ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
המהפכה: אנרכיה בממלכה המקוונת 

המהפכה: אנרכיה בממלכה המקוונת

 
 

שני סטודנטים אמריקאים הצליחו לפרוץ את הצפנת הדי.וי.די עם סקריפט של שבע שורות. זה אומר שמן הסתם הם ייתבעו תוך כמה ימים. אבל הנה היופי: אותו חוק שבגללו הם ייתבעו, מאפשר לאיימסטר, תוכנת החלפת שירים, להמשיך לפעול. והלקח? כרגיל: האינטרנט שייך למשתמשים, לא לתאגידים

 
 
 
 
 
 
 
 
 

מי עשה פה קרפף?

הנה, זהו. ככה נראה סקריפט שמפצח את ההצפנה של ה-DVD
 הנה, זהו. ככה נראה סקריפט שמפצח את ההצפנה של ה-DVD   
מיליוני דולרים שפכו בהוליווד על הפאדיחה הקרויה בטעות CSS, הקוד שאמור לשמור על הדי.וי.די המוזהב מפני העתקות. איזה ילד נורווגי שכתב תוכנה קטנה עם השם הפואטי DECSS, ניפץ אותה תוך זמן קצרצר להדהים. אולפני הקולנוע נכנסו לאמוק, כזכור. בית המשפט האמריקאי, כמו שאתם יודעים, הוציא את התוכנה מחוץ לחוק. בכל זאת, בטח שמתם לב, אפשר למצוא אותה במאות אתרים, ואפילו על טי-שירטים ובתוך שירי האייקו.

ולמה אני מטריד אותכם שוב עם הסיפור המגוחך הזה? אז זהו, שהשבוע הסתבר סופית שה-CSS הוא לא קוד הצפנה, אלא קוד יצפאנה. מתיחה מ"פיספוסים". חבורה של סטודנטים באוניברסיטת MIT הידועה, שלמדו בקורס מיוחד על ההיבטים הטכנולוגיים של פריצת הדי.וי.די, כתבו סקריפט קטנטן בן שבע שורות בשפת PERL שעושה בדיוק את אותו דבר. כלומר, מפשיט את הדי.וי.די מהגנותיו ומשפיל את תעשיית הקולנוע.

קווין ויינסטיין ומארק הורביץ (כן ילדים, הגניוס היהודי מכה שוב) הם שני הסטודנטים שכתבו את הקוד החדש והמדהים בקצרצרותו, והעניקו לו את השם המעולה "קרפפף". בפוטנציה, הם עשויים למצוא את עצמם בכלא. אולפני הקולנוע, שהיו יכולים מראש למנוע את כל הסיפור אם רק היו מאפשרים למשתמשי לינוקס לצפות בדי.וי.די שלהם, יכנסו בהם בוודאי בכל הכוח. ה-DMCA, חוק אמריקאי פאשיסטי לחלוטין להגנה על זכויות תאגידים, עומד לצידם. המציאות, לצערם, דווקא לא.
 

הביאו להם בהפוכה

מישהו רצה לתבוע אותנו? איימסטר צוחקים על כולם בפרצוף
 מישהו רצה לתבוע אותנו? איימסטר צוחקים על כולם בפרצוף   
המציאות הטכנולוגית תכה בתאגידי הבידור והמידע שוב ושוב, עד שהם ישלימו איתה. החוק עומד כרגע לצידם, אבל זה לא יחזיק הרבה זמן. כבר עכשיו הופכים החוקים המגבילים שהם כפו לבומרנג המאיץ לעברם באכזריות. אותו סעיף ב-DMCA שהפך את את ה-DECSS לתוכנה הפלילית הראשונה בהיסטוריה, מעניק עכשיו ל"איימסטר" את ההגנה המושלמת מפני תביעה של חברות התקליטים בסגנון עדות נאפסטר.

החוק אומר שאסור להשתמש בקוד כלשהו כדי לעקוף ולשבור מנגנוני הצפנה כלשהם של נתונים דיגיטליים כלשהם. אם כך, אמרו באיימסטר, הבה ונצפין לנו את שמות הקבצים המוחלפים דרך שרתינו. אם חברות התקליטים והקולנוע ינסו לגלות אותם, הם ייצטרכו לשבור את הצופן ויעברו על החוק שמימנו במו ידיהן המושחתות. הנה לכם צדק פואטי. רק להלחין ולדחוס לקובץ mp3, ויש לכם להיט בטוח ביד.

