ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
בומבה של נביא 

בומבה של נביא

 
 
אנדרו לאונרד, סלון.ק

לפני 16 שנה המציא הסופר וויליאם גיבסון את המושג "סייבר ספייס" בספר "נוירומנסר", והפך לאייקון בתולדות התרבות הדיגיטלית, הרבה לפני שאל גור המציא את האינטרנט. בסרט חדש הוא מסביר שמה שמעניין אותו היום הוא לא האקרים מגניבים, אלא המדיה. אנדרו לאונרד, סלון.קום, מתרשם

 
 
 
 
 
 
 
 
 
סמים, דת, פורנוגרפיה, וכמובן, האינטרנט. וויליאם גיבסון
 סמים, דת, פורנוגרפיה, וכמובן, האינטרנט. וויליאם גיבסון   

וויליאם גיבסון נראה נינוח כשהוא יושב במושב האחורי של הלימוזינה שלו, מעשן סיגריה ומחייך לסירוגין, לנוכח התוצאות הלא צפויות של צחות הלשון שלו. דבר טוב, מאחר והרוב המכריע של "No Maps For These territories" - סרט דוקומנטרי באורך מלא על סופר המדע הבדיוני שהוקרן השנה בפסטיבל סלאמדנס - מצולם בדרכים.

בזמן שהוא נשען לאחור, מוגן על ידי חגורת הבטיחות, ומדי פעם גם על ידי זוג משקפי שמש כהים, הוא מתקיים בארץ השום-מקום. אנחנו לא יודעים לאן מועדות פניו של גיבסון או היכן היה.

מדי פעם יוצא לנו להעיף מבט חטוף בשלט של כביש מהיר או באיזה ניאון מהבהב. הבמאי מארק ניל אוהב להשתמש בטריקים חזותיים - להדביק דימויים לצד חלונות המכונית, כאלה שבבירור אינם חלק מהנוף המקומי. לניל יש רקע בעשיית וידאו קליפים, והוא משתמש בכמות לא מבוטלת של קופצניות סטייל MTV כדי להציג את הסיפור שלו. את האפקט הכללי ניתן לתאר כמטריד - תמיד בתנועה, אך אף פעם לא מגיע לשום מקום. אולם הטכניקה עוזרת לצופה להתרכז במה שחשוב - המלים של גיבסון: הליטוש של אקט הכתיבה שלו, ההיסטוריה האישית שלו, סמים, דת, פורנוגרפיה, וכמובן, האינטרנט, או, אם להשתמש במונח שגיבסון עצמו טבע, הסייבר-ספייס.

במידה רבה מייחסים לרומן של גיבסון "נוירומנסר" מ1984-, את יצירתה האיקונוגרפיה של עידן האינטרנט, הרבה לפני שעולם המיינסטרים אימץ לחיקו את הרשת (ואפילו לפני שגיבסון עצמו אימץ לחיקו את המחשב). כתוצאה מכך, גיבסון הפך לסוג של כוכב סייבר- פופ שמתראיין ללא הרף בניסיון לשרטט את דיוקנו, מבוקש ככותב על ידי מגזינים כמו Wired ותוכניות טלוויזיה דוגמת "תיקים באפילה". בנוסף, הוא אינו אדם שקל לחקור.
 
האקרים מגניבים זה פאסה. עטיפת נוירומנסר
 האקרים מגניבים זה פאסה. עטיפת נוירומנסר   

ראיינתי אותו בסתיו של 1993, בזמן שעשה קידום מכירות לספרו Virtual Light, ומצאתי אותו אטום באופן מנומס. את תשובותיו ליווה טון של מי שכבר השיב על יותר מדי שאלות. העקבות הרכים של הדיבור האטי של וירג`יניה עזר לו להישמע חברותי, אך לא מזמין יותר מדי. וזאת הסיבה ש-"No Maps For These Territories" הוא תענוג: גיבסון משתחרר ומתוודה. יש משהו מרענן בדרך בה הוא נוגע בשימוש שלו בסמים - בנקודה מסוימת, הוא מעיר כי המטרה שלו הייתה לדגום כל חומר נרקוטי קיים - ובהתחמקות מגיוס בזמן מלחמת וייטנאם: המניע לא היה פוליטי, הוא אומר, כמו שזה היה תוצאה של הרצון שלו להמשיך לשכב עם "כוסיות היפיות".

אך יותר מכל, גיבסון מעניין כשהוא מדבר על פילוסופיית החיים שלו ועל שילובה בפעולת הכתיבה. בשלב מסוים גיבסון נכנס לסצינת הזן. בעולם הבלתי מוסבר שלנו, המשתנה כל הזמן, השאיפה להבין אותו אינה בגדר אפשרות. כל מה שאפשר לעשות הוא לחיות את הרגע. "לחיות את הרגע, לא לחיות בתוך ציפייה, לא לחיות את הזיכרונות", אומר גיבסון, "זה נשמע פשוט מאוד, אבל היישום של זה מסובך, ואני לא חושב שמישהו יכול באמת להשיגו בעקביות".

