ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
משחקים פילוסופיים 

משחקים פילוסופיים

 
 
אלעד קפלן, גיימר

המשחקים של היום הם כבר לא הורגי זמן כמו טטריס אלא אתגרים מעוררי מחשבות עמוקות

 
 
 
 
 
 
 
 
 
Black & White: דיון תיאולוגי?
 Black & White: דיון תיאולוגי?   
בעת האחרונה התרבו המלעיזים והמתריסים נגד תעשיית המשחקים. מבלי להכנס למעלליהם של ספלי קפה לוהטים ועורכי דין מתוסכלים, ברור לי שהטענות המופנות נגד התעשייה מבוססות על חוסר הבנת המדיום עליו הם מדברים. כל גיימר בוגר שמביט מהצד, תוהה אם הסקנדלים המדוברים הם באמת כה נוראיים. הרי גם אם מפתחי Grand Theft Auto היו כוללים את סצנת הסקס המדוברת בתוך המשחק עצמו, ולא רק בתוך קוד הפיתוח שלו, הדבר נראה כמעט שולי בהשוואה לאמצעי בידור אחרים כגון ספרים, סרטים וטלוויזיה, בהם סצנות שכאלה מופיעות מדי יום ביומו.
 
מבלי לדון כרגע בערכו של משחק כזה או אחר, נראה לי ברור שאותם המתנגדים פשוט אינם רואים במשחקים צורת ביטוי - ובטח שלא פלטפורמה בעלת עומק אינטלקטואלי נרחב. אינני מתכוון כרגע להיאבק בדעותיהם של אותם אנשים, אלא להציג פן אחר של תעשיית המשחקים שלא תמיד נגלה לעין – הפן הפילוסופי. בין אם תרצו ובין אם לא, במאה ה-21 מפתחי משחקים הם הוגי דעות. בדוגמאות המדוברות אין בכוונתי לקלוע כל פעם בדיוק לכוונת המשורר, אלא להציג בדרכים שונות את העומק הרב שמשחק יכול לכלול. הבא נבחן, מנקודת מבטם של אנשים בוגרים המחפשים משמעות במשחקים שלהם, כיצד משחקים יכולים להוות לא רק בידור לילדים אלא גם חומר למחשבה, התעמקות ועיון.
 

מה שבין טוב לרע

חזון קפיטאליסטי מזעזע ב-Sims
 חזון קפיטאליסטי מזעזע ב-Sims   
דילמות מוסריות בין טוב לרע קיימות במשחקים רבים. ריצ'ארד גאריוט היה אחד המפתחים הראשונים שעסק בנושאים אלה בתוך משחקיו. זה התחיל במשחק הרביעי בסדרת אולטימה, שם מוסריותו של השחקן לא הייתה אופציה שיכלה לעזור לו בדרכו, אלא מטרת המשחק. אם השחקן היה דוקר אויבים הנסים על נפשם או לוקח דברים שלא שלו, הוא לא היה זוכה לסיים את המשחק. במילים אחרות, השחקן היה צריך לעזור לעוברי אורח לא משום שהוא הרוויח מזה משהו, אלא משום שזה היה הדבר הנכון לעשות, לפחות על פי הגדרת המשחק לצדק.

המשחק השישי בסדרה ערער גם על ההגדרה הזו. המשחק שאל את השאלה הגדולה: מי אנחנו שנקבע את ההבדל בין טוב ורע? בתחילת המשחק הגיבור מתעורר כשהוא קשור למזבח, מוכן לשחיטה על ידי חבורת גרגוילים מפלצתית. חבריו מצילים אותו, ברגע האחרון, ותוהים איזו מן ברייה נוראית יכולה לעולל כזה דבר לאדם כה צדיק? לאחר מכן, אתם יוצאים להלחם בגרגוילים שאיימו עליכם ועתה פושטים על הממלכה הקסומה של בריטניה – אך מתברר שהדברים אינם כפי שהם נראים.

