ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
ביקורת משחק: פארנהייט 

ביקורת משחק: פארנהייט

 
 
דניס ויטצ`בסקי, גיימר

רצח מסתורי מתחיל את העלילה של משחק הרפתקאות מותח ומפחיד עם עלילה ובימוי מורכבים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
דמות אפלה פוסעת בין הנרות. הרצח שמתחיל את ההרפתקה
 דמות אפלה פוסעת בין הנרות. הרצח שמתחיל את ההרפתקה   
תא שירותים במזללה זולה. ריח של שתן המעורבב עם זיעה טמון בכל אריח. בחוץ סופת שלגים מרחיקה אנשים מרחובות בכלל, וממזללות זולות בפרט. אדם יושב בתא וחותך לעצמו את הידיים. למה? אנחנו לא יודעים, גם הוא לא. איש אחר שוטף ידיים בכיור ומייבש אותם. הוא הולך למות בקרוב.

הרצח מתבצע כעת, אבל התרחש גם בעבר. דמות אפלה פוסעת בין נרות, גופה מתואם לתנועות הרוצח. הגוף עולה ויורד, חותך את שלוש העורקים העיקריים בגופו של הקורבן בעזרת סכין מטבח קהה.
 

סרט אינטראקטיבי, אבל שונה

עדיין בשירותים, לוקאס קיין מסתיר עדויות
 עדיין בשירותים, לוקאס קיין מסתיר עדויות   
אל פרנהייט, או בשמו האמריקאי Indigo Prophecy, לא צריך להתייחס כאל משחק מחשב רגיל, למרות שהוא מאוד דומה לכזה. יש בו הרפתקאות, פאזלים מעצבנים ומערכת שליטה שמתאימה הן למחשב והן לקונסולות. מוכר, לא?

למרות כל אלה, פרנהייט דומה יותר לסרט אינטראקטיבי מאשר למשחק מחשב. כאשר סגנון זה שלט בעולם משחקי המחשב, למדנו לברוח ממנו כמו מאש – הוא הגביל אותנו לעלילות קבועות ומשחקיות שאינה יותר מתירוץ לצפייה בסרט. פארנהייט עושה את זה אחרת. לעיתים, הוא מזכיר קצת יותר מידי את אותם משחקים בזויים, אך בדרך כלל מדובר בהנאה צרופה.

המשחק שלנו מתחיל בניו יורק של שנת 2009. סופת שלגים איומה מכסה את העיר, והרחובות ריקים מאי פעם. לכן כה צורמת לעין דמותו של אדם מגואל בדם היוצא בריצה מתוך המזללה השכונתית ורץ אל עבר המונית העומדת בצומת, כאילו רודף מישהו אחריו. האדם הזה הוא לוקאס קיין - גיבור הסיפור שלנו, ואחת מארבע הדמויות בהן ניתן לשלוט. לוקאס ידידנו רצח כרגע אדם אותו הוא לא הכיר כלל בשירותים של אותה המסעדה הגורלית, כשהוא נמצא במצב של טרנס ומישהו אחר שולט על גופו.

בעצם, שכחו את מה שאמרתי.
 

עלילה דינאמית

חקירת הרצח במזללה מתחילה
 חקירת הרצח במזללה מתחילה   
המשחק שלנו אכן מתחיל בניו יורק של 2009, ואכן יש סופת שלגים, אבל אף אחד לא רץ בשלג. חכו רגע, מישהו אכן יוצא מהמזללה, אבל הוא נקי מדם ולא מראה שום סימני מצוקה, כנראה סתם עוד מישהו שהעדיף לא להכין ארוחת ערב בבית. זהו לוקאס קיין...

הדבר הראשון אותו אנחנו לומדים בפרנהייט הוא שיש יותר מדרך אחת לפתור כל בעיה, וכל מעשה שלכם הוא זריקת אבן לאגם. הגלים אותם תיצור האבן מגיעים רחוק מאוד בעלילה, וישפיעו לא רק על הדמות שלכם אלא גם על הדמויות האחרות. זה מזכיר מאוד את אותם ספרי הרפתקאות, בהם מדריכים אותנו לדפדף לדף מסוים עם כל החלטה שקיבלנו. זה לא דינאמי לחלוטין, אבל המשחק אכן משתנה, לעיתים בצורה קיצונית למדי, בעקבות פעולותינו.

