ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
האח הגדול רוצה סקס 

האח הגדול רוצה סקס

 
 
ויל לייטק, סלון.קום

ויל לייטק התנחל בלופט של מיליונר היי-טק אקסצנטרי וחברתו, שהחליטו לשתף את העולם בחייהם. לאחר שלמד את חשיבות האדים במקלחת, השארת הידיים מחוץ לשמיכה ואת התהילה שבאובדן האנונימיות, הוא חזר לרחוב המשעמם, שם, גילה, קשה יותר למצוא אנשים שאיכפת להם

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אולי הוא מתחמם עכשיו ב-.FuckedCompany האריס משתטה און-ליין
 אולי הוא מתחמם עכשיו ב-.FuckedCompany האריס משתטה און-ליין   
נכון להיום, אני נפגע דוט.קום, מרושש, מובטל וחסר בית. במשך חודשיים הסתובבתי בניו-יורק, מנסה למצוא עבודה (שתוביל, בתיאוריה, לדירה, ואז לנשים, הצלחה, ובסופו של דבר, תהילה, כסף וכוכבות ספרותית). ואז, חבר סיפר לי שג`וש האריס, מייסד חברת Pseudo.com, ביקש ממנו לשמור על הלופט שלו לשבוע, ושאם אני מעוניין בכך, אני יכול להתנחל שם בעצמי.

האריס מוכר בעיקר בזכות עבודתו בפסאודו ובחברה אחרת שהקים, Jupiter Communications, אבל בנובמבר האחרון הוא החל בפרוייקט מסוג אחר. מצוייד במיליוני הדולרים שהרוויח מהאתר שלו, הוא מילא את הלופט המדהים שלו בסוהו ב-32 מצלמות ומיקרופונים, והציג אותו לעולם. במשך מאה יום היו האריס וחברתו, טניה קורין, חשופים לגמרי לכל מי שביקר באתר החדש שלהם, weliveinpublic.com - המקום שבו קהילת המצ`טטים המתפתחת הגיבה על כל רגעי הקימה והשינה שלהם.

תשעים ושלושה ימים אחר כך, עזבה קורין ופירסמה טקסט חושפני ומריר על חייה עם האריס תחת עין המצלמות. אולי שניהם מחממים אחד את השני ב- FuckedCompany ואולי לא. האריס, שהיה אז מרושש, החליט לקחת פסק זמן מהפרוייקט, כך שהמקום היה ריק, מלבד מנוכחותנו שלנו.
 

מקום המרבץ של דארת' ויידר

הלופט יפהפה. גם אם בכל זאת אצליח למצוא עבודה ביום מן הימים, אף פעם לא אעשה מספיק כסף שיאפשר לי לחיות בארון הכי קטן שם. אני לא רוצה להגזים, אבל המקום משתרע על לפחות 12 מיילים רבועים. הרצפה עשוייה מעץ מבהיק; הטלוויזיה מוקרנת על הקיר בגובה של 20 רגל; פנים הדירה מכוסה בהדפסי משי של וורהול. הריהוט פוסטמודרני ואמנותי מספיק כדי להיות לא נוח באופן בלתי נסבל.

חדר הבקרה נראה כמו שתיארתי לעצמי את מקום מרבצו של דארת` ויידר. ישנם ארבעה מוניטורים על לוח הבקרה המרכזי, כל אחד מהם מכיל 16 מסכי וידאו קטנים ומפוקסלים. מכאן ניתן לצפות במצלמת המקלחת, מצלמת השירותים, מצלמת המיטה, מצלמת המקרר, מצלמת ארגז הצרכים של החתול. אני רואה את עצמי במצלמה מס` 10, היא ממוקמת ממש מעל המוניטור של המחשב הראשי, וממוקדת בקודקודי. אני נכנס למחשב ומתחבר לאתר.

ברוך הבא, לייטק.

אני בוהה לתוך המחשב. אנשים מצ`טטים על שום דבר ספציפי, קוראים אחד לשני בשמות ומתלוננים על השעמום - פורום ילדותי טיפוסי. ואז מופיעה הודעה נוספת.

מה אתה סתם יושב שם, תעשה משהו!