מסתבר שהכוונות של הגרגוילים תמימות. למעשה, נבואה עתיקה מספרת שאתם הולכים להרוס את עולמם – וכל מה שהם עשו ועושים נובע מהגנה עצמית. בעיניהם אתם הרעים. במהלך המשחק השחקן לומד את התרבות והשפה של הגרגוילים על מנת לנסות לעזור להם. האם רוע בשביל אדם אחד הוא בהכרח רוע בשביל אחר? האם בן אדם יכול לעשות את הדבר הנכון בשביל כולם? ומה זה אומר כאשר למרות כל הכוונות הטובות שלכם, בסופו של דבר אתם בכל זאת משמידים את גזע הגרגוילים?
 
 
משחקים מאוחרים יותר אפשרו לשחקנים לקחת את הבחירות המוסריות בעצמם. ניתן לשחק משחקים כמו Black & White, Fable ו-Knights of the Old Republic הן כטובים והן כרעים. יש בכך עוד אמרה משמעותית – הדרך הרעה והדרך הטובה הן שתי דרכים מקבילות בעזרתן ניתן להשיג מטרה. במילים אחרות, לא צריך להיות אדם טוב כדי להצליח, גם להיות רע זה לגיטימי - ואפילו לפעמים קל יותר, אך לכל בחירה יהיו השפעות ארוכות טווח, לכאן ולכאן.

Knights of the Old Republic, משחק תפקידים המתרחש בעולם המדע הבדיוני של מלחמת הכוכבים, העלה סוגיות חדשות בנושאי טוב ורע. באחד הרגעים במשחק ניתן לתרום צדקה לקבצן ברחוב. אם השחקן בוחר לתרום לו מספר פרוטות, בריון מכה את הקבצן וגונב ממנו את הממון הטרי שצבר. מצד שני, אם השחקן נמנע מלתרום, הקבצן נשאר עני מורעב. האם אפשר לעשות את הדבר הנכון? הסוגיות מחריפות ככל שהמשחק ממשיך. מבלי לחשוף יותר מדי – האם אדם יכול להשתנות? האם הוא יכול לחיות עם הפשעים של עצמו? אוהבי הנוסטלגיה יזכרו ש-Planescape: Torment, אחד ממשחקי התפקידים הטובים שהיו, נגע בנושאים דומים.

גם משחקי הטקסט הקלאסיים נגעו בנושאים עמוקים. המשחק שנגע בי יותר מכל היה Tapestry של דניאל רביפינטו. המשחק מספר על אדם שנהרג בתאונה, וחוזר לחייו על מנת לשנות מספר רגעים שהוא מתחרט עליהם. במהלך דרכו, המשחק מציב בפני השחקן אינספור החלטות מוסריות מסובכות. הרגע הקשה מכל היה כשחזרתי לעולם על מנת לחיות מחדש את הרגע בו רצחתי את אשתי. בהתחלה זה נראה פשוט – הפעם אני לא ארצח אותה. את אשתי מצאתי במיטה – חולה וסובלת. היא רצתה למות, היא התחננה למות. ניסיתי למצוא דרך אחרת, אך בסופו של דבר הגעתי למסקנה שלהרוג אותה מתוך שינה, בעדינות, זו הדרך הנכונה. נתתי לה כדורי שינה, ליטפתי את שיערה וסיפרתי לה סיפור רומנטי כדי שתרדם. כשלבסוף כשהיא נרדמה לא יכלתי לעשות את זה. ישבתי המום מול המסך ולא ידעתי מה לעשות.
 

