוט... קצת אנושיות.

האלף לייף 2 הגיע להישגים חסרי תקדים בתחום חיקוי הרגש האנושי. פני הדמויות הורכבו ממעל 60 שרירים וירטואליים שיכלו לבטא בדיוק את מה שהדמות הוירטואלית מרגישה. הפירוט הגראפי והדיבוב הנהדר של הדמויות גרמו להם להיות מוחשיות עוד יותר. רק דבר אחד היה חסר – יחס.
 

דמויות וירטואליות מגיבות

האם יותר מציאותי לשחק נגד מפלצות?
 האם יותר מציאותי לשחק נגד מפלצות?   
עוד רגע בהאלף לייף 2 שזכור לי היטב היה כשהפלתי מחשב במעבדה של דוקטור קליינר. מיד הוא נזף בי והורה לי להיזהר. לכמה שניות הרגשתי שמתייחסים אלי, שלמישהו באמת איכפת מה אני עושה עם עולם המשחק. חבל שזה לא קרה יותר. רוב התקשורת עם הדמויות נעשית דרך סרטונים. נכון, האלף לייף 2 נתן לשחקן להמשיך לשלוט בדמותו של גורדון גם בזמן שהדמויות שוחחו ביניהן, אך הן כמעט ולא התייחסו אליו. גם אחרי הפעם העשירית בה התנגשתי באלקס, היא המשיכה לחייך לעברי בנעימות.

נראה לי שמרוב דיבורים על אינטליגנציה מלאכותית, מפתחים לעיתים שוכחים כיצד מתנהגים בני אדם אמיתיים. לכל הרוחות – אז מה אם הם יודעים לחפות אחד על השני, לרדוף אחרי במסדרונות סבוכים ולזרוק עלי בחזרה את הרימונים שאני משליך לכיוונם? אם הם אמורים להתנהג בצורה מציאותית, למה הם לא בוכים על גופות חבריהם ההרוגים, נבהלים כשאני מפתיע אותם מאחור או מתייחסים אלי בדרך כלשהי, מעבר להיותי מטרה גדולה ומהלכת?
 
אחד המפתחים בחברת Software ID אמר פעם כי הוא מעדיף שהאויבים שלו במשחק יהיו מפלצות מאשר בני אדם. 'מפלצת יכולה לעשות את הדברים המוזרים ביותר, אבל ברגע שבן אדם עושה את הטעות הכי קטנה המשחק נהרס'. כיום ניתן ליצור אנשים וירטואליים שנראים אמיתיים, מתנהגים באופן אמין ואפילו מודעים לעצמם. אולי הגיע הזמן שגם שהמשחקים יהפכו לאנושיים יותר.
 

להפסיק להתעסק עם הסביבה

Sin - הדור הבא
 Sin - הדור הבא   
משחקים משתדלים לתת לשחקן אינטראקציה מרבית עם הסביבה. 'מנוע פיזי' הם קוראים לזה בגאווה, ומתכוונים לזה שהשחקן הולך לבזבז את זמנו בלהרים קופסאות ולפוצץ חביות. עולמות משחק אינטראקטיביים זה דבר נהדר – אבל זה לא כל מה שאנחנו מחפשים. סרט טוב לא נשפט על פי התפאורה שלו (להוציא אולי את 'צ'רלי בממלכת השוקולד'), ספר טוב לא נקבע על פי מספר העצמים שהדמויות מזיזות, וגם משחק לא צריך להמדד על פי השימוש שהשחקן עושה בפיזיקה, אלא לפי התקשורת שלו עם הדמויות האחרות.

רוב המשחקים נכשלים בזה. על אף שלא עמד ברוב הבטחותיו, כותר התפקידים והפעולה פייבל עשה כמה צעדים בכיוון חיובי. נכון, הדמויות במשחק לא שמרו לשחקן טינה כפי שהובטח וגם שכחו לו במהירות את רוב הצרות שיצר, אך השחקן עדיין יכל לתקשר עם אנשים בעזרת הבעות פנים ולזכות מהם לתגובה מתאימה. אחד המשחקים המוצלחים ביותר בתחום התקשורת האנושית הוא דווקא הסימס, בו האנשים הוירטואליים משנים את יחסם זה לזה, רבים, מתאהבים וחיים בשיתוף.
 