הוא צודק, אני לא עושה כלום. אני מנופף בידי כמו דביל. אני יוצא החוצה לזמן מה, כדי לבקר חבר מובטל ומדוכא אחר, וחוזר ללופט באותו הערב. אני מתיישב ליד המחשב ונכנס לצ`ט. מטיחים בי עלבונות כמעט מייד.

זה לא יותר מעניין מאיזה בוק שמשחק במחשב?

אני מניח שהוא סרקסטי, ומחליט להצטרף לשיחה.

אני ויל לייטק, הבחור ממצלמה .10 זה טירוף כאן, אני חושב.
 

תסתכלו, אני לא מאונן

זאת לא ג`סיקה. טניה קורין, חברתו של המיליונר האקסצנטרי
 זאת לא ג`סיקה. טניה קורין, חברתו של המיליונר האקסצנטרי   
אחרי 90 יום כאלה, אין בשבת בערב הרבה אנשים בפורום שאינם קבועים. מייד מתברר שמנהיג הזירה הוא בחור המכונה testpod69, שמהר מאוד מתחיל לשאול אותי שאלות.

האריס, כך נראה, לא היה קומוניקטיבי במיוחד בזמן האחרון, ואנשים להוטים אחר החוויה האינטראקטיבית שהובטחה להם. אני מסביר מי אני ולמה אני שם, מתנצל על חוסר הפעילות - מחכה לחברתי ג`סיקה - ומבחין בלינק שמופיע בפינה הימנית התחתונה של העמוד.

"בדוק את שני אתרי המעריצים הפופולריים ביותר שלנו: ourdna.org ו- weliveinthefridge.com". לאתר של המקרר יש שם יותר טוב, כך שאני בודק אותו קודם, אבל זה בעצם, בבסיסו של דבר, רק אוסף תמונות של אנשים במקלחת. אני בודק את האתר השני והלסת שלי נשמטת. העדכון האחרון:
בעניין: יום מס` 88 (שבת 02/17/01 ) "ויל לייטק נכנס ב-.13:13 אחד מדיירי הלופט בצ`ט: `אני ויל לייטק, הבחור ממצלמה .10 זה טירוף כאן, אני חושב. זה היום הראשון שלי כאן. עובד על כתבה".

נכנסתי למשחק. אנשים הופכים פתאום סקרנים לגבי מעשיי. אני משמיע את Kid A של רדיוהד במערכת, ואנשי הפורום מתדיינים אם האלבום הזה גרוע או לא (ובסופו של דבר, עושים צחוק מהשירה שלי). הם רוצים לדעת אם ג`סיקה, החברה שלי, כוסית. הם מאשימים אותי בחיטוט באף. אני קם כדי להשתמש בשירותים וממהר לחזור. מחכה לי הודעה.

אתה צריך לשטוף את הידיים שלך.

יותר מאוחר אני נענש על כך שהמוסיקה חזקה מדי, שאני נרדם על הספה, שגנבתי רום מארון המשקאות, ושאני לובש סוודר מכוער. זה כמו להיות בחברת אימא שלי, כל הזמן. עד שמגיעה ג`סיקה.

הוא הולך לזיין אותה?

אימא אף פעם לא אמרה את זה! אני מבזבז את רוב היום למחרת בניסיון לשכנע אותם שג`סיקה לא נשארה לישון, שלא עשינו סקס, שהיא לא מצצה לי מתחת לשולחן. אני מעביר בחוץ ערב שתייה עם חברים ומדדה חזרה ללופט, היכן שאני ישן, באי נחת, מודע לכל נחירה, שיעול או אנחה. אני מוצא עצמי משתדל להשאיר את הידיים שלי מעל השמיכה, כדי לוודא שאף אחד לא יחשוב שאני מאונן.
 
