ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
פרשנות: מסע ההפחדה יוצא לדרך 

פרשנות: מסע ההפחדה יוצא לדרך

 
 
ניצן וידנפלד

אחרי המכתבים והאיומים מגיע גם צו בית משפט. תעשיית הבידור הישראלית יוצאת למלחמה. מנצחים בטוח לא יהיו

 
 
 
 
 
 
 
 
 
הסגירה של אתרי השיתוף "לה-לה" ו"ליונטוורק" היא עוד צעד.
צעד לאיפה? לשאלה הזאת יש כמה תשובות אפשריות.

1. לעוד המון אתרי שיתוף קטנים דוגמתם, ובמקביל - המון שכר טרחה לעורכי דין.
2. להמון רעש תקשורתי, בתקווה שכמה אמהות יזהירו את הילד מפני עו"ד מרושעים שמחכים לו ברשת.
3. לתביעה של גולשים בודדים, בסופו של דבר, שתעשה המון כותרות ותסתיים בפשרה חלושה.
4. כל התשובות נכונות.
 

ההיסטוריה חוזרת

BBS. למישהו יש פאקמן? אומרים שזה הכי גזעי
 BBS. למישהו יש פאקמן? אומרים שזה הכי גזעי   
שיתוף קבצים היה פה לפני "ליונטוורק" וחברותיה, ויהיה גם אחרי. עוד כשקאזאה הייתה רק חלום רטוב רטוב במוחם של שני סקנדינבים עלומים – שיתפנו קבצים. קראו לזה IRC וזה היה מכוער, איטי ובעיקר – פועל.

ההיסטוריה של האינטרנט דומה באופן צפוי להיסטוריה של שיתוף הקבצים. האמת, היא קצת יותר עתיקה. לפני ה-IRC היו שירותי BBS פרטיים. הם היו יותר מכוערים ואיטיים מכל דבר שתוכלו להעלות בדעתכם, אבל גם איתם עשינו בעיקר דבר אחד: שיתפנו קבצים. קטנים אמנם, אבל לא חוקיים בדיוק באותה המידה. גם עליהם, בסופו של דבר פשטו. גם אותם ניסו לסגור.
 
וגם קצת לפני. עוד לפני שהגיעו המודמים הראשונים לישראל מיטב בנינו היו מעתיקים משחקים מפוקסלים מחברים. עוד לא ממש יכולת לחבר בין מחשבים (לפחות בלי להחשב כסוטה), אז פשוט העתקת אותם שעות על גבי שעות לדיסקים גדולים ורגישים להחריד.

מה למדנו מההיסטוריה? שעוד לא נולד המניאק שיעצור את הגנב מלהכנס בדלת פרוצה. אין אתר, תוכנה או אדם שאם תוציאו אותם ממשוואת השיתוף הבעיה תיעלם. לכל היותר היא תהפוך להרבה בעיות קטנות יותר ומציקות לא פחות. ההתקפות על אתרי ההורדות דחפו את הגולשים לקאזה. המלחמה בקאזאה דחפה את מכורי השיתוף לאימיול, שהיא תוכנת קוד פתוח שלא עומד מאחוריה גוף שניתן לתבוע, ולביטורנט – רשת מבוזרת ללא ראש, זנב או קשר בין החוליות. סגירת אתרי הביטורנט משחקת לידי רשת ה-UseNet. זה קצת כמו לנסות לאסוף את הכספית אחרי ששברת מדחום. ככל שתתאמץ יותר כך יתמעטו סיכוייך.
 
 

הסיבה האמיתית

אבל אם אתם חושבים לרגע שחברות הסרטים, ה-RIAA, ה-MPAA, לא שברו מדחום בחיים שלהם, אתם טועים. הן יודעות טוב מאד שסגירת אתרי שיתוף לא תשנה אפילו בקצת את המצב. הן יודעות שירידת ליונטוורק לא תפגע בהורדת הקבצים כפי שסגירת סופרנובה לא הריצה אנשים אל חנויות הדיסקים.

אז בשביל מה היא עושה את זה?
 

בשביל להבהיל

 
חברות הבידור הישראליות רוצות להראות שהן יכולות. בראש חוצות מפרים את כל הזכויות שלהן, והאמת - נמאס להן. הם מאסו מהאימפוטנציה, מהמכתבים המבויילים, מהצחוק שעושים מהן באתרי השיתוף. מההיתממות.

עכשיו הן מתכננות מלחמה מאורגנת, והצעד הראשון כבר נעשה בהצלחה. המטרה היא לא להפוך את השיתוף לפחות נוח – לא ממש אכפת להם ממאה אלף המורידים של ליונטוורק ולה-לה. הם פה בשביל הלגיטימציה החוקית ויחסי הציבור. וכן, אנחנו נותנים להם את שביקשו.
 

