ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
בלקאדר, מהתחלה 

בלקאדר, מהתחלה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ארבע עונות היו לבלאקאדר, הראשונה נחמדה, השניה מקסימה, השלישית נהדרת, והרביעית יצירת מופת
 ארבע עונות היו לבלאקאדר, הראשונה נחמדה, השניה מקסימה, השלישית נהדרת, והרביעית יצירת מופת   

ארבע עונות היו ל"עלילות הפתן השחור", הראשונה נחמדה, השניה מקסימה, השלישית נהדרת, והרביעית יצירת מופת. איך זה קרה, שתוכנית כל כך ביזארית מקבלת עוד עונה ועוד עונה, הופכת להיות סמן תרבותי שעל פיו מודדים את התעשייה שני עשורים מאוחר יותר ("זה טוב כמו בלקאדר?" "זה הבלאקאדר החדש?" או החביב מכולם, על רואן אטקינסון: "מאז בלאקאדר הוא לא עשה שום דבר")?

התשובה אחת, והיא שמבדילה את תעשיית הטלוויזיה הבריטית מכל שאר התעשיות בעולם, והיא שמאפשרת, גם בתוך ים של בינוניות, ללא מעט יציאות מלאות אומץ אמנותי לצוץ מדי שנה: כי נתנו לכותבים לעשות מה שהם רוצים.

וכשהם הצליחו, נתנו להם עוד עונה לעשות מה שהם רוצים. והם הלכו ועשו עונה שהיתה שונה לחלוטין מזו שקדמה לה, וזה היה בסדר, כי נתנו להם עונה שלישית, שהיתה גם היא שונה. ורביעית, שהיתה השונה מכולם.
 

כלומר, הצורך לחדש, לעשות משהו שלא היה כמוהו מעולם, נחשב לצורך לגיטימי. וכיון שכך, אנשים יצירתיים - כותבים, שחקנים, במאים - יכולים לעבוד בטלוויזיה, דרך קבע. יכולים לחשוב על זה בתור כיוון בחיים, כשהם גומרים אוניברסיטה. "מה יותר כדאי, מינהל עסקים או משפטים? פאק, אני אלך לעבוד בטלוויזיה ואהנה מאוד וארוויח לא פחות כסף".

אף אדם יצירתי בישראל לא יכול לומר לעצמו את המשפט הזה. הוא לא משפט נכון, בישראל. הדרך היחידה להתפרנס בכבוד בעולם הטלוויזיה הישראלית היא לעשות מה שאומרים לך.

ארבע עונות. שלושה שחקנים קבועים, ועוד כמה וכמה כמעט קבועים (סטיבן פריי, יו לורי, מירנדה ריצ`רדסון). בן אלטון וריצ`רד קרטיס כתבו. למי שלא ראה, ולמי שהספיק לשכוח עד כמה זה היה טוב.

"עלילות הפתן השחור"; בי.בי.סי. פריים, שני-שישי 21:30
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by