 

סוג של יו הפנר וירטואלי

השפנפנות מחכות מחוץ לדלת. פרט מתוך הלופט המפואר
 השפנפנות מחכות מחוץ לדלת. פרט מתוך הלופט המפואר   
יחד עם חבר אנו מחליטים לארגן מסיבה קטנה. מכיוון שהאריס היה כאן פעם, ולזמן קצר, סוג של אייקון מגניב, אמנותי משהו, השמועה על התוכניות שלנו פורסת כנפיים, ולמסיבה מופיעים יותר אנשים משצפינו. אישה אחת, משוגעת מתונה, לא מפסיקה לחשוף את החזה שלה לעיני המצלמות. ידידה לא חשדנית שוכחת ממצלמת השירותים, ומכיוון שיש מסך בחדר הקדמי שמשדר את ההתרחשויות, היא תורמת למסיבה לא מעט צחוקים על חשבונה. זוג אחד מוצא נקודה מתה בלופט - בתוספת מגבת במיקום אסטרטגי -ולא שומעים מהם במשך כמה שעות.

אני המארח שמתערבב בין כולם, סוג של יו הפנר וירטואלי, ולרגע אני מבין את ההיבריס שגרם לשיכרון החושים של העושר, התהילה וההצלחה, והוביל את האריס להשפלה שבפשיטת הרגל והבדידות. אני ענק כאן, הרוח החיה של המסיבה, הבחור שיודע איפה נמצאים כל המעברים החבויים ורואה את כל המצלמות. אני סמוק מרוב כוח. אני יודע היכן קבורות הגופות! יש הרבה אנשים במסיבה הזאת, אבל אני הוא זה שהמצ`טטים ירצו לדבר אתו בסופו של הלילה. כולם צופים בי!

המסיבה דועכת והאנשים מסתננים החוצה. יש צלצול בדלת הכניסה. כמו ברוב מערכות האינטרקום בניו יורק, אני לא יכול להבין מילה ממה שהאיש בחוץ אומר, כך שאני פשוט פותח לו. אדם ממוצא אירופאי לא ברור נכנס פנימה, וניגש אלי. "אתה ויל?" כן, אני אומר. "אני testpod. ראיתי שאתה עושה מסיבה, אז באתי. אני הולך להשתמש במחשב עכשיו. אתה בנאדם נחמד". מצ`טט אמיתי ומוחשי. הרעד אוחז בי. לא חשבתי שאפגוש אחד כזה - הם היו אמורים להיות אנונימיים. אני חש בחילה שוב.
 

'ויל, כל זה מוקלט?'

מקץ כמה לילות, חברה טובה מתקשרת אלי. עבר עליה לה יום נורא. כמו כולנו, אחרי קריסת הדוט.קום, היא חבוטה וממוטטת. היא זקוקה לתמיכה שלי. היא בוכה, פורקת זעם ותוהה בקול רם אם מישהו מאתנו יחלץ מהמצב הזה. ואז היא מפסיקה באמצע המשפט. "ויל, כל זה מוקלט?". אכן. המיקרופונים משמיעים הכל בשידור חי לקהל הזרים הלהוט. היא מיישבת את עצמה, משתעלת ואומרת שהיא צריכה ללכת; היא תדבר אתי מחר. אני הולך לחדר הבקרה ומעלה את האתר. המצ`טטים אחוזי תזזית.

האישה הזאת הייתה כל כך צווחנית. חשבתי שהיא אף פעם לא תסתום את הפה. היא צריכה זיון טוב.

לפתע אני תוהה אם טניה קורין יצאה משם בזמן.

ואז הגיע הזמן ללכת. האריס חוזר מלוס אנג`לס, ואני חייב ללכת לתוך לילה ניו יורקי מושלג, ולמצוא מקום אחר למכור בו את הסחורה שלי. אחרי הכל, זה הבית שלו, גם אם רק לכמה ימים נוספים, ואני רוצה לצאת, לפני שהוא יבחין בכך שחיסלתי לו את כל האלכוהול.

לא פגשתי את ג`וש האריס, ואני משער שלעולם לא אפגוש בו. בסופו של דבר, אחרי כל המהומה, הניסוי הגדול הסתיים בחוויה האינטראקטיבית האולטימטיבית: אדם זר, חי בבית שלו, חי את החיים שלו. כמוהו, התפתתי, התרגשתי ואז עזבתי. כמוהו, אני חוזר לרחובות ומוצא שהרבה יותר קשה למצוא אנשים שאיכפת להם מחוץ לפורום.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by