ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
הכי זה הכי, אחי 

הכי זה הכי, אחי

 
 
תומר ליכטש

כש-ynet מציגים לכם רשימה של הכי-הכי השנה, דעו: מבקשים מכם לכתוב בקליקים את ההיסטוריה. תומר ליכטש

 
 
 
 
 
 
 
 
 
ynet. מי הכי משורר?
 ynet. מי הכי משורר?   
האתרים הגדולים ברשת, הפורטלים, רואים את הכל בעין אחת: איך לתפוש כמה שיותר אנשים, לכמה שיותר זמן, בכמה שיותר אמצעים. לכל פורטל יש את דרכי הפעולה שלו כדי לתת מענה לכל אירוע גדול, כדי לדבר כל עניין שקורה בשפת ההמונים. כך, הומצאו המבזקים, המשחקים און-ליין, השאלונים, וכך גם הומצא אחד האמצעים האיומים ביותר במירוץ החימוש הזה: רשימת ה"הכי".

רשימת ה-הכי שוכללה בעיקר על ידי ynet, וכיום היא מזוהה עם האתר, ומככבת בו לפחות אחת לחודש. מדובר, בעצם, ברשימה ארוכה של פריטים, והגולש מתבקש לבחור את ה"הכי" שלו: איזה מערכון של הגשש הכי אהבת, איזה משוררים הכי אהבת, איזה דיקטטור אירופאי הכי העדפת.
 
הרעיון הכללי פשוט: כל אירוע המוני חייב סוג של סדר. ערוצי התוכן יכולים, בעצם, לסקר אותו, כלומר לתת דיווחים שוטפים על האירוע, או להביא את האירוע שוב-ושוב דרך זוויות שונות, דרך ספּינים, דרך זעזועים חדשים. הרשימה, לעומת זאת, היא יצור-כלאיים שבין המענה-הספּיני ובין הכיסוי-הסיקורי.

הרשימה האחרונה של ynet, למשל, עלתה לרגל שבוע הספר, ובה מוצגים שמותיהם של למעלה ממאה משוררים ומשוררות (בהם גם כותבי פרוזה, מחזות, מתרגמים, המוצגים רק כמשוררים). הגולש מתבקש לדרג את חמשת המקומות הראשונים, כדי להנפיק, בסופו של התהליך, תוצאה לפיה יהיה חד וברור מי עומדים בחמישיה הפותחת של השירה העברית, אם אפשר לדבר על כזו.
 
הכי שלום רב שובך ציפורה נחמדת (לעמ)
 הכי שלום רב שובך ציפורה נחמדת (לעמ)   
אבל הרשימה, להבדיל מכל סיקור-עיתונאי אחר, חודרת לעצמות. יוצרי הרשימה מבקשים יותר מסיקור איזה אירוע או יותר מהנסיון לעניין בסיפורים אחרים; הם מבקשים לעצב את העניין לבאות. להפוך אותו לדבר בעולם שייזכר בדמות שהם עצמם מבקשים להעניק לו. הרשימה מבקשת לברוא כל אירוע בצלמה, כך שמעתה והלאה, ייקבע לפי רשימת-ynet (או כל רשימה אחרת) שאדם זה או אחר הוא ה-x הכי אהוד, או ה-y הכי שנוא, או ה-z הכי j. עיתון "העיר", למשל, עשה מהדירוג האינסופי הזה את השוק הכי-גדול שלו, בצורת מדור ה"הכי-הכי", שבו מבקרים כותבי העיתון את המקום הכי אייטיז, הכי קיץ, הכי מה-שזה-לא-יהיה.

יותר מהנסיון לשרטט את הדברים, זהו הנסיון לשרטט את מהלך הדברים. הרשימה של ynet, יותר מכל אמצעי עיתונאי אחר שעומד לרשות הפורטלים בארץ, על ערוצי התוכן שבהם, הרשימה היא נסיון היסטוריוגרפי. היא נסיון לשרטט היסטוריה פופולרית. מי-הכי, מה-הכי, איפה-הכי. הרשימה היא תוצאה ישירה של תרבות ההכי, שבה כבר אין הבדל בין דוד פוגל ליונה וולך, ונמחקו כל אמות המידה המייחדות את דליה רביקוביץ' מביאליק. לא, ביאליק – לפי הרשימה – הוא הכי-ביאליק; וכך פוגל שודרג להכי-דוד-פוגל, ויונה וולך חדלה מלהיות יונה וולך, והפכה להכי-יונה-וולך.
 
 
הרגל ההקצנה של הדברים נוהג לרוקן אותם מתוכן. ה"הכי" הופך כל דבר מעניין לצורה ברורה ומוגדרת, והרשימה – רשימת הדירוגים הזו – רוכבת על גל-ההכי, ומייבאת לנו את עצמנו דרך דירוגים חסרי-משמעות, מצעדי-פזמונים של כל דבר. השיטה הזו מופיעה בכל מקום, והיא מעין תפישה מעוותת של "דמוקרטיה ב-SMSים", שבה - הרוב קובע. ממש קובע. היא שופרה לדרגת אמנות בכוכב-נולד, ועכשיו - ברשת - כותבת את ההיסטוריה. הרוב קובע! מה בדיוק הרוב קובע? הרוב קובע שהוא רוב-קובע, שהוא הכי-רוב.

לא מזמן הודה באזני גורם בכיר בחברת פרסום שבעוד חמישים שנה, בהצטמצם מספר ניצולי השואה בארץ, חברת הפרסום בה הוא עובד תהסס פחות לקראת יציאה לקמפיין המשחק על הביטוי "יהודים החוצה". הרשימה מזכירה את היחס הזה לדברים: יחס של יעילות אינסופית, של שימוש-תכליתי. של שאיבת המשמעות והפיכה כל-דבר לרשומה.

ברבות השנים, כשהשפה שלנו כבר תטבע בכל ההכי-ים הכי-הכיים, אנו עתידים, אני משער, לראות רשימות נוספות, בכל מקום, שיבקשו מאיתנו לדרג מה יותר קוּל, מה הכי-קוּל, ולציין חמישה דברים שאנחנו אוהבים בעצמנו, ואנחנו, הכי-קוליים כמו שאנחנו, לא נהסס ונסמן – טיק-טאק-טאק-טיק-טאק – חמישה פריטים, הנה, בלי בעייה, הכי-קלי-קלות, משום שאנחנו כבר רשימה, אנחנו כל הרשימות שבעולם, אנחנו הרשימה שהיא העולם, ואין לנו שום דבר שאנו עשויים לומר לגביו דבר מה. וזה הכי-נורא.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by