אלוהים, אמונה ודת

Psychonauts - אין אמת מוחלטת
 Psychonauts - אין אמת מוחלטת   
Black & White של פיטר מולינו נגע בהמון סוגיות של טוב ורע. כשהשחקן משמיד יער על מנת לתרום את העצים לכפר הקרוב – זה מעשה טוב או רע? אך יותר מכל Black & White נגע בנושאים תיאולוגים. בואו נביט רגע על התנהלות המשחק: השחקן מגלם את דמותו של אל אשר שואב את כל כוחו מהאנשים עליהם הוא שולט. יש לו כוח רק אם הם מתפללים לו ועובדים אותו. תחשבו על זה רגע - בלעדיהם הוא לא קיים. Black & White הוא משחק אתאיסטי שנותן לשחקן לשחק אל. האל אותו השחקן מגלם הוא סך האמונה של שוכני העולם, לא יותר. כמובן שלדיון על מוסריות מול תועלתנות, המשחק הכניס גם דיונים עמוקים אחרים, כמו מי רוקד יותר טוב - קוף או צב?

סיפור הרקע של משחק ההמשך, Black & White 2, המגיע אלינו בקרוב, מחזק עוד יותר את הטענה שאין באמת אלוהים מוחלט. כזכור, בסוף המשחק הראשון נשארנו האלים היחידים בעולם ואז עזבנו אותו והמשכנו לאתגרים אחרים. ב-Black & White 2 אנו חוזרים ומגלים את העולם מאוכלס באלים חדשים. מסתבר שהאלים הללו הם ישויות חדשות שנוצרו מהדרכים השונות בהן תושבי העולם זוכרים אותנו מהימים ההם. הם גרסאות של עצמנו. בסדרת Black & White, משחק המדבר על אלים – אין שום אלים אמיתיים. עוצמת האל אינה שונה מהאל עצמו – שניהם לא יותר מאשר התגשמות אמונת האנשים הפשוטים.
 
Black & White הוא לא המשחק היחיד שנגע בסוגיות תאולוגיות. Grim Fandango של טים שייפר נגע בפן שונה לחלוטין של הדת. במשחק זה עקבנו אחר קונספירציה המתנהלת במעבר בין העולם הזה לעולם הבא. אתם משחקים בתור מאנואל קאלאברה, סוכן מכירות לעולם הבא, שמתברר לו שמישהו לוקח את כל כרטיסי הזהב לרכבת המהירה לעולם הבא ומוכר אותם על מנת להתעשר. מזכיר לכם משהו? העלילה של Grim Fandango היא לא רק סיפור מבריק ומהנה אלא גם ביקורת חריפה על אנשי הדת שהופכים את אמונתם לעסק. העולם הבא לא שייך לאף אחד, טוען המשחק, לאף אחד אין מונופול על גן העדן.

המשחק החדש של טים שייפר, Psychonauts, אומנם לא נוגע בסוגיות תיאולוגיות, אך גם בו יש עומק פילוסופי לא מבוטל. במשחק זה תשחקו בתור ראז, סוכן מוחות צעיר החודר לתוך מוחם של אנשים שונים. במהלך המשחק תלמדו איך כל יצור רואה את העולם, ואפילו אתכם, בצורה שונה. באחד השלבים היותר יצירתיים במשחק תכנסו למוחו של דג. הדג רואה אתכם בתור ענקים, ולכן בשלב המתרחש בדמיונו תשחקו בתור גרסה מוגדלת של עצמכם. האם יש אמת אובייקטיבית, או שמה הדרך הנבדלת שבה אנשים שונים רואים את המציאות מעיד עליה כי היא איננה מוחלטת?
 

סוציאליזם וקפיטליזם

הסימס הוא משחק המחשב הנמכר ביותר בכל הזמנים – אבל גם אחד המשלים היותר טובים שניתן למצוא לחברה המערבית הקפיטליסטית. אני לא יודע אם הסימס נוצר בתור פרודיה או לא – אך בהחלט ניתן לראות אותו ככזה. כיצד 'מנצחים' בסימס? על ידי רכישת מוצרים יקרים יותר, בניית בית גדול יותר וניקור עיני השכנים. המתכון לסיפוק הוא בדיוק המודל שהחברה הקפיטליסטים יוצרת – תרבות הקניות. חברה זו לא רואה מטרה בלהיות אדם טוב יותר, להרחיב את הידע או לגעת בנפש האדם – גם אם יש ערך לכל אלו, הם בסך הכל כלי להשגת מטרות חומרניות מבוססות כסף. הבדיחה כפולה כשמבחינים בכך שרצף חבילות ההרחבה שיצאו מכריחות את השחקן לנהוג בדיוק כמו דמויותיו במשחק ולרכוש עוד ועוד תוספות על מנת להגיע לסיפוק.