העיקרון הפשוט של המהפכה הדיגיטלית המקוונת אומר כזה דבר: אם אפשר לראות או לשמוע משהו במחשב, אפשר תמיד - אבל ממש תמיד - גם להקליט ולשכפל אותו. אם יש עם זה בעייה חוקית, אפשר תמיד - אבל לגמרי תמיד - לעקוף אותה. כל החוקים וההצפנות שמנסים להעמיד בדרכו של העיקרון הזה, דינם לקרוס בבושת פנים.
 

הדוט מת. יחי האינטרנט

 
ריק באוצ`ר, חבר קונגרס דמוקרטי, הוא כנראה מהפוליטיקאים היחידים בעולם שיודעים על מה הם מדברים כשהם מדברים על היי-טק. זה מה שהפך אותו ליקיר הקהילה הגיקית, וזה מה שהעמיד אותו השבוע בחזית המאבק נגד ה-DMCA ולהכניס בו תיקונים שייגנו על המשתמש הפשוט. אבל המשתמש הפשוט לא צריך שפוליטיקאים ידאגו לו. המציאות כבר עושה את זה בעצמה ודואגת לכך שכולם יבינו טוב טוב מי הבוס באון-ליין (מה זאת אומרת "מי"? אתם!).

בחוץ שומעים עכשיו בומים. זאת לא מלחמה ולא צריך לרוץ לבונקרים. זה פשוט הפיצוץ שחיכינו לו. כשבועת הדוט.קום החלה להשמיע קולות פיצפוץ חשודים, היו שאמרו שרק החזקים יישרדו. אבל מספיק להסתכל על ההיסטריה ביאהו!, אמאזון, אי-טויז ועמודי תווך דוטקומיסטים אחרים כדי להפנים את העניין: כשהבועה מתפוצצת, כולם נרטבים מרסיסי הנתז. אף אחד לא יישאר יבש, ולא משנה כמה הוא היה חזק ב-1999 וכמה הנשיא אוהב אותו.

התאגידים הגדולים, וזה לא משנה איזה, שבויים עדיין בקונבנציה הסהרורית של הכלכלה החדשה, לפיה הרשת מחכה רק להם כדי שישתלטו עליה וינווטו אותה כרצונם. האנאליסטים שלהם מודאגים. ככה זה עם טיפוסים אנאלים. הם רואים שלכת וחושבים שכל העץ הולך ליפול עליהם. שום דבר לא יכניס להם לראש שהאינטרנט היה כאן לפני יאהו! ולפני הנאסד"ק וישאר גם הרבה אחריהם. שום דבר לא יישכנע אותם שהרשת שייכת למשתמשים ולא לתאגידי ענק. אפילו לא גדי שמשון.
 
 
תודה לכל מי שהביאוני עד הלום. דה פריוויג מייקר, מועמד המדור לאוסקר
 תודה לכל מי שהביאוני עד הלום. דה פריוויג מייקר, מועמד המדור לאוסקר   
מגיל צעיר מרגילים אותנו שסרטי אנימציה זה מצחיק. נו, עוד עיוות נוראי של המציאות, עוד משהו לדבר עליו עם הפסיכולוג. ההלם שעשוי להיווצר מהיתקלות לא מתוכננת בסרט אנימציה עצוב כבר שבר לא מעט אנשים שחשבו שהם קשוחים. אז תתכוננו.
 
אני לא מתכוון לזרוק אתכם לים העצבות שנקרא "דה פריוויג מייקר" בלי כמה עובדות שיקלו על הזעזוע: 1. הדיבוב מבוצע כולו בקולו הענוג של קנת בראנה; 2. הסרט מועמד לאוסקר בקטגוריית סרט האנימציה הקצר הטוב ביותר, וגם יזכה; 3. הוא שייך ל"אטום פילמס", שעוקפת שנה שנייה ברציפות את ניסיונות האקדמיה למנוע מסרטים און-ליין מועמדויות לאוסקר; 4. הוא באמת אחלה סרט. רק תכינו את הטישואים.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by