חברות רבות מנסות ליצור דמויות אמינות במשחקים. שחקנים מקצועיים נשכרים על מנת לדבב דמויות ואנימציות הפנים הולכות ומשתכללות. עם כל זה, חשוב לזכור שהאינטראקציה בין הדמות לסביבה אינה פחות חשובה מאיך שהיא מדברת ונראת. בנוסף לתנועות שפתיים ועיניים, חברות פיתוח צריכות לתת דגש יותר גדול לאינטליגנציה המלאכותית (ולא רק בקרבות).
 

יש עתיד לאנושות הוירטואלית

דימיטרי, המשחק הסודי של פיטר
 דימיטרי, המשחק הסודי של פיטר   
חוסר התקשורת האנושית במשחקים הוא אחת הסיבות שמשחקים רבים אינם פונים לאוכלוסיה רחבה. מרבית האנשים, ביניהם רוב הנשים והמבוגרים, מחפשים בבידור שלהם את הפן האנושי. זו אחת הסיבות ששחקנים הוליוודיים זוכים לכל כך הרבה הערצה. זו גם אחת הסיבות שהסימס זכה להצלחה כה גדולה.

יש מפתחים שמנסים לעשות משהו בכיוון. Valve מבטיחים שבהמשך סדרת האלף לייף הדמויות יתקשרו ביניהן יותר, ו-Ritual, אשר מפתחת את סדרת משחקי הפעולה SiN Episodes יוצאת בהצהרות דומות. תמיד ניתן לסמוך על Bioware שיבנו משחקי תפקידים עשירים עם דמויות עמוקות. פיטר מולינו נחוש אף הוא ליצור דמויות אמינות יותר במשחקים. פייבל אומנם לא הצליח ליישם את זה ברמה המובטחת, אך דיבורים על משחק המשך מעידים על כך שהמפתחים ב-Big Blue Box עוד לא התיאשו. משחקיו האחרים של מולינו פונים בכיוון דומה. בהרצאה שנתן בכנס ה-GDC רמז פיטר שבמשחקי Black & White עתידיים החיה תהפוך למשהו אנושי יותר. האם ייתכן שבן טיפוחו של האל אותו השחקן מגלם יהיה בן-אדם? האם האינטליגנציה המלאכותית תצליח להפוך אותו לאמין כמו החיה במשחק הראשון?
 
זה מה שחסר לגיבורים שלנו
 זה מה שחסר לגיבורים שלנו   
משחק נוסף של פיטר מולינו אשר עודו עטוף מסתורין הוא דימטרי. רק דבר אחד ידוע לנו על המשחק: הוא יאפשר לנו לשחזר את צעירותנו. זה מעורר יותר שאלות מתשובות, אך ברור שמשחק שכזה ידרוש תקשורת אנושית חסרת תקדים. משחקיו של פיטר מולינו תמיד כוללים טכנולוגיית אינטליגנציה מלאכותית מתקדמת ומספר תמונות רעיוניות ששוחררו מהמשחק מציגות אנימציות פנים חסרות תקדים. ייתכן שהמשחקים שלנו לא יצטרכו להתמקד בחביות מתפוצצות לנצח.

אנחנו עוד לא שם, אבל בהחלט בדרך. עם שחקנים מקצועיים שמוכנים לדובב דמויות וירטואליות, מפתחים מוכשרים שיוצרים דמויות שנראות אמיתיות ומזיזות את שפתיהן לפי קצב הדיבור, ואינטליגנציה מלאכותית הולכת ומתפתחת, יש סיבה טובה להאמין כי בעתיד הסיפור בתחילת הכתבה ישמע מגוחך עוד יותר. לעת עתה נצטרך להסתפק בדמויות עם אישיות של קרש.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by