אין ספק שדייויד קייג' – תסריטאי ובמאי פרנהייט, הוא איש מוכשר. התסריט של פרנהייט מהוקצע, מותח ומפחיד כאחד, עם נגיעות לעולם האל-טבעי שלא גורעות מהדרמטיות והפסיאודו-ריאליזם של העלילה. יש פאשלות פה ושם, כמו מספר דיאלוגים רדודים וווקליזציה של חשיבת הדמויות בתחילת המשחק בסגנון של 'זהו מיילס, הוא השותף שלי. איזה מגניב הוא', אבל לא צריך לייחס להן חשיבות רבה על רקע מצוינות התסריט.

פרנהייט מורכב, בעצם, משני צוותים הנמצאים משני צדדי המתרס. בצד האחד נמצא , ביחד עם לוקאס, אחיו הכומר מרכוס. אחרי שהתייתמו מהוריהם בגיל צעיר, נשארו שני האחים לבד בעולם, ולמרות שכבר שנתיים לא היו בקשר, מרכוס הוא היחיד עליו לוקאס סומך. מרכוס, לעומת זאת, סומך גם על הכנסייה ועל הערכים שלו, מה שגורם לו להיקרע בין הרצון לעזור לאחיו לבין החובה שהוא חש כלפי הכנסייה והחוק.
 
 

משחקים בכל הצדדים

שיחה טיפוסית בפארנהייט: קרלה מנסה למצוא חשודים
 שיחה טיפוסית בפארנהייט: קרלה מנסה למצוא חשודים   
בצד האחר נמצאים קרלה ולנטי – שוטרת במשטרת ניו יורק, ושותפה טיילר מיילס. משימתם הראשונית היא לתפוס את הרוצח מהמזללה, אך כפי שאומר קולו של טיילר באחת סצנות הפתיחה של המשחק, 'אילו הייתי יודע למה זה יתדרדר, הייתי נשאר באותו הלילה במיטה החמה שלי'. זה יוצר מצב מעניין למדי. לעיתים אנחנו משחקים את הגיבור המבולבל והנרדף, ולעיתים – את רודפיו הנחושים. את ארבע דמויות המפתח מקיפות לא פחות משבעים ושתיים דמויות משנה, רובן עם אישיות ייחודית משלהן.

המשחק מחולק לפרקים, ובכל אחד מהם תוכלו לשלוט על אחת או שתיים מהדמויות. אחרי כמעט כל פרק תוכלו לבחור אם להמשיך עם דמותכם לפרק נוסף, או שמא לקדם את העלילה עם דמות אחרת.

בניגוד לקווסטים ומשחקי הרפתקאות שמוכרים לנו מימים עברו, בפרנהייט אין עצמים אותם אפשר להרים ולשמור לסצנות הבאות. כל מיקום כולל את העצמים הדרושים לנו בשביל לצאת ממנו, הדגש מושם יותר על הסיפור המתפתח לנגד עיניכם. היוצאים מהכלל כאן הם שני ממשקי המיני-משחקים המפוזרים ברחבי המשחק, אך עליהם עוד נפרט בהמשך. בשלב זה רק אומר ששניהם מיותרים לחלוטין, ועדיף היה למשחק בלעדיהם.

אם כך, רוב הזמן עליכם פשוט לבחור את נושאי השיחה עם הדמויות במקום בו אתם נמצאים, לבדוק מהן הפעולות שהמשחק מאפשר לכם לעשות ולבחור לבצע רק את אלה שנראות לכם נכונות. פעולה לא נכונה עלולה לעלות לדמותכם בחייה, ותאלצו להתחיל את הפרק מחדש – או להתקדם בכיוון לא רצוי בעלילה שאינו מושך אתכם.
 