משחק מוכר פחות אך זכור לטובה, Hostile Waters, נגע בנושאים חברתיים עמוקים עוד יותר. לצד היותו משחק אסטרטגיה-פעולה משובח, הוא כלל עלילה שבאמת גרמה לנו לחשוב. המשחק התרחש בעתיד הקרוב, לאחר מלחמת עולם שלישית, בעולם שקט שהתייאש ממלחמות. זהו עולם כמעט מושלם: בלי מדינות, בלי כסף ובלי צבאות. הטכנולוגיה ששימשה לייצור כלי נשק הופנתה למטרות טובות כמו טיהור אוויר וסיפוק מזון ובגדים בחינם לכל דורש. זהו עולם שבו כולם שווים, אבל יש גם אנשים שאינם מרוצים מן המצב החדש. כשאין בעולם כסף, גם אין בו עשירים. כשאין בעולם עבדות, גם אין בו משעבדים. קבוצה של קפיטליסטים, מנהיגי העולם הישן, מכריזים מלחמה על עולם שכבר אינו יודע להלחם. המשחק עוסק באינספור שאלות – האם חברה שוויונית יכולה לעבוד? האם האנושות יכולה להגיע לרמה טכנולוגית שתכלה אותה? ויותר מכל – האם יש מטרות ששווה להרוג בשבילם?
 

לראות מעבר לכיף

משחקים נוצרו כדי לגרום לנו ליהנות, בדיוק כמו סרטים וספרים לפניהם. חשוב ליהנות ממשחקים, אבל צריך לזכור שמדובר גם במדיה אינטראקטיבית שיותר ויותר מפתחים משתמשים בה על מנת להעביר לנו רעיונות פילוסופים ומחשבות אינטלקטואליות. אם לרגע תחשבו על הכותרים בהם אתם משחקים, תמצאו עוד אינספור מחשבות ורעיונות הנוגעים לשלל נושאים חשובים.

משום שתעשיית המשחקים עודנה צעירה יחסית, עדיין קיימים רבים שאינם מבינים כי כבר עברנו את דור הטטריס בו משחקים נועדו לשרוף זמן ותו לא. בעוד שיש משחקים רבים אשר עדיין מבוססים על כיף טהור, ניתן לראות מגמה בולטת של מפתחים יצירתיים המשתמשים במשחקים כבמה לדיון פילוסופי. לעיתים יש משחקים שעוברים את גבול הטעם הטוב ללא כל סיבה טובה הנראית לעין, אך צריך להבין שלרוב הבוטות באה כאמצעי ולא כמטרה. הגיע הזמן שגם פוליטיקאים מיושנים ושאר דמויות ציבוריות יניחו למשחקים לנפשם ויתנו להם - ולנו, את חופש היצירה.

בין אם מדובר בכותרים המדברים על החלטות מוסריות, רעיונות על אלוהים או דעות חברתיות – ברור לי שתעשיית המשחקים התבגרה. משחקי המחשב הם כבר לא בידור לילדים. הגיע הזמן שגם האנשים אשר אינם מקבלים בחום את המדיה המצליחה ביותר בתחילת המאה ה-21 יבינו שמדובר במשהו עמוק יותר מסתם פיצוצים ויריות שמתכנת שובב הוסיף להם גם מעט תוכן מיני - כיום, משחקי מחשב הם אומנות וירטואלית.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by