כסופר, גיבסון אומר שמטרתו להפוך את הרגע הזה לנגיש. הוא לא באמת כותב מדע בדיוני, הוא אוהב להדגיש; תחת זאת, הוא משקף לקוראיו מציאות עכשווית במסווה של מדע בדיוני.

כפי שמרמזת הכותרת של "No Maps For These Territories", מתכוון הסרט להתקיים בתוך המרחב של ההווה הלא מוגדר. מבחינת הסגנון, ממחישה התנועה המתמדת נטולת הכיוון המפורש את תמצית התפיסה של גיבסון, מבלי להפריע. אם אתה מעריץ של גיבסון, חלק ניכר מדבריו ישמעו מוכרים ברמה מסוימת. אולם, התפיסה של גיבסון מעולם לא גובשה באופן כה שוטף או מקיף כמו בסרט זה.

למרות הקושי, הצלחתי להוציא מגיבסון תשובות מתמשכות ב1993-. אני עדיין נזכר בראיון במידה רבה של חיבה, מכיוון שהמאמר שהפקתי ממנו היה הדבר הראשון שכתבתי שלא הודפס עד שפורסם בעיתון. הייתי בדרכים כשדיברתי אתו בטלפון, והעברתי את המאמר במודם, מבלי להדפיס אותו. באותו קיץ נכנסתי לעניינים בתחום האינטרנט, וזה נראה לי הולם שהכתבה עם גיבסון תתקיים וירטואלית. אפילו בפתח הראיון ציינתי בפניו את העובדה שמעריצים שלו מחליפים בניהם עותקים פירטיים של "Virtual Light" בקהילת המשתמשים של Usenet. מה הרגיש אחד הסייבר-פאנקים המקוריים בקשר לזה? (הוא הביע בכך עניין מתון).
 
ב2001-, הזוהר שאפף את הרשת נמוג מעט. עם זאת, ההתקדמות הטכנולוגית שועטת קדימה כל כך מהר, עד שהחזון הסייבר-פאנקי של לפני 10 או 15 שנה הוא כעת בגדר פאסה. ב-"No Maps" גיבסון מכיר בכך שקצב התמורה - והאבסורדיות הבסיסית שלה - הופך את העשייה שלו ליותר ויותר מאתגרת, לדמיין עתיד שחורג מהאיזון הקיים של ההווה. הוא נזכר בסופר אחר ששלח לו מכתב שמציין את החדשות על החתונה של מייקל ג`קסון וליסה מרי פרסלי. "זה הופך את העבודה שלך לקשה יותר", נכתב שם.

למה שיהיה איכפת לסופר סייבר-פאנק עם מי מייקל ג`קסון התחתן? ב-1993 , באופן מוזר, לא עלה שמו של ג`קסון בשיחה עם גיבסון. אולם עד 1996 הוא כבר כתב על כוכבי רוק וירטואליים (ב-Idoru) ועד 2001, העולם שצייר גיבסון בנוירומאנסר התמזג באופן מושלם עם עולם תרבות הפופ.

גיבסון סבור שהאינטרנט נמצא במסלול בטוח להפוך לכלי שדרכו כל אופני התקשורת יופצו או ישתקפו. אם כן, העיסוק האובססיבי העכשווי של גיבסון ב"מדיה" במקום בהאקרים מגניבים שעוברים דרך מציאויות וירטואליות, הוא מובן בהחלט.

כפי שהוא מעיר ב-"no Maps", "קוראים צעירים יותר" של יצירותיו מאוכזבים מכך. הם קוראים את נוירומאנסר ורוצים לקרוא את נויורומאנסר 2. אך גיבסון אינו אותו האדם שכתב את נוירומאנסר, ואומר שאינו יכול לגשת לאותו מקור בלתי נדלה שהוליד את הרומן הזה. גם אין לו רצון כזה.

בסרט רומז גיבסון, שהסופר שכתב את נוירומאנסר היה, באופן מאוד מוחשי, מטורף. אולם הגיבסון של הסרט שמתנייע לו ברחבי העיר בלימוזינה ומצולם על ידי מארק ניל, כבר לא מטורף. אם לשפוט על פי תכיפות החיוכים שלו, ומרמת הנינוחות שהוא מקרין למצלמה ממקום מושבו, נראה כי הוא יציב למדי.

ואולי זה הדבר המוזר ביותר. מבחינה חזותית יכול הסרט להיחשב כיצירה היפר-קינטית, אוונגרדית, שמצפים לה מבמאי קליפים. אולם, בתוך כל התנועה, התמורה המתמדת, אי-הוודאות של ההווה, תרבות ההשתקפויות של המראות האינסופיות, נותר גיבסון רגוע ונינוח. אחרי הכל, אולי העתיד אינו מטורף עד כדי כך.


תרגום: הילה בקמן
הכתבה פורסמה במקור במגזין סלון.קום
זכויות התרגום העברי שמורות לנטוויז`ן
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by