מצב רוח – שיגעון!

קארלה נרגעת, מד מצב הרוח עולה
 קארלה נרגעת, מד מצב הרוח עולה   
בפרנהייט אין 'מד חיים' מהסוג שאליו התרגלנו ממשחקי הפעולה. במקומו, המציאו המפתחים דבר מה הנקרא 'מד מצבי רוח'. כל פעולה אותה תבצעו עלולה לשפר או לזיק למצב הרוח של דמותכם, חלקן באופן קיצוני. החלטתם לדבר עם חסר בית ברחוב והוא קילל אתכם? מצב הרוח שלכם ירד מניטרלי לחרד. שתיתם אחרי זה כוס מים מהקולר ושיחקתם עם היו-יו שלכם – מצב הרוח יעלה בחזרה. אם מצב רוח טוב לא מועיל יותר מדי, מצב רוח רע בהחלט יכול להזיק, ואפילו לגרום להתאבדות.

דרך נוספת לסיים את חיי דמותכם בדמי ימיה, או לגרום למשחק להגיע אל מבוי סתום ממנו אין מוצא, היא אי-הצלחה בביצוע משימות עם הגבלת זמן. שוטר דופק על דלת דירתכם, ועוד לא החבאתם את החולצה המלאה בכתמי דם? יש לכם דקה. אם לא תספיקו, הדלת תשבר והמשחק ייגמר.

בנוסף, אפשר תמיד לבחור שלא להסתכל על הוראות השימוש באספירין, ולבלוע כמה כדורים נגד מיגרנה אחרי לגימה מבקבוק הקוניאק. במקום מצב רוח טוב כפליים, תקבלו חשד להתאבדות. כבר אמרנו – משחק דינאמי למדי.
 

נלחמים במצלמה

כך בוחרים את המוזיקה שתתנגן ברקע
 כך בוחרים את המוזיקה שתתנגן ברקע   
ובכן, הגיע הזמן להנמיך את ההתלהבות בטון הביקורת, הגענו לאלמנט הראשון בו המשחק לא מצטיין – הצילום. בניסיון להפוך את חווית המשחק ליותר קולנועית מכל דבר אחר, סיבכו המפתחים את המצלמה יתר על המידה. המצלמה סטטית ולא עוקבת אחר הדמות, לרוב.

זוויות הצילום לא תמיד נוחות, ועלולות לבלבל את השחקן מבחינת הכיוון, וממשק סיבוב המצלמה מסורבל. כפתור שמאל בעכבר מזיז את המצלמה לצדדים, כפתור ימין מסובב אותה סביב הדמות, ואם תלחצו על שני הכפתורים ביחד... תתחילו ללכת.

המשחק דורש מכם לפעמים לעשות פעולות מסוימות בזמן מוקצב, וכאן הבעיה מחריפה. יותר מידי פעמים הרגשתי כי המשחק נסתיים לא משום שלא הייתי טוב מספיק, אלא פשוט משום שהמצלמה נלחמה בי. גם שוטרים, וגם זוויות מבט בלתי אפשריות? יש גבול למה שמבקר משחקים מסוגל לעשות... מזל שאפשר להתחיל כל פרק מחדש.
 
מסך מפוצל - איזה מתח!
 מסך מפוצל - איזה מתח!   
גם הממשק, לעיתים, לא ממש עוזר. פארנהייט פותח במקביל למחשב האישי ולקונסולת המשחק, חוסר תשומת הלב לנוחיותם של שחקני המחשב מורגשת. אני לא אוהב כשלחיצה על כפתור הפניה גורמת לדמות שלי להסתובב אל הכיוון אליו אני לוחץ, ולא להתחיל ללכת. כן, אני יודע שזה ריאליסטי יותר ושאנשים בדרך כלל לא הולכים כמו סרטנים. לא אכפת לי. אני רוצה נוחות, לא ריאליזם. אבל כאן, מסתבר, ריאליזם הוא שם המשחק.
 