המלחמה על הכיס

תמונה מרשיעה מביטורנט: אילוסטרציה(!)
 תמונה מרשיעה מביטורנט: אילוסטרציה(!)   
יש דרך אחת להילחם במפלצת: צריך להכות אותנו המשתפים איפה שבאמת כואב לנו – בכיס. הכיס שלנו, כלומר. לא הכיס של חברת גרוקסטר או שרמן (האמא של קאזה). התביעות מול החברות הללו מטרתן אחת: להכשיר את הקרקע המשפטית לגל תביעות כלפי גולשים.

הרי כל מה שצריך בכדי להאשים גולש בשיתןף הוא תמונת מסך מתוכנת ביטורנט, שמכילה את כתובת האינטרנט שלו. אז למה החברות לא משמנות את הכפתור של ה-PrintScreen ויאללה לעבודה? הסיבה הפשוטה היא שאף חברה לא באמת רוצה לתבוע את הלקוחות שלה, בהמוניהם. לא רק שזה מאוד יקר – זה גם מאוד מלכלכך.

נכון, הוגשו כבר מאות תביעות שנסגרו מחוץ לכותלי בית המשפט ושולמו כבר מאות אלפי דולרים בקנסות אבל... רגע... אנחנו בטוחים? המקור היחידי למידע הזה הוא חברות המוזיקה והסרטים בעצמן. למעשה לא מדובר במידע אלא במסך עשן. האם מישהו יכול לענות לי כמה תביעות הוגשו? 758? או שזה היה 784? כמה מהן נסגרו מחוץ לכותלי בית המשפט וחשוב מכך – בהרשעה? האמת: אף אחד לא יודע. ומה זה משנה בעצם, אחרי שכבר פורסמה הכותרת הבומבסטית בעיתון?

לאחר שיובסו, משפטית, אתרי ותוכנות שיתוף הקבצים, הם ייעזבו לנפשם. גרוקסטר לא באמת מזיזה למישהו. רק שהחלטה בעניינה תפתח את הצוהר הדרוש להרשעה והפחדה אמיתית של המשתף הבודד. וכאן הסיכוי האמיתי לניצחון של החברות, לפחות על פי ראייתן. תשמעו מה לתובעים יש להגיד בנושא.
 

ומה יקרה בסוף?

אחת משלוש אפשרויות:

• לחברות המוזיקה לא ישארו לקוחות והן יבקשו מחילה מכולנו ויעזרו לנו לשתף קבצים כפיצוי. הסיכוי לכך הוא כמובן אפסי – משום שחרם צרכנים בסדר גודל בינלאומי שכזה, על מצרך כה בסיסי כמו תרבות, הוא פחות או יותר בלתי יישים בעליל.

• כולנו נהפוך לשומרונים טובים ונשכח איך עושים COPY. גם התרחיש הזה נמצא בסבירות נמוכה – מישהו כבר ירשום זכויות יוצרים על השם "שומרון" ויגרום לנו להפסיק לשתף אותו. מלבד זאת, אנשים קונים סמים, נוסעים מהר ומתחמקים ממילואים למרות שכל המעשים הללו הם לא חוקיים. אין סיבה להניח שכולנו ננהג אחרת דווקא בנושא השיתוף.

• החברות הגדולות והמשתפים ילכדו במעגל בסגנון המלחמה הקרה – כל צד יפתח כלים משוכללים יותר ויותר כנגד השני. לאחר שכולנו נהיה מבוצרים מאחורי חומות אש בעובי של העור של שרון, ייפול למישהו האסימון. והמישהו הזה יפטר את כל סוללת עורכי הדין שלו וישקיע את הכסף בסוללה של מתכנתים, עורכי סקרי שוק ואולי אפילו וובמאסטר אחד. כל אלה ביחד יצרו כלי שיתאים לכללי המשחק החדשים שנוצרו. כזה שיאפשר לנו להנות ממוזיקה וסרטים נגישים דרך הרשת ולמנהלי החברות לעשות כמה ג'ובות.
 

אין ממה להתרגש

כך שאם בוחנים את התהליכים שמתרחשים עכשיו למול עיננו, מגלים שהם פחות מלהיבים מכפי שהיינו מצפים. חבר'ה – מדובר פה באבולוציה, לא יותר. זה קרה לדינוזאורים, לבני האדם ועכשיו גם תוכנות השיתוף עוברות את זה. אז השענו אחורה, הפעילו את נגן המדיה וצפו בהצגה הטובה ביותר בעיר: הולדתו של עידן שיתוף חדש.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by