משחקונים מעצבנים

מיני משחקים. מי צריך אותם?
 מיני משחקים. מי צריך אותם?   
בנוסף, יש עוד שני ממשקי שליטה משניים ומעצבנים, המופיעים מדי פעם כחלק מההתרחשות .הממשק הראשון הוא ממשק המאמץ. הדמות שלכם צריכה להתאמץ? לחצו מהר על כפתורי השמאל והימין אחד אחרי השני. כמה הדמות שלכם תתאמץ תלוי אך ורק במהירות הלחיצה שלכם. נשמע מעצבן? אתם צודקים, אבל הממשק השלישי מעצבן עוד יותר, במיוחד כי אין לדעת מתי הוא יופיע ולמה אנחנו צריכים אותו.

לפעמים תופיע על המסך שלכם כתובת 'Get ready' –זהו בדיוק הרגע להתחיל לבכות. לאחר מספר שניות יופיעו על המסך שני ריבועים, לכל אחד ארבע צלעות בצבעים שונים, לכל צלע מתאים כפתור במקלדת שלכם. הצלעות יידלקו לחלקיק שנייה, ועליכם יהיה ללחוץ על הכפתור המתאים במקלדת שלכם. הו, כמה שזה מעצבן.

לגרפיקה דווקא אין לי תלונות. המפתחים הצליחו לשחזר אווירת גדולה הנמצאת תחת מצור כוחות הטבע. הדירות של הדמויות משקפות את אישיותן, ואילו צילומי חוץ משדרים קור וריחוק. המשחק לא תובעני במיוחד מבחינה טכנית, וגם זמני הטעינה אינם ארוכים, אך עם זאת רמת הפירוט בו לא מביישת אף משחק אחר בסגנון.

אחד הגימיקים בו השתמשו יוצרי פרנהייט מוכר לכל מי שצופה בסדרה 24, או רוכש חיבה מיוחדת לסרטים משנות ה-80. אני מדבר על המסך המפוצל, אותו פותח פארנהייט לעיתים קרובות. אם ברוב המקרים נעשה פיצול המסך כגימיק תסריטאי חסר חשיבות, בפרנהייט הוא מהווה חלק חשוב מחווית המשחק. ההצצה שאתם מקבלים אל המתרחש בצד השני של המסך, מוסיפה לרוב למתח של הסצנה, במיוחד אם אתה מבצעים משימה עם הגבלת זמן, ובמסך המפוצל מראים לכם את ההשלכה האפשרית של כישלונכם.
 

אפקטים מיוחדים

 
צליל לא נחשב בדרך כלל לאפקט מיוחד, אבל אני מרגיש צורך לציין אותו במיוחד - במשחק הזה, המוסיקה היא יותר מרעש רקע . המוסיקה כאן היא חלק חשוב ובלתי נפרד הן מהאווירה הקודרת, והן מהעלילה המותחת. המלחין אנג'לו בדלמנטי, שעבד בעבר על רבים מסרטיו של דייויד לינץ' (טווין פיקס, מלהולנד דרייב), הצליח להלחין פסקול נפלא. תוסיפו לזה גם דיבוב מוצלח ואפקטים קוליים טובים, ותקבלו את אחד המשחקים הטובים השנה מבחינת הצליל שלו.

אם אתם אוהבים אקשן יותר מעלילה, פארנהייט עשוי להיות כותר איטי מידי עבורכם, חסרונות הממשק רבים למדי, המצלמה מעצבנת, המיני-משחקים מיותרים לגמרי. לעומת זאת, חובבי משחקי ההרפתקאות מבוססי העלילה והאווירה יתאהבו בפארנהייט ממבט ראשון. זהו משחק אלים, מטריד ואפל מאוד, שבהחלט אינו מתאים לילדים. קהל השחקנים הבוגר והרציני, זה שכבר מאס שמשחקי הפעולה השבלוניים, ומחפש משהו חדש ומתוחכם יותר, בהחלט חייב לנסות, לכל הפחות, את גרסת ההדגמה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by